סוסים ואומנות

תםטםOHIO

New member
סוסים ואומנות

איך תרמה אומנות לרכיבה לדעתכם? ואיך עולם הסוסים לאומנות?
 

SoosKatan

New member
מממ

לא כ"כ הבנתי את השאלה, אבל אני מאוד מאוד מאוד מתחברת לאמנות- במיוחד של סוסים! אני אוהבת לצייר סוסים, לצלם אותם- הכל. זה מדהים. ממכר.
 

תםטםOHIO

New member
אומנות קומיקס, איורים,

איך הם מציגים את הסוס? תרבות שמשתנה, אומנות שמתפתחת או משתנה מה הקשר לסוסים? סוסים זה אומנות או רכיבה? אין ממש שאלה ספציפית, יש כיוון מסוים, תראי מה מתאים
 
../images/Emo221.gifהקשר העמוק שבין סוסים לאומנות ../images/Emo126.gif

הסוס הוא חיה מאוד אצילה ומרשימה ולכן, מהווה נושא משמעותי מאוד לאומנות. אבל עם כל המראה ה"קשוח" והחזק של הסוס, באה גם המון רגישות שחשוב מאוד ואולי אפילו יותר, להדגיש בציור מאשר העוצמה. הרגישות של הסוס באה לידי ביטוי לדעתי, ב"תמימות" שלו או יותר נכון במראה התמים לכאורה שלו שלהרבה אנשים שלא נמצאים הרבה עם סוסים, נראה אולי מאיים במקצת. הסוס הוא גם חיה שיכולה לתת את עצמה ומעצמה ללא תמורה ואת זה, חשוב גם כן להדגיש בציור. אפשר לראות את זה למשל, בציורים של סוסים ביחד עם בני אדם. ע"י ההבעה של הסוס אפשר לדעתי, לראות קווים מסוימים על האופי שלו. למשל, סוס שיש לא עיניים פעורות כל זמן שאתה לידו, ואוזניים מורמות כלפי מעלה, אפשר לראות עליו שהוא סוס שמודע לסביבה שלו, עירני, או שהוא סייח כי רוב הסייחים מתנהגים ככה. סוס שיש לו עיניים חולמניות, ראש מורכן במקצת, יכול להיות סוס יותר אדיש וצייתני. כמובן שהכל מדובר בהכללה מפרט אל כלל ויכול להיות גם במצב הרוח שלהם באותו זמן. סוס הוא בכלל לא דבר פשוט לציור ולדעתי, רק אנשים שנמצאים הרבה זמן עם סוסים, ויודעים להרגיש ולהזדהות איתם, יכולים לצייר באמת את הסוסים ותלוי גם כמובן ביכולות האומנותיות. לפי דעתי, הסוסים לימדו את הציירים להתייחס בעומק רב יותר לדברים רבים, לראות מעבר למראה הראשוני ולבטא זאת בציור. מדובר בעיקר על בע"ח ובני אדם אבל הכוונה יכולה להיות גם לחפצים דוממים. ככל שציירים יודעים לצייר סוסים יותר מדויק (הכוונה לא לדיוק במראה) אלא לדיוק בשפת הגוף, בהבעה, בתנועה, כך יש להם יכולת יותר גבוהה לנתח ולצייר דברים אחרים לעומק ולבטא את הרגש מאחורי כל דבר. המראה החיצוני הוא פרט שולי בלבד, ויכול להיות ציור של סוס שעשוי מקווים בלבד, אבל צורת התנועה שלו בציור תהיה כ"כ דומה למציאות שאנשים ישר יבחינו שזה סוס ללא קשר למראה החיצוני. מקווה שנהנתם
פשוט הייתי חייב לאמר את דעתי בעניין, בתור מישהו שעסק פעם באומנות (כללית ולא רק של סוסים).
 

שיינה2

New member
אחלה נושא

בתור מישהי שלמדה אמנות סיקרנת אותי מאוד עם הנושא הזה - אחלה נושא!!! אני יכולה לרשום שורות ארוכות על כל מה שלמדתי בנושא אבל אני חושבת שתמונה שווה אלף מילים. התמונות של פרנץ מארק שעמד בראש קבוצת אמנים שנקראה "הפרש הכחול" (אפילו השם כבר מרמז...) - התמונות האלו פשוט מראות את הקשר החזק בין האמן לסוס. לגבי הדרך שבה הוא בוחר להציג את הסוס - תגידו אתם מה דעתכם, מה זה מלמד על הדרך שבה האמן תופס את הסוס? אני מצרפת את הציור "סוס כחול" של פרנץ מארק, ומייד בהמשך אני צאף עוד כמה תמונות...
 

שיינה2

New member
התכוונתי ש...

