סוף עצוב, סוף שמח

[TheCharm]

סוף עצוב, סוף שמח

איפה, לפי דעתכם, עומד הקו הזה בין הסוף העצוב לסוף שמח? לפי דעתי, סוף עצוב הוא דבר שעושה הרבה סרטים לטובים יותר (הכוונה סרטי דרמה, ולא קומדיות קיצ'יות שאבוי, הם לא ביחד!!!), אבל כמובן שסוף עצוב - לגמרי - זה למעשה לקטוע את הסרט בגידו. אולי בכמה מובנים זה אפילו שעה וחצי שהייתה כביכול ברורה מראש. איפה אתם חושבים שצריך לעשות את הסוף, בקו ההוא שנמצא בין הטוב והרע? אני אישית חושב שסוף עצוב הוא סוף נכון לסרטי דרמה או כל סרט כזה שהוא יותר עמוק מסתם סרט קולנוע בנאלי. אם למשל זהו סרט דרמה שכזה אם הרבה חומר למחשבה שבעצם כל הסרט הוא על איך שהחיים האמיתיים הם פשוט מפתיעים, סוף טוב יהיה כשבעצם כל הבעיות מסתדרות, כביכול סוף שמח, ואז הדמות הראשית מתה. חד וחלק. מתה. נפטרת. נרצחת. נדרסת. וואטאבר. מתה בלשון המילה. זה מין כזה רגע שאתה רואה את הסרט כבר ממש עוד כמה דקות נגמר, הכל טוב, הסתדר לבחור (או משהו) הבעיות, ואתה חושב לעצמך "וואו. זה היה סרט חזק", ואז קורה הדבר, הוא מת, ואז אתה פשוט חושב לעצמך... "WTF". שזה לפי דעתי עדיף מסרט חזק

 

[GK_FF]

לא הבנתי...............

למה אתה מעדיף סוף כ"כ נוסחתי......? (עם כל הכבוד, אל תשאל מה הנוסחא כי אתה בדיוק כתבת אותה) בכל אופן, כל סיפור והסוף המתאים לו, אי אפשר לומר "סוף טוב זה טוב\רע" או "סוף רע זה טוב\רע", יש סרטים שכשנותנים להם סוף טוב זה מרגיש הכי לא קשור ומרגישים כזה "מה לעזאזל, זה היה מפגר" ואותו דבר על סרטים עם סוף רע לפעמים...... אני חושב שיכול גם להיות סרט עם סוף טוב שישאר לך הרבה זמן..

 

[אורי I אתר ליגה]

נכון

ומעבר לזה, הגדרה של "טוב" ו"רע", זה משהו ששמור לקולנוע שהוא יותר רע מטוב, ובדר"כ שמור לסרטים הוליוודיים קיטשיים. כל סיפור נגלל בצורה שונה ועומק לא נקבע על פי האם הסוף שלו היה עצוב או שמח. אמנם - בהוליווד, זה אכן נקבע כך. אני לא מדבר כרגע על העיר עצמה, או על כל הסרטים שצולמו בה - אני מדבר על הסגנון ההוליוודי, ששם יש מונחים של "טוב" ו-"רע", ולכן איכות זו אכן מילה גסה בשביל הסגנון הזה. אם כי יש ז'אנרים מסוימים, כמו סרטי אקשן, שאין מה לעשות - אלו סרטים שדורשים תקציבים מסוימים בשביל להיות טובים, או לפחות אמינים, ותקציבים כאלה קיימים כמעט רק בהוליווד. אבל, בשביל לייצר איכות, אין צורך ב"טוב" ו"רע", וסוף הסרט לא צריך להיות עצוב, בכדי להעניק עומק לסרט. ובהסתכלות יותר רחבה, אם אנחנו צופים בסרט ומחליטים בסופו שהוא עמוק, בזכות הסוף העצוב שלו, אז זה בעצם לא בגלל הסוף העצוב, אלא זה בגלל שהסוף הפתיע, או זיעזע אותנו בצורה כזאת או אחרת. בגלל שלהוליווד יש עבר ארוך בסרטים שמסתיימים בסוף "טוב" - אז למעשה כל סוף "רע", מפתיע אותנו, ואף מזעזע אותנו. אז עכשיו בוא נדבר רק על קולנוע איכותי ולא זבל פופוליסטי של המיינסטרים, שם המושגים הללו של "טוב" ו"רע", ולפעמים אפילו "עצוב ושמח", הם מטושטשים, ולפעמים אפילו לא קיימים בלקסיקון הסרט. נקח לדוגמא את הסרטים של קויבריק. אתה לא כל כך יודע אם להרגיש עצוב או שמח בסוף הסרט. למה? כי ההרגשה שתרגיש בסופו, היא הרבה יותר מחודדת מהגדרה כללית כמו עצוב ושמח, ובשביל להבין בכלל את ההרגשה שלך, אתה צריך כמה דקות (ולפעמים שעות) בכדי לעכל את הסרט, או סתם לחשוב עליו ועל נושאים שלא בהכרח קשורים ישירות אליו. אחת מהסיבות לכך היא שהדמויות של קיובריק מוצגות במגוון של זוויות (ואני לא מתכוון לזוויות צילום) - הצופה בוחר באיזו זווית הוא מעדיף להתמקד, בהקשר של הדמות. ובסרטים של קיובריק, לפעמים הוא אפילו כל כך מבלבל אותך שאתה לא יודע בכלל בסוף הסרט מה הרגשת כלפי הדמות, ואתה לא בטוח מה רצית שיקרה. במהלך ד"ר סטריינג'לאב אתה מתלבט האם אתה באמת רוצה שהפצצה תיפול. בבארי לינדון, אתה לא כל כך בטוח אם אתה מחבב או לא מחבב את לינדון, רוצה שהוא יצליח, או רוצה שהוא ייכשל, וההרגשה שלך משתנה במהלך הסרט, ובמהלך ההתפתחות המאוד ארוכה של הדמות. אפילו בניצוץ, שנחשב לסרט אימה (לא אימה כמו שאנחנו מכירים מהסרטים של היום, אבל עדיין), יש התלבטויות גדולות לגבי ג'ק - אולי רוב הצופים לא באמת רוצים שהוא ירצח את בני משפחתו, אך עם זאת, רובם גם לא כל כך בטוחים אם הם רוצים שג'ק בעצמו ימות. במטאל ג'אקט, אתה כמעט מחוייב לפתח אמפתיה כלפי הטירונים - אך עם זאת, אתה גם כמעט מחויב להרגיש בוז כלפיהם, או כלפי הטירונות, או האג'נדה הצבאית, ולאחר מכן, כלפי המלחמה עצמה. ב"ההרג/השוד", אתה מפתח רגשות מינימליים ומגוונים מאוד כלפי רוב הדמויות, וכמו כל סרט טוב שמתעסק בפשע, אתה גם מרגיש חיבה ורצון קטן (אם לא גדול) לביצוע הפשע בהצלחה והתחמקות הפושעים. שלא נדבר בכלל על התפוז המכני, והצפת הרגשות והבלבול שהצופה חש ככל שהדמות הראשית מתפתחת בו. היופי בסרטים של קיובריק, זה שהם בנויים כל כך טוב ומתגלגלים כל כך טוב, שלפעמים זה לא כל כך משנה איך הם יסתיימו - בכל מקרה קיובריק יביא לך אותה בהפוכה. בכל מקרה, יש המון דוגמאות, ולאו דווקא מסרטים של קיובריק. מה שניסיתי לאמר בעצם, זה שבקולנוע איכותי, הסרט (וזה לא משנה בכלל לאיזה ז'אנרים הוא משתייך) לא צריך להסתיים בסוף עצוב בשביל שתרגיש את עוצמתו - הוא גם לא בהכרח חייב להפתיע אותך, יש סרטים שפשוט סוחפים אותך ובונים לך את ההרגשה הזאת של המשקל הכבד של הסרט והשלכותיו, במהלכו.

