סוסיקום
בתוך המולת החיים שלנו אנחנו נאלצים בעל כורחנו לעצור או ליתר דיוק להיעצר. זה קורה תמיד כשאנחנו בתנופה. שטוב לנו ושאנחנו מלאים ברעיונות ואידיאלים שממלאים כל חלל ריק אצלנו. העצירה הזו ניראית לנו לא הוגנת. אנחנו מחפשים את הסיבות לקיומו של אותו 'קיר שקוף' לכאורה, אבל לא תופסים מה לא עשינו טוב. התסכול מתחיל לחלחל ואז זה כמו מגדל קלפים קטן. אחד אחרי השני אנחנו עלולים להרוס את מה שבנינו. להפסיק ליצור. לחדול מאותה עשייה שמילאה אותנו רק כי קיים בנו הפחד של לא להצליח שוב. העניין הוא שהקיר השקוף הזה הוא לא אמיתי ובעצם הוא לא נולד מכורח של נסיבות מסויימות אלא מתוך התת מודע שלנו. מתוך הפחד ששרוי בנו. הפחד מכישלון. נלסון מנדלה היטיב לתאר את זה פעם וגם מלך באדולינה. אבל בסופו של דבר בזמן ההתמודדות הריאלי אנחנו לבד במערכה.כי כשאנחנו מפחדים אין לנו את הציטוטים בשלוף וכל הספרים של איך לשפר את החיים ולמצוא אושר וכאלה לא עומדים לצידנו באותו הזמן. זה יכול לקחת רגע. אולי כמה שעות ואולי אפילו ימים או שבועות שבהם נלך אחורה דווקא שדחוף לנו ללכת קדימה. דווקא כשנדמה לנו שאנחנו על הגל. על המסלול הנכון. דווקא שחשבנו שיש לנו את הכוח. אני מספר לכם את כל זה מפני שיש לי חברה ששמה מאי והיא בת 6. מאי המציאה מילה שנקראת סוסיקום והיא נוצרה בהקשר שלילי. היא לא היטיבה במיוחד לתאר לי ולהסביר לי מה הוא בעצם סוסיקום. העניין הוא שלא ויתרתי מכיוון שמאי היא לא ילדה רגילה. אם היתה לה בינה של ילדה בת 6 לא היינו "חברים" אבל התבונה והיושר והשכל החריף שלה שלה מפליאים אותי כל פעם מחדש ומתוכם הקשר הזה נולד. החלטתי לברר מה הוא סוסיקום אבל כל פעם ששאלתי אותה היא לא ידעה בדיוק להצביע על אחד. לפני כמה ימים קניתי לה חוברת צביעה ובין השאר הופיע שם ממוטה חייכנית כזו עם שני שנהבים. מאי יודעת להבדיל בין פיל ללא פיל והיא פשוט אמרה ישר "הינה סוסיקום". סוסיקום,למי שלא הבין, זה משהו לא מוגדר. משהו לא ברור שאנחנו נוטים לפחד ממנו רק מפני שאנחנו לא מכירים אותו או רק מפני שאנחנו לא מכירים את עצמנו מספיק טוב כדי להבין שיש לנו את הכוח להתמודד איתו ורק כשנביט לאחור בדיעבד נבין שכן יכולנו להתמודד ותחשבו על זה כי זה קורה לא פעם ה'בדיעבד' הזה. סוסיקום אצלי זו תקופה כרגע. תקופה לא ברורה שדברים משתנים בה. תקופה שיש בה כל כך הרבה אלמנטים של אושר ועם זאת יש בה אלמנט אחד ענק של בדידות. של עצב. של השלמה עם מצב שנכפה עלי בלי להתכונן לו ממש. הדרך להתמודד עם סוסיקום היא אחת החידות של החיים אולי. היא לא בלתי אפשרית,להיפך,היא פשוטה ביותר. אתה פשוט קם והולך. זה הכל. כמו לקנות ארטיק או לקלף תפוז. פשוט לא לחשוב. פשוט לעשות. אבל הקיר השקוף יכול למנוע מאיתנו את זה. זה שני דברים כמעט חופפים - הקיר והסוסיקום. הם מגיעים בסמיכות אחד לשני. אבל תזכרו דבר אחד..הקיר הוא שקוף. הוא לא באמת קיים. וסוסיקום זו אחרי הכל מילה או מושג שילדה בת 6 המציאה. יש נקודה אחת שאני מכיר אותה. כל אחד יכול להכיר אותה. והיא לא קיימת בשום מקום ספציפי בעולם אבל עליה נשען כל העולם.ממנה הוא נולד ואליה הוא יחזור. היא אושר. יש נקודה כזו.... אניהו
