סוסים אהבה- חובה

[dixie chick]

סוסים אהבה- חובה

מה שהצעת- איך אתה יכול לעסוק במשהו ועדיין לאהוב אותו. איפה עובר הקו בין מקצוען לחובבן? השאלות הן כמובן בהקשר הסוסי והן מופנות לדיון חופשי

גם לי יש מס' תובנות בנושא שאשמח להרחיב בהמשך

 

[kenz]

ההפרדה היא רק בראש...

מז זאת אומרת איךאפשר לעסוק במשהו ועדיין לאהוב אותו... אם לא הייתי אוהבת את המקצוע שלי ואת העבודה, לא הייתי נכנסת לזה. אני חושבת שבן אדם שלא אוהב ונהנה מהעבודה שלו, חבל לו על הזמן, ולא חשוב כמה הוא מרוויח. זה דבר ראשון. אני חושבת שמה שהתכוונת היה משהו כמו זה שאם לפני שהתחלתי לעסוק במקצוע הזה, הייתי כל הזמן חושבת איפה אני ארכב, ואולי נצא לטיול עם סוסים, ועכשיו החשק קצת יורד, כי צריך חופש מה"נוף" של העבודה, זה נכון, אבל יש דרכים לשנות את זה, כמו ללכת לרכוב עם חברים רחוקים, או לשנות מיקום וזמן (טיול לילה וכו'), רק צריך לרצות. האמת היא שגיליתי שהרבה יותר קל לי בתור מדריכה, זה שהסוס הפרטי שלי לא נמצא בחווה בה אני עובדת. (למרות שמבחינת נסיעות, זה חוסך המון...) הרבה יותר "תחביבי" לבוא למקום אחר, בו לא מדברים בענייני עבודה, וכל פעולה היא בגדר עזרה מרצון בלבד (ולמה לא...) מאשר לבוא לרכב על הסוס באותה חווה בה אני עובדת, ואז אין לי הפרדה, כי אם אני כבר שם, אז למה לא לעשות עוד כמה דברים שקשורים לעבודה. אני שמתי לב שאני ממש צריכה שקט מילדים לפעמים, מה שאני לא אוכל לקבל אם הסוס שלי יעמוד בחווה בה אני מדריכה... אבל שוב, זה הכל במוח, יש כאלה שיכולים לשים חוצץ, ואף אחד לא "נוגע" בהם כשהם רוכבים בכיף שלהם... (לצערי אני לא...)

 

[תםטםOHIO]

אולי

רק הסוס יכול להעיד מי הוא המקצוען . למעשה, האדם המקצועי לדעתי, ידע להתאים לסוס שלו את רף הדרישות, ועפ"י זה את הנחוץ לסוס ממנו בחזרה ואת הפן המקצועי הזה ישלב בכבוד ובהכרה לסוס ולצרכים שלו גם מלבד לדרישות הטכניות , אלא ברמת הwell being. בהתיחס לשאלה הראשונה - אני מאמינה שכדי להמשיך לאהוב את המקצוע וגם למנוע שחיקה, מלבד דרייב גבוה מלכתחילה, יש צורך להגיע לנקודה של השלמה עם עצמך, מה המצפון שלך אומר, מה הפעולה שאת רוצה לעשות, מה נכון לך, מה גורם לקושי או עומס מיותר- שמחריב, על פני עומס שממורם ומקדם. בקשר לסוסים אני מאמינה שהדרייב הכי גדול הוא הסוס עצמו, מה שנבנה בינכןם בכל אלמנט- גופני, נפשי, תקשורתי אפילו רוחני. ואני רוצה להרחיב על משהו ששיך לסוסים ובעלי חיים אחרים, ועושה את המפגש איתם, מיחד אותם, ואת הזמן איתם כי לדעתי יש עוד משהו, שקשור בחיבור למציאות ברמה של הוויה. ואני מתיחסת לשני דברים- המצב של הסוס שהוא כל הזמן ב"פה ובעכשיו" והמקומות שהאדם בציביליזציה מתנתק מאד מרמת ההשרדות, הצרכים המיידים, המניע, ואו נשלט ע"י הצרכים האלה או מתעלם מהם, בדר"כ גם נסחף בתוך הרבה גירויים וחובות. מציאות שהסוס מייצג בה בדיוק את מה שהוא חושב או מרגיש באותו הרגע - ללא שום מסכה או עיכוב. ואיך זה קשור? כי אני מאמינה שאדם שעוסק פעיל במקצוע עם הסוסים בדרך לאיזו מטרה, מקצועית, ולא מודע או מחובר לתפישה המרחבית הזאת אצל סוסים, לא יצליח גם בפן הטכני בלבד, לפתח את הסוס שהוא עובד איתו. וכל זה לא סותר את הצורך בפרקטיקה נכונה, בידע ובסבלנות.

