לצערי, נבואות הזעם הללו בהחלט נכונות
על פי הסתכלות מהצד על המצב כיום. נראה כי אכן העתיד אינו ורוד, בלשון המעטה. הדברים האלה בהחלט מטרידים אותי מאד. אבל לאן אפשר ללכת? לאן נברח? למרות שאני לא מאמין בדת, ומצידי שתיכחד היום בבוקר, היא וכל תומכיה - כאן נולדתי, ובשום מקום אחר לא ארגיש ממש בבית (לדעתי. שהרי אף פעם לא גרתי במקום אחר ולכן אני לא ממש יודע). האם נגזר עלינו לאבד את לאומיותנו? את ישראליותנו? את התרבות (עד כמה שהיא בכלל קיימת)? את ההוויה הישראלית? את ביתנו? בגלל חבורה של פינגווינים, שחלק מהם חובשים סמורים על הראש? הערבים הם אויב בפני עצמו, אבל נראה לי שאילו לא היינו כל כך מפולגים ניתן היה להתמודד עם האיום שלהם באופן יעיל הרבה יותר... יתכן וזו היתה טעות לבוא לכאן מלכתחילה, אבל לא אני ולא אתה היינו אחראים להחלטה (וחבל). השאלה מה אפשר לעשות במצב הנוכחי, שאנחנו כבר כאן?