התכוונתי שאני אצרף עוד כמה ציורים (סליחה על חוסר ההגהה), אז הנה ציור נוסף של פרנץ מארק - "סוס אדום וכחול". אגב, גם אמן בשם וסילי קנדינסקי, שהיה גם הוא חבר בקבוצת "הפרש הכחול" ידוע היה בחיבתו לסוסים. הציורים שלו היו יותר מופשטים.
 

שיינה2

New member
ודרך קצת אחרת...

הפעם ציור של סלוואדור דאלי - שם הציור: "סנטיאגו הגדול". מה לדעתכם ההבדלים בין שני האמנים - פרנץ מארק וסלוואדור דאלי? האם האם מציירים אחרת את הסוסים? האם יש הבדל בדרך התפיסה שלהם את הסוס? מהי ההבדל בגישה? כיצד באה לידי ביטוי? (אני מרגישה כמו מישהי שמחברת שאלות לבחינת בגרות בתולדות האמנות... אבל אני בטוחה שגם בלי ללמוד את התחום - תוכלו לענות על השאלה) ובלי שום קשר, אני מצרפת גם לינק של אמנית בשם אורלי למצט יוסף, כדי שתוכלו לראות ולהנות: http://www.oej.co.il/art.html
 
ההבדלים בין התפיסות של דאלי ומארק

לפי מה שראיתי בשני הציורים של האמנים, אני חושב שמארק היה הרבה יותר בקרבת סוסים מאשר דאלי. לפי הציורים של מארק, הסוסים הם חיה יותר אנושית, למשל בציור הראשון זה בא לידי ביטוי בשפת הגוף של הסוס - אני רואה בציור הזה סוס, שעומד בתנוחה ביישנית ואולי אפילו שובבה במקצת, משהו שמאוד מזכיר לי אנושיות. גם בתמונה השניה שלו, יש בה 2 סוסים שגם, לפי שפת גופם בציור, אפשר לראות שטוב להם ביחד, והם נראים רגועים ונינוחים - עוד תכונה אנושית. לעומת זאת, ביצירתו של דאלי, הסוס עוצמתי מאוד - אפשר לראות זאת לפי הצורה שבה הוא עומד, ולדעתי, בשביל דאלי סוסים היוו משהו מאיים במקצת - ביצירה רואים שהסוס נמצא בתנוחה שמזכירה התקפה: עמידה על שתי רגליים (כמובן שכאשר סוס עומד על שתי הרגליים, זה לא ממש התקפה, אלא התנגדות, אבל בעיני דאלי שכפי הנראה, היה בעל פחות ניסיון עם סוסים, זו הייתה התקפה). לדעתי, דאלי ראה בסוס את החיה הפראית שבו לעומת מארק, שהדגיש בו תכונות אנשויות. כמו כן, בציורים של מארק הראשים של הסוסים הם למטה או לצדדים ובציור של דאלי, הראש של הסוס נמצא למעלה. כאן בא לידי ביטוי מה שכתבתי בתגובה הקודמת, שלאנשים רבים הסוס יכול להראות מאיים, כמו במקרה של דאלי שראה בו חיה פראית ואולי אפילו מסוכנת לעומת מארק שארה בו יצור תבונתי, אנושי, נינוח...
 

תםטםOHIO

New member
משהו קטן,

אני אחשוב על השאלות ששאלת לפני שאני מגיבה אבל האם תוכלי לענות מנק' המבט שלך על השאלה הראשית בדיון?
 

תםטםOHIO

New member
התחושה

היא נטורליסטית. מבחינת תקופה התחילה המהפיכה התעשייתית וגם מלחמת העולם הראשונה ואפשר לראות הרבה התפכחות באמצעות ציור הטבע בצבעים בולטים, נאיביות אבל משהו צועק ממנה. כמו השקט שלפני הסערה. או משהו חשוף מאד, שגורם לרצות להגן עליו. הסוס בפרש הכחול עומד עמידת איילה, מול. הוא נתפש עומד מולנו לגמרי חשוף ומופתע. האקספרסיוניזם והתקופה, לפני הקוביזם, לפני שדברים נשברו, התפוצצו, התפרקו - לפני שהמופשט הפך זויתי, כמו בתמונה כאן של קנדינסקי שהזכרת, או פיקסו למעלה, כולם מאותה "חבורה" צרפתית (למרות שמרק היה גרמני) שנראה שעברה ביחד סוג של שינוי. לשאלתך, לדעתי הסוס בתמונה הפרש הכחול הוא טהור, טבעי, חשוף, תמים, ילדותי.
 

