סוף הדרך?

פרח בר 99

New member
סוף הדרך?

שלום לבולם.
אני קוראת את הפורום הזה כבר די הרבה זמן, מזדהה עם הסיפורים, מתרגשת, מתלבטת אם לשתף... בכנות, לא נראה לי שיש פתרון או עצה עבורי. אבל, אם יש מישהי במצבי, אולי אלמד ממנה רעיון חדש. או אקבל עידוד ותמיכה. ואולי דווקא מנקודת ראות גברית תהיינה לי תובנות חדשות, כי עם הגבר שלי כבר מזמן לא שוחחתי שיחה אמיתית.
וזה הסיפור שלי:
אנחנו נשואים כבר 34 שנים. יש לנו 4 ילדים ונכד אחד. במהלך חיינו המשותפים עברנו הרבה: נפרדנו, חזרנו, שוב נפרדנו ושוב חזרנו. היו גם בגידות, והיו התפיסויות וסליחות. אבל זה היה בעבר הרחוק, ומבחינתי לפחות כבר הרבה מאד שנים שאני נאמנה לו. גם בתקופות שגרתי מחוץ לבית (עבודה רחוקה) והיינו מתראים רק בסופי שבוע, אני הייתי נאמנה, ולדעתי גם הוא.
לפני כחצי שנה חזרתי לגור בבית באופן קבוע, ומצב היחסים ביננו הולך ונהיה יותר ויותר גרוע. לא היה לנו סקס כבר כמה חודשים. לא זוכרת מתי הייתה הפעם האחרונה, אבל זוכרת היטב את המריבה המכוערת שפרצה ממש תוך כדי, מריבה שבגללה אני מתרחקת ממנו יותר ויותר.
היינו בטיפולים בעבר, שעזרו פחות או יותר. אבל בשנתיים האחרונות אני טיפלתי בעצמי בשיטות שונות (ניאופסיכולוגיה, סדנאות וטיפול אישי, קבלה ועוד) ולדעתי אני היום בן אחר, סבלני פתוח ומקבל יותר. ולכן רציתי מאד שנלך שוב ביחד לטיפול זוגי. אבל הוא אומר, שלנו אין בעיה, רק לי יש בעיה, ושכדאי שאני אטפל בה. הוא מוכן לשלם כמה שצריך...
השורה התחתונה היא, שאני מאד לבד ומאד עצובה. אנחנו ישנים באותה מיטה - גב אל גב, אני נזהרת לא לגעת בו, אפילו בטעות. מדברים ביובש על ענייני הבית ודברים שוטפים, וזהו. אין לי עם מי לחלוק חוויות, אין לי כתף להשען עליה. לפני כחודש עברתי תאונת דרכים. כל כך רציתי חיבוק, מילה טובה, תמיכה רגשית! כל מה ששמעתי ממנו היה ביקורת על ההתנהלות שלי בזמן האירוע.
אתם מכירים את השיר (בערך...): "כשעברת ליד, והייתי כולי צעקה, לא הנחת ידך לנגיעה אחת רכה... ואת זה אני לא שוכחת, ועל זה אני לא סולחת..."
אשמח לשמוע מה דעתכם.
פרח בר
 
איפה ההתלבטות?

את יודעת בדיוק מה לעשות - לקבל ולאהוב אותו כמות שהוא, בלי לנסות לטפל ולשנות אותו כל הזמן - זה מה ש"אנשים פתוחים, סבלניים ומקבלים יותר" עושים - מכילים את מי שמסביבם.

משום מה, את לא עושה את זה - במקום, את מענישה אותו ואת עצמך. כנראה שתהליך הטיפול העצמי שלך טרם הסתיים
.
 

נומלה

New member
אם יש לך סיבות להיות איתו

לא כתבת אותן.
אין סקס. אין תמיכה. הילדים כבר גדולים. עצוב לך לחיות איתו. שכחתי משהו?
ספרי למה את כן נמצאת איתו (חוץ מההרגל). אחרת, הייתי הולכת לישון במקום אחר. לפחות לא יגנבו לך את השמיכה באמצע הלילה.
 
טיימינג

עוברים ועברו עליך תהליכים עמוקים.

אבל מה שמעצבן זה שהוא לא מסנכרן את עצמו במאה אחוז לתהליכים שלך! "הלו, בעלי... הנה, אחרי עשרות שנים עשיתי טיפולים בשיטות עם מילים ארוכות, איך זה שאתה לא מייד מאפס את עצמך"? "רגלי, רגלי, כלב".