 

[dixie chick]

לדעתי כמו רוב הצרות בעולם הקו עובר בנקודה

הכספית והלחץ החומרי שיש על מאמן, לפרנס את עצמו, את המשפחה שלו, לתחזק את האורווה שלו, ואם אפשר לעשות כמה מליונים בדרך, למה לא בעצם?? איך אתה יכול להצליח כלכלית ורגשית\ מקצועית ביחד? אני ראיתי הרבה אנשים שנופלים בנקודה הזאת או שהם מקצועיים אבל לא מצליחים מספיק או שהם מצליחים אבל הם ממש לא מקצועיים בשני המקרים הם חיים בפחד- אם זה הפחד הכלכלי (האם אני אצליח לסגור את החודש?) או הפחד שהם יפלו מגדולתם או יגלו שהם לא ממש מצליחים (האם הסוס הזה ינצח או יפסיד?) בכל מקרה כשמאמן לחוץ הסוס הוא הראשון שסובל...

 

[תםטםOHIO]

כמו בכל דבר, כסף עוזר, אבל לא עושה את העבודה

 

[housty]

הקו בין חובבן למקצוען...זהירות- ***חפירה***

חובבן עושה מה שבאמת בא לו, בהתיחחסות מזוית ראייה של הובי. זה כיף, זה פאן, וזה לא מקור הפרנסה העיקרי. מיקצוען הוא אדם שמרויח את עיקר פרנסתו מאותו תחום, או לפחות שעיקר עיסוקו הוא באותו תחום.. אם תשימו לב, לא דיברתי אפילו לרגע על רמת הקשר עם החיה ועל רמת הרכיבה. יש חובבנים שרוכבים מעולה, כולל מסלולים של 1.60, ויש מקצוענים שאינם מגיעים לרמות אלו. יש מקצוענים שחשים את החיה, ויש כאלו שלא שומעים אותה ולא רואים אותה כלל, ואותו דבר לגבי חובבנים... מבחינתי, ברגע שהחלטתי להתפרנס מסוסים ושזה יהיה עיקר עיסוקי- עברתי מקו החובבן וקן המקצוען. כחובבנית, הייתי אחת מהרוכבות המצליחות בארץ, אך הגעתי לחווה לא ממש כל יום, רכבתי איך שחשבתי לנכון, התאמנתי כמה שהתחשק לי, ולא עיניין אותי כמה הסוס שווה. ניקיתי אותו כי רציתי שהוא יהיה נקי, ולא כדי שיראה שווה יותר בעיני לקוח פוטנציאלי, ולא מכרתי אותו, כי רציתי שיהיו לו חיים טובים ושיוכל לפרוש בנחת (אחת ההחלטות הטובות ביותר שעשיתי עד היום!). כמקצוענית, מעניין אותי גם איך לעשות כסף מהתחום, מעניין אותי לפתור בעיות בצורה יותר מקצועית ופחות אמוציונלית (עד כמה שניתן...), יש לי יותר מחוייבות לגבי הבחירה שלי ולגבי כל דבר שאני עושה בנידון. עכשיו- אני נתקלת כאן בשוני מסויים בין המקצוענים- יש מקצוענים שכל מה שעיקר עיניינם זה כסף- ולכן משם יוצאת כל פעולה- הסוס יהיה מגולח, הסוס יתחרה, הציוד יהיה נקי...והכל- כדי לנסות ליצור רושם יותר יקר... יש מקצוענים שיותר זוכרים את אהבת החיה- ומשם עיניינם- הם לא ימכרו בכל מחיר, יש סוסים שאותם לא ימכרו כלל, לא כל סוס יעבוד באותה שיטה, ויש סוסים שיקבלו יחס אחר כי זה מה שיותר מתאים להם...וכו'. עד עכשיו, מה שגיליתי זה שקל מאוד להבדיל בין השניים- אלו שמתעניינים בכסף- בדרך כלל בסופו של דבר- גם מרוויחים יותר. האם הם שלמים עם עצמם? זאת כבר שאלה אחרת...

