יש זמן להכל. (בעיקר לחפירות)
כל צליל שגיטריסט מפיק - הוא צריך שתי ידיים ולב בשבילו, עם שתי ידיים אפשר להפוך את העולם, בטח ובטח שאפשר, רצוי וחובה לתת נשמה לכל צליל... לא משנה כמה מהר הוא נוגן. הרבה אימון, אי אפשר לתת רגש לפי הסבר של מישהו. זה לא מתכון. תחשוב על מה שמרכיב את הצליל שאתה מנגן, תפרק אותו למרכיבים - תחלק את האחוזים לפי מה שנראה לך ומרגיש לך נכון - ולך על זה. יש כלכך הרבה מרכיבים... ביד ימין (הפורטת) איפה אתה פורט (אפשר לשמוע את ההבדל הכי בקלות על גיטרה קלאסית - זה תקף בדיוק אותו דבר גם על חשמלית) איך אתה מחזיק את המפרט (חזק, חלש, ישר ומקביל לריצפה, אלכסוני, "הפוך" כמו מרטי פרידמן - וכמובן שילובים שלהם) כמה עמוק אתה דוחף את המפרט לתוך המיתרים (פורט רק עם הקצה, או עם כל הגוף שלו - כמו פטרוצ'י) חסימות (חוסם בכוח ממש פאלמ מיוט, חוסם חצי דרך, לא חוסם בכלל איפה החסימה מונחת) עוצמת הפריטה ביד שמאל פוזיציה בגיטרה (יש צלילים שאפשר להוציא בכמה וכמה מקומות בגיטרה - איזה מיתר הכי מתאים לצליל שאתה מחפש) הסוויט ספוט של הבית (חפש בקלטות של אריק ג'ונסון - הוא מדבר על זה לא מעט) עוצמת הלחיצה בשריג (מועך את המיתר פנימה בכח, מניח אצבע עדינה) כמובן שדיוק ותיאום בין שתי הידיים. שליטה ריתמית. כל המרכיבים האלה החובה בכל צליל שאתה מוציא - בין אם אתה מודע להם או לא. הדברים הנוספים זה כל הויברטו, סליידים, טאפ, הרמוניקס, בנדים, המאר און, פול אוף, אפטר טאצ', ווליום... שלכל אחד מאלה יש כמה וכמה דרכים לעשותם. עזוב, ציוד בצד ומה שאתה מפיק ממנו. על כל צליל שאתה מוציא מהלב יש כלכך הרבה השפעות. אתה יכול לעשות איתו ככל העולה על רוחך. אלה היו באמת הדברים הראשונים שעולים לי לראש. אני משוכנע שיש עוד הרבה גורמים שברחו לי מהראש או שאני בכלל לא מכיר בהם בשלב זה. פטרוצ'י באופן כללי, ברוב - רוב לא כל, רוב - הריצות שלו הוא האבי פיקר, רוצה לומר - תחזיק את המפרט חזק יחסית, כשלושת-רבעי ממנו מוחזק לך ביד ורק רבע בולט החוצה. בזמן הפריטה תכניס כמעט את כל החלק שבולט החוצה לכיוון המיתרים - תן לחלק גדול מהפרט לפגוע במיתר. תוסיף על זה פאלמ מיוט על המיתרים (גם על זה שאתה פורט עליו) ביד ימין. לגבי הפוזיציה, האדון פטרוצ'י אוהב לשבת על מיתרים 5-4 גם בבתים הגבוהים (12+) אם אתה יכול לנגן את הריצה גם נניח בבית 7 וגם בבית 16 במיתרים נמוכים יותר - יש אפשרות שזה יקרב אותך לאופי של הנגינה שלו. - וזה המתכון הכללי שפטרוצ'י רץ איתו... מאוד מאוד כללי. כמובן שזה נכון בחלק מהמיקרים ואין כאן שום כלל... ובכלל, זה מה שהוא עושה - לא מה ש*אתה* עןשה. תנסה כל מיני דברים, חפש את מה שהכי מוצא חן בעינייך (אוזנייך) ולך על זה. רק תזכור שאין חוקים. כמו שמורפיוס תמיד אומר (כל פעם שאני רואה את הסרט) : Some rules can be bent. Others can be broken. צא בהצלחה