יכול להיות ואפילו הגיוני שהתובנה שלך לגבי העבר הרחוק ש"הכל עבר ונסלח", אינה נכונה. אולי הוא לא סלח ושכח. אל תמני את השנים שהיית נאמנה לו... זה לא נחשב בספירה


את נוטלת בחוסר הקשבה את הבכורה וטוענת שאת זו שלא סולחת ושוכחת על עכשיו. אז עם אטיויוד כזה שאת היא זו שלא סולחת ולא שוכחת, אולי באמת הכל גמור, והריחוק גדול מידי ואי אפשר לתקן.
 

looking 4the

New member
נפרדתם , חזרתם , היו גם בגידות

וסליחות.....האומנם ?

את מכירה את הסיפור על הגדר עם המסמרים ? לא משנה ... בקיצור החיים שלכם מצולקים בצלקות של פרידות ובגידות ....ובכל זאת בחרתם לחיות יחד.

למה ?
כנראה שיש סיבה.
אולי הגיל , הפחד להזדקן לבד , ביטחון כלכלי , ההתפקחות מהחיים ב"חוץ"...לא יודעת.
מה שבטוח שכדי שהשנים הבאות יהיו טובות ולא מרירות אתם צריכים לעשות שינוי בגישה.
שאת רוצה חיבוק ...אז תגידי "אני רוצה חיבוק" תגידי "אני צריכה חיבוק"
אל תשנו גב לגב ....מאד רע.
תלמדו לדבר.

ותתחילי לסלוח....לסלוח באמת.
 

אייבורי

New member
באמת לא כלכך ברור

את ההתעצמת, גדלת, הפכת סובלנית פורחת
ובמקום לקבל אותו, את רוצה לגרור אותו לטיפול "זוגי"
שיתקן וישנה אותו.

לדעתי הבעיה אחרת, בלילה תסתובבי אל הגב שלו
ותעשי לו קצת נעימים בגב.
ואם תוכלי, תנסי להיות נחמדה ממש
 
זה יהיה חבל

אם אחרי כל כך הרבה משברים ופרידות במהלך 34 שנים תיפרדו בסופן של דבר. עם זאת, מאחר והוא אינו חושב שיש לו חלק בבעיה אלא רק לך זה לא משאיר לך הרבה מקום לברירות - או שתקבלי את המצב ואותו כמות שהם היום, או שלא. בכל מקרה נראה כי עלייך לעמוד בפני החלטה משמעותית וכבדה. למה לא תעזרי ביועץ לכמה שיחות ממוקדות בעניין ספציפי זה שיעזרו לך לקבל את ההחלטה הנכונה עבורך?
 

seeyou

New member
"לפחות כבר הרבה מאד שנים שאני נאמנה לו"

- ברור שאחרי נשואים של 34 שנים. ו 4 ילדים יש חלודה ביחסים

- ברור ש המצב של"נפרדנו, חזרנו, שוב נפרדנו ושוב חזרנו" לא גורם ליחסים בריאים .

-גם כאשר היו בגידות המצב לא משתפר עם הזמן

בגרך כלל עם הגיל נזכרים בדברים שפגעו בנו יותר מאשר במצבים שעשו לנו טוב

לא היה לכם סקס כבר כמה חודשים?
למה?
הוא כבר לא יכול או שאת לא מוכנה ליזום?

ישנים באותה מיטה - גב אל גב?
לדעתי עדיף לישון בחדרים שונים ולפתח את הקשר האינטימי אלא אם את רוצה לסיים את הפרשה

"רציתי חיבוק, מילה טובה, תמיכה רגשית"-סליחה-מתי לאחרונה את אמרת לו מילה טובה או נתת לו חיבוק?

"השורה התחתונה היא, שאני מאד לבד ומאד עצובה"
שוב לדעתי-את לא צריכה להרגיש לבד וגם לא להיות עצובה

בדרך כלל נשים "פורחות" עם הגיל כאשר הילדים כבר גדולים או כבר עזבו את הבית
כול יום שעובר-לא חוזר



יוסי
 

chenby

New member
מה אם לדבר איתו על זה?

במקום ללכת לישון גב אל גב ולהשתדל לא לגעת בו?
למה לא לגעת בו? למה לא להראות לו שאת אוהבת אותו ורוצה במגע איתו?
להיות פתוחה וסבלנית זה מצוין, ומה אם להיות בעלת תעוזה שיודעת לדבר ולבקש את מה שאת צריכה? או מה שאת רוצה לתת?
במקום לגרור אותו לטיפול זוגי, תשבו ותדברו ותיצרו לכם טיפול זוגי.
או שתלכי בעצמך ותרכשי עוד כלים לתקשורת נכונה איתו.
זו דעתי בכל מקרה.
 

