סוף עצוב, סוף שמח
איפה, לפי דעתכם, עומד הקו הזה בין הסוף העצוב לסוף שמח? לפי דעתי, סוף עצוב הוא דבר שעושה הרבה סרטים לטובים יותר (הכוונה סרטי דרמה, ולא קומדיות קיצ'יות שאבוי, הם לא ביחד!!!), אבל כמובן שסוף עצוב - לגמרי - זה למעשה לקטוע את הסרט בגידו. אולי בכמה מובנים זה אפילו שעה וחצי שהייתה כביכול ברורה מראש. איפה אתם חושבים שצריך לעשות את הסוף, בקו ההוא שנמצא בין הטוב והרע? אני אישית חושב שסוף עצוב הוא סוף נכון לסרטי דרמה או כל סרט כזה שהוא יותר עמוק מסתם סרט קולנוע בנאלי. אם למשל זהו סרט דרמה שכזה אם הרבה חומר למחשבה שבעצם כל הסרט הוא על איך שהחיים האמיתיים הם פשוט מפתיעים, סוף טוב יהיה כשבעצם כל הבעיות מסתדרות, כביכול סוף שמח, ואז הדמות הראשית מתה. חד וחלק. מתה. נפטרת. נרצחת. נדרסת. וואטאבר. מתה בלשון המילה. זה מין כזה רגע שאתה רואה את הסרט כבר ממש עוד כמה דקות נגמר, הכל טוב, הסתדר לבחור (או משהו) הבעיות, ואתה חושב לעצמך "וואו. זה היה סרט חזק", ואז קורה הדבר, הוא מת, ואז אתה פשוט חושב לעצמך... "WTF". שזה לפי דעתי עדיף מסרט חזק
איפה, לפי דעתכם, עומד הקו הזה בין הסוף העצוב לסוף שמח? לפי דעתי, סוף עצוב הוא דבר שעושה הרבה סרטים לטובים יותר (הכוונה סרטי דרמה, ולא קומדיות קיצ'יות שאבוי, הם לא ביחד!!!), אבל כמובן שסוף עצוב - לגמרי - זה למעשה לקטוע את הסרט בגידו. אולי בכמה מובנים זה אפילו שעה וחצי שהייתה כביכול ברורה מראש. איפה אתם חושבים שצריך לעשות את הסוף, בקו ההוא שנמצא בין הטוב והרע? אני אישית חושב שסוף עצוב הוא סוף נכון לסרטי דרמה או כל סרט כזה שהוא יותר עמוק מסתם סרט קולנוע בנאלי. אם למשל זהו סרט דרמה שכזה אם הרבה חומר למחשבה שבעצם כל הסרט הוא על איך שהחיים האמיתיים הם פשוט מפתיעים, סוף טוב יהיה כשבעצם כל הבעיות מסתדרות, כביכול סוף שמח, ואז הדמות הראשית מתה. חד וחלק. מתה. נפטרת. נרצחת. נדרסת. וואטאבר. מתה בלשון המילה. זה מין כזה רגע שאתה רואה את הסרט כבר ממש עוד כמה דקות נגמר, הכל טוב, הסתדר לבחור (או משהו) הבעיות, ואתה חושב לעצמך "וואו. זה היה סרט חזק", ואז קורה הדבר, הוא מת, ואז אתה פשוט חושב לעצמך... "WTF". שזה לפי דעתי עדיף מסרט חזק