בתוך המולת החיים שלנו אנחנו נאלצים בעל כורחנו לעצור או ליתר דיוק להיעצר. זה קורה תמיד כשאנחנו בתנופה. שטוב לנו ושאנחנו מלאים ברעיונות ואידיאלים שממלאים כל חלל ריק אצלנו. העצירה הזו ניראית לנו לא הוגנת. אנחנו מחפשים את הסיבות לקיומו של אותו 'קיר שקוף' לכאורה, אבל לא תופסים מה לא עשינו טוב. התסכול מתחיל לחלחל ואז זה כמו מגדל קלפים קטן. אחד אחרי השני אנחנו עלולים להרוס את מה שבנינו. להפסיק ליצור. לחדול מאותה עשייה שמילאה אותנו רק כי קיים בנו הפחד של לא להצליח שוב. העניין הוא שהקיר השקוף הזה הוא לא אמיתי ובעצם הוא לא נולד מכורח של נסיבות מסויימות אלא מתוך התת מודע שלנו. מתוך הפחד ששרוי בנו. הפחד מכישלון. נלסון מנדלה היטיב לתאר את זה פעם וגם מלך באדולינה. אבל בסופו של דבר בזמן ההתמודדות הריאלי אנחנו לבד במערכה.כי כשאנחנו מפחדים אין לנו את הציטוטים בשלוף וכל הספרים של איך לשפר את החיים ולמצוא אושר וכאלה לא עומדים לצידנו באותו הזמן. זה יכול לקחת רגע. אולי כמה שעות ואולי אפילו ימים או שבועות שבהם נלך אחורה דווקא שדחוף לנו ללכת קדימה. דווקא כשנדמה לנו שאנחנו על הגל. על המסלול הנכון. דווקא שחשבנו שיש לנו את הכוח. אני מספר לכם את כל זה מפני שיש לי חברה ששמה מאי והיא בת 6. מאי המציאה מילה שנקראת סוסיקום והיא נוצרה בהקשר שלילי. היא לא היטיבה במיוחד לתאר לי ולהסביר לי מה הוא בעצם סוסיקום. העניין הוא שלא ויתרתי מכיוון שמאי היא לא ילדה רגילה. אם היתה לה בינה של ילדה בת 6 לא היינו "חברים" אבל התבונה והיושר והשכל החריף שלה שלה מפליאים אותי כל פעם מחדש ומתוכם הקשר הזה נולד. החלטתי לברר מה הוא סוסיקום אבל כל פעם ששאלתי אותה היא לא ידעה בדיוק להצביע על אחד. לפני כמה ימים קניתי לה חוברת צביעה ובין השאר הופיע שם ממוטה חייכנית כזו עם שני שנהבים. מאי יודעת להבדיל בין פיל ללא פיל והיא פשוט אמרה ישר "הינה סוסיקום". סוסיקום,למי שלא הבין, זה משהו לא מוגדר. משהו לא ברור שאנחנו נוטים לפחד ממנו רק מפני שאנחנו לא מכירים אותו או רק מפני שאנחנו לא מכירים את עצמנו מספיק טוב כדי להבין שיש לנו את הכוח להתמודד איתו ורק כשנביט לאחור בדיעבד נבין שכן יכולנו להתמודד ותחשבו על זה כי זה קורה לא פעם ה'בדיעבד' הזה. סוסיקום אצלי זו תקופה כרגע. תקופה לא ברורה שדברים משתנים בה. תקופה שיש בה כל כך הרבה אלמנטים של אושר ועם זאת יש בה אלמנט אחד ענק של בדידות. של עצב. של השלמה עם מצב שנכפה עלי בלי להתכונן לו ממש. הדרך להתמודד עם סוסיקום היא אחת החידות של החיים אולי. היא לא בלתי אפשרית,להיפך,היא פשוטה ביותר. אתה פשוט קם והולך. זה הכל. כמו לקנות ארטיק או לקלף תפוז. פשוט לא לחשוב. פשוט לעשות. אבל הקיר השקוף יכול למנוע מאיתנו את זה. זה שני דברים כמעט חופפים - הקיר והסוסיקום. הם מגיעים בסמיכות אחד לשני. אבל תזכרו דבר אחד..הקיר הוא שקוף. הוא לא באמת קיים. וסוסיקום זו אחרי הכל מילה או מושג שילדה בת 6 המציאה. יש נקודה אחת שאני מכיר אותה. כל אחד יכול להכיר אותה. והיא לא קיימת בשום מקום ספציפי בעולם אבל עליה נשען כל העולם.ממנה הוא נולד ואליה הוא יחזור. היא אושר. יש נקודה כזו.... אניהו