פרח בר 99

New member
אני לא מנסה לשנות אותו

ללכת לטיפול זוגי, זה לא נקרא לרצות לשנות את הבן אדם. כשאנחנו מדברים אחד עם השני, זה תמיד נגמר בפיצוץ. לכן נדרש בן אדם שלישי נייטרלי שירגיע את הרוחות וגם יהיה אוביקטיבי.
ואני כן משתדלת להיות נעימה כלפיו, ולייצר אוירה נעימה בבית.
ברור שאני יכולה לחבק אותו, ובזה ייגמר ה"חרם" ביננו ויהיה גם סקס. אבל זה לא יפתור שום דבר! אני פגועה מההתנהגות שלו כלפי. מחוסר היכולת לתקשר איתי.
לא קל לחיות איתו. הוא מתרגז מהר, צועק, לא מקשיב, עקשן... ועם כל זה, אני כן רוצה להמשיך לחיות איתו, כי הוא בעלי, האבא של הילדים שלי, יש לנו משהו ביחד. אבל בתוך הביחד אני מרגישה לבד. אני לא שמחה.
אמרתי כבר בהתחלה: לא נראה לי שיש באמת פתרון למצב הזה. זה נשמע כאנטי תזה לכל מה שלמדתי והפנמתי, אבל מה לעשות? גם אני לא מושלמת.
 

chenby

New member
אני למדתי

שאם יש בידי את הבעיה, גם יש בידי את הפתרון.
להתייאש לא יביא לך את התוצאה הרצויה זה בטוח.
אם תחבקי אותו יגמר החרם את אומרת, אז מדובר פה באגו?
ומה יקרה אם תפסידי במשחק האגו ותקבלי לפחות את בעלך? הרי יכול להיות מצב, רק ייתכן כזה שאולי אחרי שתפסיקו את החרם, תוכלו לדבר ותוכלי לבטא את זה שאת מרגישה לבד. כשייצא לכם לדבר, ממליצה לך לא להאשים אותו ולא להגיד אתה ככה ואתה ככה.. אלא אני צריכה ככה, ולי חסר ככה.. דברי עלייך.
ושוב- אל תתייאשי, אףאחד לא חושב שאת צריכה או יכולה להיות מושלמת, אבל אתם יכולים להיות מושלמים אחד עבור השניה, זה פשוט דורש עבודה כל הזמן. גם עוד 20 שנה.
 

פרח בר 99

New member
משחק האגו

ניסיתי לדבר הרבה פעמים. הוא אומר שהוא לא יכול לתת לי מה שאני צריכה. במקרה אחר הוא אמר שמה שאני צריכה זה פסיכולוג... לפעמים הוא אומר שהוא ישתדל, וזה פשוט לא מחזיק מעמד. לצערי, הוא מאד לא תקשורתי.
לגבי החרם: לא , ממש לא מדובר פה באגו. אני פשוט מנסה לשבור דפוס של מריבות. אם נחזור עכשיו לחיבוקים כאילו כלום, נחזור מיידית לדפוס של מריבות בלתי פוסקות. לפחות עכשיו יש שקט. חשבתי להזמין מקום בבית מלון, לצאת לארוחה רומנטית. אבל אני מפחדת מראש מהמריבה הבאה.
 

chenby

New member
תראי

אם את כל כך משוכנעת שתגיע המריבה הבאה, היא בטוח תגיע.
ואולי אם הוא מתחיל לריב, פשוט לא תשתפי פעולה? כי בשביל לריב צריך שניים.
תראי, אני לא מתיימרת לדעת מה זה אחרי 34 שנות נישואין..
אבל אני יודעת שבטח האדם שחי איתנו הוא מראה עבורינו.
הרבה זמן לא שיתפתי את הלינק הזה, אולי העבודה דרכו תוכל לעזור לך.
לי היא עוזרת מאוד.
http://www.thefreedomtobe.net/doc/LovingWhatIs-little_book.pdf
 
זה נגמר בפיצוץ

רק כשאת מנסה להסביר לו למה ואיפה הוא לא בסדר והוא מתעקש, לא מקשיב, עקשן - את מנסה, הוא מתרגז - פיצוץ.