 

[belledejour]

../images/Emo45.gif

 

[giri]

אני חושבת שזה נכון בהרבה תחומים

הרבה מאיתנו היינו יכולים להיות מאד מסודרים כלכלית לו היינו שמים את הכסף בראש מעיינינו. האם היינו מרוצים? שלמים עם עצמנו? באמת שאלה טובה. אני חושבת שבתחום כזה, כשיש עניין של בעלי חיים, הרבה יותר קשה להתנתק ולהחליט להתמקד בכסף. אני תמיד תוהה מהו הדבר שעושה את ההבדל למי שעובר לעבוד עם בעלי חיים ולחשוב על כסף - הרי סביר שאותו אדם נכנס לתחום מתוך אהבה לבעלי חיים ולא חשב שאי פעם "יתמחר" כל פעולה בצורה כזו. בכל מקרה, אני לאושרי חובבנית בתחום הסוסים, וקל לי מהבחינה הזו. אבל אני יכולה להוסיף לרוחו הפילוסופית של הדיון, שהיתה לי התלבטות האם לעבור מתחום התעסוקה הנוכחי שלי (היי טק) לתחום תעסוקה שהוא הכשרון הטבעי שלי (איור) והיה לי פוטנציאל לא רע, ובסוף החלטתי לא לעבור - לא רק מתאוות בצע

אלא בעיקר מתוך תהייה, כמה אני אמשיך לאהוב את האיור אחרי אינספור דד ליינים, לקוחות טפשים שבוחרים דווקא את האיור הכי מכוער שהצעת ושנים של לצייר לפי הזמנה - ולא מה שבא לי.

 

[giri]

ואחרי מחשבה נוספת ושיחה עם השכן...

את תוהה אם הם שלמים עם עצמם - כנראה שרובם כן, וכנראה שאת לא היית במקומם. יש הרבה אנשים סביבי שדרכו על הרבה אנשים בדרך להצלחה. הם יותר מצליחים ממני, ויש להם יותר כסף. הם לא מרגישים שום חרטה - שוק חופשי, זו זכותם, בלה בלה. צודקים. באמת שצודקים! אבל אם אני הייתי מגיעה לעמדה שלהם איך שהם הגיעו, לא הייתי מסוגלת להסתכל על עצמי במראה, או לישון טוב בלילה. אצל אמא שלי קוראים לזה "ערכים". אותם אנשים קוראים לזה "שריטה", או "פראייריות".

 

[תםטםOHIO]

../images/Emo204.gif

מסכימה איתך, שעל הכסף לבדו לא ניתן להעריך את רמת המקצוענות. זה מדד אחד להצלחה, אבל בלי איכות שמתלווה לו הוא ריק מתוכן.