תםטםOHIO

New member
אוקיי

לא בכל אומנות הסוס נתפש כאציל, מהי אצילות אם כבר? אין הודבקה התכונה הזו לסוס וכיצד זה משתקף במראת האומנות? כתבת מאד מעניין אבל אני לא בטוחה לגבי הטכניקה בציור סוסים, או הפשטות שבהצגת הסוס בעל תכונות "אנושיות" . בהקשר הזה, למילה אנושיות אין משמעות מאחר ואנושיות תהיה לפחד, להתבייש אבל גם לאיים ועוד. ז"א מכלול התכונות בעיני אפשרי אבל יכול לעבור בצורה שמתיחסת לאדם, או בצורה שקיימת עבור הסוס עצמו. אם הסוס באיורים ובקומיקס נתפש יושב בבאר, שותה מקש את הבירה שלו בישיבת רגל על רגל, זה מתיחס לאדם, אבל אם הוא מתרועע עם סוסים אחרים זו התנהגות סוסית לחלוטין. כלומר, יש איזשהיא פריצת גבולות שמתאפרת באומנות (לא רק ציור) אבל מה האמירה שלה על המציאות שלנו, ואיך היא משפיעה על עולם הסוסים? וכמובן שזה לא אמירה אחת, אבל מצא חן בעיני שיש הרבה הבעיות דיעה באומנות, לבחור מהן. עוד דבר היסטורי שהתיחסתי אליו בשאלה, היתה הפריצה של התפתחות הרכיבה בצרפת בתקופת הרנסנס, כשלפתע האומנות בכלל קיבלה מימד נטורליסטי והרמוני, וההשפעה של התרבות שיפרה את ההתיחסות לבעלי החיים, לרכיבה, הרכיבה היתה סוג של אומנות, וגם סוג של אריסטוקרטיות. יש הרבה יחסים בהקשר הה ומעניין אותי לאן זה יכול להתפתח בפורום. תודה על התשובה המושקעת :)
 
נכון מאוד!

בדיוק! זה שהסוסים מתרועעים עם סוסים אחרים ונהנים מכך, זו אכן תכונה סוסית לחלוטין, אבל זה גם משהו שמייצג אנושיות במידה מסוימת - שכן, להנות בחברתם של חברים זו אחת התכונות האנושיות היותר משמעותיות. ברור שיש מצבים שכאשר האדם נמצא בחברה של אנשים שהוא לא אוהב / לא מכיר, הוא לא מרגיש בנוח, וכך גם הסוס: כאשר הוא נמצא עם סוסים אחרים שהם לא מה"עדר" שלו, למשל, הוא נוטה להתרגז, ולהילחץ, בדיוק כמו בני האדם. הצייר בא להדגיש פה את הדימיון הרב שבין התנהגות סוסית להתנהגות אנושית, ז"א, הדימיון שבין סוסים לאנשים.
 

תםטםOHIO

New member
עוד מבט

ואפשר לאמר שהתנועות מאד טבעיות. היא מתגרדת, בכלל לא שמה עליו, הוא ככה באמצע לא בטוח מה לעשות עם עצמו(כמו שכתבת- לא בנח) , מאחוריה, הוא חום היא כחולה, הוא חם היא קרה, הכל נראה בתנועה אבל הם ב"הקפאת תנועה", מעניין. מה יש למומחים להגיד? זו נראית לי תמונה אישית, אולי מבטאת בלבול. הנה עוד ציור, שונה לגמרי? פיטר באיירון - מתוך קולקציית- אנשים. קלייד.
 

תםטםOHIO

New member
אוקיי, איך האיור הזה ואחרים שהופיעו פה

תרמו לעולם הסוסים, לרכיבה, ליחס כלפי סוסים ?
 
יצירתו של דה וינצ'י ../images/Emo126.gif

לפי דעתי, האיור הזה של דה וינצ'י ממחיש את מה שהסוס נראה בעיניו: רואים שכל האיור הוא תנועה אחת גדולה של הסוס (בגלל שאפשר לראות שיש המשכים עדינים של הרגליים, מה שבד"כ מבטא תנועה באמנות) ואי אפשר גם להתעלם מהאופן שבו הוא צייר את הסוס - שרירי וחזק מאוד, והפרסות שלו נראות בעיני לפחות, על גבול החדות. כמו כן, הראש שלו בכלל לא ברור ונמצא הכי הרבה בתנועה בציור: קצת קשה לי להבין למה, אבל אולי הוא רצה להתמקד יותר בגוף השרירי שלו שכן, באומנות האיטלקית היה זרם באיור ובפיסול כאחד, שאמר שאם יש פרט בגוף שלא אמור להיות משמעותי וחשוב ליצירה, אין צורך להראותו בכלל. דוגמה בולטת לכך היא הפסלים האיטלקים / היוונים של האלים שחסרים להם ידיים או רגליים או אפילו ראש. ככל הנראה, הסוס היווה בשבילו משהו עוצמתי, משמעותי, ואולי גם מאיים במקצת.
 
למעלה