את צריכה בנאדם שלישי אובייקטיבי שיסביר לבעלך למה ואיפה הוא לא בסדר במקומך - הוא יסביר, בעלך יקשיב בנחת, יבין, יפנים וישתפר, וכשהוא ישתפר תוכלי להסיר את החרם והכל יהיה בסדר.

ואם תביאי בנאדם שלישי שייצג אותך מולו, זה יעבוד בדיוק לעשר הדקות עד שבעלך יבין את מי ואת מה הבנאדם ה"אובייקטיבי" הזה מייצג ואז שוב - פיצוץ.

הצעתי - תני לו שבוע אחד של חסד, רק אחד, שבמהלכו את מתאפקת ולא מתעקשת להסביר לבעלך למה ואיפה הוא לא בסדר ותראי מה יקרה - לסגור את הפה לשבוע את מסוגלת?
 

פרח בר 99

New member
למדען הסובייטי

מאיפה אתה יודע? אתה חצוף. אם יש משהו שלמדתי בחיים שלי, ואני כבר לא בת 18, זה "לסגור את הפה" כדבריך. אני לא מעירה, לא מבקרת, לא שופטת. למה אתה כל כך בטוח שזה לא כך? אתה כל כך רגיל לעשות הכללות, עד שאתה לא מסוגל לראות כל מקרה לגופו?
 
יש לנו קצר בתקשורת


נראה לי שבעלך הוא לא היחיד שמתקשה להבין אותך - כי אם את לא מעירה, לא מבקרת, לא שופטת איך לכל הרוחות מתרחש "פיצוץ"? מה - את שקטה, נימוסית ומפרגנת וסתם, אאוט אוף דה בלו, הבנאדם מתנפל עלייך בצעקות?

(אבל את מוזמנת להמשיך "להעניש" אותי על חוצפתי - בניגוד לבעלך, לי לא איכפת
)
 

פרח בר 99

New member
כן, בדיוק כך...

קשה להאמין, משום מה בלי שתכיר לא אותו ולא אותי אתה לגמרי בצד שלו, אבל כן - יש לו פתיל קצר מאד
 
פרח יקר, גם יעוץ זוגי לא יעזור במקרה שלכם.

אצל רוב הזוגות הנשואים תקופה ארוכה יש שחיקה ביחסים . אין ריגושים, אין רומנטיקה, עם השנים נצברים משקעים, כל צד מסיבותיו, במיוחד כמו שלך שעברו עליות ומורדות כפי שפרטת, אל תאמיני שהוא ישתנה, שפתאום יהפוך להיות המאהב הלוהט, המחזר , שיפסיק לקלל כבר לא יהיו שיחות נפש, אתם בגיל הביניים, כבר לא צעירים ועוד לא זקנים מאוד. בזקנה מבוגרת כשיש תלות גדולה מערכת היחסים מתאזנת.

עצתי לך השקיעי בעצמך, מצאי לך הובי או תעסוקה אחרת, צאי עם חברות, כל המחקרים מראים שחברות נשית (אין כוונה ללסביות) השיחות הגלויות, תנוי הצרות אחת בפני השניה משחררת ותורמת ומחזקת ונותנת לנשמה .גברים גם ביניהם אינם יודעים לעשות זאת. אין חברות גברית כמו החברות הנשית.
עזבי אותו במנוחה, חיי את חייך. בגילך כבר לא כדאי להפרד, כי שום דבר טוב לא מחכה בחוץ.
רוב הנשים שנפרדו מתאוננות על בדידות ומחפשות בני זוג.
 
יש דברים שאת לא רואה...

שלך לך פרח בר...

בואי ואתחיל בנימה ישירה - את כן מנסה לשנות אותו!
קראי את מה שכתבת ותביני למה אני אומר את זה.

אבל זה לא הבעיה העיקרית.
ממה שכתבת אני לא יודע אם גם הוא בגד בך או רק את בו בעבר... אבל אלו מהדברים שלא נשכחים... אולי כן נסלחים אבל לא נשכחים.
הבעיה פה היא שכשאת סוגרת את הרגשות שלך (דואגת שלא לגעת בו חס וחלילה בליליה), זה כנרה מחזיר אותו ליום הבגידה....
ואז הוא ממורמר, מתרגז צועק ו... וו.... וווו...... וזו הסיבה!!!

אם הסקס יגמור את החרם - אז: ת-ע-ש-ו ס-ק-ס !!!!!!!!
אחרי הסקס, כשלא יהיה חרם, אולי תצליחי לדבר איתו ולקחת אותו לייעוץ... כי כשאין והוא רוצה - הוא ימשיך להגיש לך שהבעיה שלך...