 

[ToryMaster]

זה מזכיר לי מה שמישהו חכם אמר לי פעם

במקצועו הוא מאייר גרפי, ומהצד מתעסק כתחביב בתחום המוזיקה, והוא תיכנן באיזשהו שלב ללכת על זה חזק יותר, להוציא דיסק וכן הלאה. במשך כמה שבועות לא דיברתי איתם, ואחר כך שאלתי אותו מה קורה עם זה, אם הוא התקדם, והוא אמר לי ש"את העיצוב הגרפי הפכתי מתחביב למקצוע והאהבה שלי לזה נעלמה, אני לא רוצה שזה יקרה גם עם המוזיקה" [לא ציטוט מדויק, סורי]. זה משפט שהדהד בי מאוד חזק, ומהדהד בי גם היום, בעיקר עם הסוסים, כשאני מסתכלת על אנשים שאפשר לראות שאוהבים את הסוסים שלהם עד מוות, אבל המעבר מתחביב נטו לעסק שצריך לפרנס אותך ועוד הרבה אנשים - פשוט מתפקד כחיץ בינם לבין האהבה שלהם.

 

[housty]

וחזרנו לדיון של איך אפשר לעבוד בתחביב...

ועדיין לאהוב אותו... לדעתי זה קשור למשהו מאוד בסיסי וילדי- למשל- ילד שאוהב לאכול גלידה מתי שבא לו, או נגיד, פעם בשבוע ביום ראשון בשבע בערב. אז ברור שיש ציפייה, והגלידה מסמלת מעבר להיותה גלידה- את המשהו הזה שאנחנו מחכים לו ומצפים לו ויש לו תפקיד גדול בליצור אושר בחיינו, אפילו אם רגעי... עכשיו תתנו לילד הזה לאכול גלידה פעם ביום בשבע- כבר ההתרגשות יורדת- כי זה יותר בשגרה, אבל עדיין אלמנט הצ'ופר והציפייה נשמר. עכשיו תתנו לילד הזה לאכול 5 גלידות ביום כל יום, ולהתפרנס מזה... כבר אין ציפייה, כבר אין צורך, זה כבר לא צו'פר אלא חובה, בקיצור, זה קיבל את התפקיד האחר- של הדבר הזה שאנחנו רוצים לגמור, בשביל לנוח... לכן, די ברור וטבעי שכל תחביב ברגע שהוא מקצוע, יורד ממנו אלמנט ההנאה נטו. השאלה היא איך בכל זאת להמשיך ולאהוב את מה שעוסקים בו. והתשובה שיש לי כרגע- היא שזה לא שאנחנו מפסיקים לאהוב, פשוט האהבה שנשארת בתחום היא יותר נטו לתחום עצמו ואינה מועצמת על ידי ה"תפקיד צ'ופר" שדיברתי עליו קודם...

 

[kenz]

יפה אמרת...

אז שוב אני אחזור, שצריך להיות מסוגלים לעשות הפרדה. בין אם היא ממשית (כמו חווה אחרת, סוס פרטי וכדו') או רק מנטאלית (הרכיבה על הסוס האהוב "זמן פרטי"- ההשארות או ההגעה לחווה רק בשבילו ובשבילך, וכו'), כל אחד מה שמתאים לו.

 

[ToryMaster]

איך את מרגישה שזה משפיע?

ההנאה הטהורה מתחביב שאת עושה להנאה, לבין המחויבות העסקית, איך זה מסתדר?

 

[תםטםOHIO]

איך אין אייקון של את חפירה במקום הזה??

אוקיי אבל, לפי ההגדרה שלך למקצועיות, גם שמעון ממטלון שמחזיק 15 סוסי השכרה ומתפרנס מהם הוא מקצוען ואני בדיעה שלא לכך התכוונת כשדיברת על מקצוען? אני מאמינה שלהתפרנס זה חלק מהעשייה, עם סוסים מתח הרווחים מול הפסדים והתמחור מוכרח להיות נכון כדי שעסק בתחום הסוסים יוכל להיות רווחי מאחר והסוסים לא יושבים על מדף ומחכים אלא מהווים הוצאה קבועה. אולם כסף נטו, בלי איכות, יש בעיה בהגדרה.

