סוף הרגש

[nowonder]

למה לא?

וגם יכול להיות שאולי בכל זאת נותר בך איזהשהוא רגש? רגש של פחד? זה הכי קשה, גם לרצות ריגושים, וגם לפחד מהם.

 

[גבר בעיר]

זה לא הפיתרון בדיוק בגלל מה שציינתי

בגלל שזה רק ציפוי למצב עגום. להשקיע את עצמי במקום אחר זה רק הסחת דעת ובמוקדם או במאוחר הסיפור יצוץ כמו שהוא תמיד צץ. אני לגמרי לא מפחד מריגושים ולא מנעתי אותם ממני בשום שלב, רק שהגעתי לשלב שבו אני צריך לחשוב אם זו באמת הדרך, האם להמשיך להשתתף במשהו שאין לי כל כך מושג אם התועלת שלו רבה על הנזק או על החוסר תועלת שבו. אני לא מחפש מה לעשות כדי לעקוף את המצב, אני תוהה מה לעשות איתו.

 

[nowonder]

אתה צריך להתחיל

מאן שהוא. לפעמים דווקא עיסוק חיצוני, שלא קשור בהכרח בשורש הבעיה, נותן פרספקטיבה, או כח, או מיקוד, שמאפשרים לך למצוא מחדש סוג של יצירתיות ויצריות פנימית, שאולי תוציא אותך מהסטגנציה. האלטרנטיבה היא כמובן, להמשיך לסבול. וגם זה סוג של התמחות (סבתא שלי עשתה בזה פוסט דוקטורט בהצטיינות).

 

[chenby]

ספרי לי על זה

יש לי דודה כזו..

 

[נומלה]

יש עוד אלטרנטיבות

לא להיות במקום כזה. לנטוש ולהתחיל להשקיע במשהו חדש.

 

[גארוטה]

זה מה שנקרא

פרווה. אם היית שונא, כועס או נגעל - זה עדיין רגש. באופן טבעי קל יותר להזדהות עם מישהו שמתאר רגש כלשהו ולא משנה איזה אבל אצלך כלום. אתה לא כועס - כי היא לא מרגיזה.. אתה לא נגעל אך גם לא נמשך... נוכחותה לא מפריעה לך אך גם לא נעימה לך... שאלת את עצמך בחודשים האלה של האדישות הרגשית שלך מה גרם לכך? איפה זה התחיל ולמה? האם המוות הרגשי הזה קשור אליה באיזו שהיא צורה או שאין לה חלק וזה משהו שעובר עליך? אולי אם תשאל את עצמך כמה שאלות נוקבות תדע לאן לקחת את התחושות?

 

[seeyou]

איפה זה התחיל ולמה?../images/Emo178.gif

 

[שני12343]

שקלת טיפול זוגי?

בדהר שמציל חיים וחיי זוגיות, ממש ככה! מניסיון משפחתי..ממליצה לך על טיפול אצל נורית בן ארצי, יועצת זוגית מדהימה וסופר מקצועית! תתפלא..הרגשות והתחושות יכולים לחזור לחייםולשפר את חיי הנישואים שדעכו.. שווה להתייעץ ולנסות.

 

[czar]

כולנו (מעל הארבעים +-) היינו שם

בצורה זאת או אחרת, גם אני ואצלי זה הסתיים בפירוד. ריפרפתי כאן בכמה תאוריות מעינינות וחכמות, אבל כל מה מה שתיארת הוא די גנרי. ישבתי עם חבר שלי במשרד לפני כמה ימים והוא אמר משהוא כמו: הייתי אויר בשבילה, כלום, לא ראתה אותי, לא שנאה ולא אהבה, לא כעס ולא ריבים מיוחדים והם התגרשו...לא נכנסתי להם עמוק מידי אבל הוא לתפיסתי עשה את זה עבור עצמו, אבל הוא אמר משהו שאהבתי לאמץ, הוא אמר "דxx, זה הדבר הכי חשוב שעשיתי בחיי עבור עצמי".... יכולתי לקחת את כל מה שהוא אמר ולשייך לעצמי ממש, כמעט כל מילה ואגב גם אני התגרשתי אבל אנחנו נמצאים כנראה במקום אחר. עכשו לפרקטיקה, חלילה אני לא מעודד פירוקים, אני רק מצביע לך לאן תגיע אם לא תתעשת/ו, מה שאתה מתאר זה משחק בנקודות ולא נוקאאוט, לא קרה כלום דרסטי, סתם החיים. להתגרש למרות כל הטוב שמסביב זה רע, זה רק אם אין ברירה ממש, אבל ממש ממש ואני ורבים כמותי ככ מכים על חטא שלא עשו הכל שזה רק התחיל והיה אפשר....אני לא בוכה על מר גורלי, החיים טובים אבל אנחנו תמיד שופטים את ההסטוריה. כתבתי פעם איזה פוסט מתודי שקיבלתי במייל או קראתי, כבר לא זוכר, קרא אותו ותגיד כמה זה הולם אותכם. מכתב מאשתך

 

[chenby]

../images/Emo24.gif