אכן את תהי צודקת אם תגידי "אבל אני פגועה אז לא בא לי סקס" - ואללה צודקת. אבל זה לא מוביל אותך לאן שאת רוצה ללכת... אז שני גישה.
תתגברי על האגו שלך גם את ותני לו סקס - ותתאגי להנות ממנו גם את, בו בזמן שאת מבינה שזה ההתחלה של הפיתרון... תני לו להרגיש גבר רצוי ואהוב.

אגלה לך סוד על גברים - יותר מסקס הם רוצים שהאשה שלהם תהיה מאושרת... היות ואת לא, הוא לא מרגיש גבר... אז האגו שלו לא יכול לספוק את זה.
גבר שמרגיש כך, מרגיש שעדיף לו למות רק לא להרגיש את זה!!!
אז אל תתפלאי למה הוא מתנהג כמו שהוא מתנהג...

כשגבר מרגיש כך, וכשהוא מרגיש שמצפים ממנו ואומרים לו מה לעשות, הוא מאבד את החופש שלו... וכשגבר מרגיש כך, הוא הופך להיות חיה מסוכנת לציבור!
כי כשגבר מרגיש שאין לו חופש, הוא ילחם בזה עד טיפת הדם האחרונה שלו בשביל לקבל את החופש שלו בחזרה....
גבר רוצה לבחור בך (באישה) מתוך החופש שלו - כשהוא חופשי, כל פעם מחדש, כל יום מחדש... אז הוא יהיה מאושר....

אז זהו, זה הסוד של גברים.
נשים - הגיע הזמן שגם אתן תדעו מה גבר צריך....
:)

עז עכשיו - בגלל שהוא הלא מפותח, ואת כן, אז את מבינה את מה שאמרתי לך פה... ותהי את המובילה ותתחילי את התהליך בצורה מודעת.

זהו, נפלו לי האצבעות מלרשום לכולם פה היום... אז אני עוצר פה.
מקווה שזה נתן לך כיוון לאן ללכת.

בהצלחה.
 

מריוס זכריה

Member
מנהל
עוד תגובה שכנראה לא תאהבי

אנשים משתנים עם הזמן, ובטח אנשים שנשואים כל כך הרבה שנים ועברו כל כך הרבה.

לפי עניות דעתי, מה שמשותף לשיטות כמו קבלה ונאופסיכולוגיה [במידה שבכלל ניתן להכליל] הוא ששתיהן מבוססות על המחשבה שהן אוחזות באמת שמעבר לדברים. מאחר ואני לא ביקרתי מספיק מעבר לדברים (למרות שאני מנסה מדי פעם), לא אתיימר לומר האם הן אוחזות באמת או לא. אבל מה שאני כן רואה הוא שהן מפתחות אצל אנשים שבחרו בדרכים הספציפיות האלה כדרך חיים את הנטיה לחשוב שהם עוד יותר צודקים ממה שהם כבר היו קודם לכן. מבחינה זו, ובלי קשר לתכנים האחרים של שיטות אלו, הן מזיקות למי שעוסק בהן.

יתר על כן, האמונה הזו של אחיזה באמת אכן באה בד"כ, כמו במקרה שלך, יחד עם אמונה על פתיחות גודלה, קבלה והכלה - אמונה שהיא ברוב המקרים שגויה.

במלים אחרות, עיסוק בתורת הקבלה, ואולי גם בניאו פסיכולוגיה (עד כמה שאני מרגיש) אולי מלמד את האדם את האמת האוניברסלית, אבל הוא בפירוש עושה את האדם הרבה פחות נח לבריות שלא זכו לטעום את האמת הזאת. לרוב אנשים שעברו מסלול דומה לשלך מתרחקים מבני זוג שלא בבראנז'ה שלהם, והם מקימים בסופו של דבר זוגיות עם אדם שבא מאותה גישה.

יכול להיות שבעלך הוא אדם לא נח, צר מוחין, ומי יודע מה עוד. בגיל חמשים ומשהו זה כנראה כבר לא ישתנה. הוא גם מסרב כנראה להיפתח לגישות שאת בחרת. לך לא מתאים להיות עם מי שהוא - ולכן השערתי היא שבסופו של דבר הכותרת שנתת לשאלתך ("סוף הדרך?") היא מדויקת, גם אם היא קצת מוקדמת קרי, זה אולי יקח עוד קצת זמן עד שתאזרי אומץ.

מצטער אם נפגעת מתאור הדברים. זו הייתה דעתי הכנה.
 
למעלה