 

[עופר ליברגל]

מסכים

אני לא חושב שיש יתרון לסוף מסוג כזה או אחר, כל מקרה לגופו. יש סרטים להם מתאים סוף טוב ויש סרטים להם מתאים סוף עצוב. אבל לרוב אני מעדיף סרטים שנותנים מקום למחשבה, בין אם זה סוף שניתן להרגיש כלפיו במספר אופנים ובין עם זה סוף שנשאר פתוח. אני יכול לתת דוגמאות להרבה סופים שאהבתי, אבל היו הרבה ספוילרים. אני אסתפק בדוגמה מפורסמת אחת.

להבוגר: לכאורה, הסוף טוב, הגיבור השיג את הבחורה שרצה. אז הם נכנסים לאוטובוס ואין מושג מה לעשות. אין להם מה להגיד והם מתחילים להרגיש במבוכה. ברקע מתנגן אותו השיר שנוגן בהתחלה (sound of silwnce) בסצנה בה הגיבור לא ידע איך בדיוק להתנהג. מה שהסרט מראה זה שהוא אומנם השיג את הבחורה, אבל זה ממש לא אומר שהם יחיו באושר ועושר.

 

[GK_FF]

לא ראיתי הבוגר.....................

אבל אהבתי מאוד את מה שכתבת!!

 

[Jxue]

סרט טוב הוא סרט שנהנת ממנו נקודה.

כל הבבלאט שכתבת זהו בעצם המיסחור של תעשית הסרטים שבו כביכול לכל סרט יש תבנית אחידה של בעיה פר פיתרון. אומנות אמיתית היא לא צפויה וללא תבנית כל שהיא. והנאה מסרט טוב אמורה להיות בכל רגע בלי קשר לסוף. מהסיבה הזאת יש הרבה סרטים עם גירסת במאי כי האמן מפיק גירסה לקולנוע שלא תמיד מתאימה לאומנות האמיתית שהוא רוצה ליצר בגירסתו הוא ...

 

[Jxue]

סרט טוב הוא סרט שנהנת ממנו נקודה.

כל הבבלאט שכתבת זהו בעצם המיסחור של תעשית הסרטים שבו כביכול לכל סרט יש תבנית אחידה של בעיה פר פיתרון. אומנות אמיתית היא לא צפויה וללא תבנית כל שהיא. והנאה מסרט טוב אמורה להיות בכל רגע בלי קשר לסוף. מהסיבה הזאת יש הרבה סרטים עם גירסת במאי כי האמן מפיק גירסה לקולנוע שלא תמיד מתאימה לאומנות האמיתית שהוא רוצה ליצר בגירסתו הוא ...