 

[housty]

חפירה לגבי "מקצוען"...חסר, חסר ה***חפירה***!

מקצוען יכול להשמע כאדם שנמצא במקצוע ויודע מה הוא עושה... אבל יש אנשים שנמצאים במקצוע ולא ממש יודעים מה הם עושים. או יודעים מה הם עושים, אבל השיטה שלהם אולי לא תראה לי...אז הם לא מקצוענים? למשל מכונאי- יש מוצלח יותר ויש מוצלח פחות, אך מי שזה המקצוע שלו ולמד (גם את זה אפשר לשים במחלוקת...) אז הוא נחשב למקצוען בתחום...לא? נכון שיש אנשים שאין להם מושג, יפתחו חווה ויעשו מחדלים על מחדלים. כן, הם בהחלט לא מקצוענים. אלא אנשים שטעו בכיוון. אז איך נגדיר מקצוען? ידע בשטח? ידע תיאורתי? קורסים בתחום? כשרון? הרי יכול להיות אדם שלא למד, אבל הוא איש סוסים מדהים, מאלף מדהים וממש מקצוען... ויכול להיות מישהו שעשה כל קורס אפשרי ופשוט אין לו את זה...והוא ממש לא מקצוען...

 

[תםטםOHIO]

אני מסכימה,

שרוב הדרך, היא להכיר המון מסביב. לא מספיק קורס אחד, סוס אחד, מאמן אחד ולא שני ולא שלישי. יש נקודה בדרך שבה הבחירות הן או סוסים ימינה או סוסים שמאלה, ואח"כ אחרי שפנית את ממשיכה להעמיק, ימינה סוסים שוב שמאלה שוב, - סוסים. זו התמקדות, זו התמקצעות. ולפעמים במקביל פנית ימינה, וגם שמאלה, ניסית מזה, את מכירה את האופן הזה, וגם את זה, את יכולה לייעץ, רכבת כבר בתחרויות, אימנת בכמה ארצות, כמה סגנונות, כמה סוגים ואימונים, ספרת שנים, סוסים, ציודים, תלמידים, ניהלת וכו' וכו'. נסיון רחב, התמקדות, איכות בעבודה שהיא מופנמת בך, הצלחות שלך. וגם פתיחות. מקצוען ידע להתאים לך את הסוס, את הסוס לעבודה, את הרמה לשניכם, ויקדם אותך, כי אין לו שיטה אלא כי הוא קורא את המקום והזמן והיש, כמו שהוא. (למען הסר ספק אותך - הכוונה ל*את* אוניברסלי ולא פונה אישית לאף אחת מהנוכחות בדיון)

 

[dixie chick]

מקצוען זה איכות, איכות שווה כסף

וכסף שווה מקצועיות (ללימוד, לזמן להקדיש) זה מעגל קסמים כזה... אתם התחלתם את הדיון משיני הסוס, ושם אמרתם במפורש שיש חוות שראו שבחישוב הכלכלי שלהם זול להם יותר לתחזק שיניים של סוס ולהוזיל עלויות האכלה כלומר, השיקול המקצועי (- סוס חייב להיות מטופל בשיניים) והשיקול הכלכלי (-זול יותר) עבדו פה ביחד מקצועיות כן נמדדת בכסף (אדם מקצועי ידרוש סכומים גבוהים יותר על עבודתו ועבודתו גם תראה בהתאם) מקצועיות גם יכולה להרכש בכסף (השכלה, נסיון בהתמחות, זמן ללמוד בלי עול כלכלי וכ')

 

[תםטםOHIO]

מילת המפתח היא *גם*

מקצועיות נמדדת גם בכסף, לא רק. אגב, הטענה לא היתה שלא צריך כסף, אלא שכסף הוא לא המדד היחיד למדידת או הגדרת מקצוענות, וגם שהוא עוזר בהחלט להגשים את הכלים האחרים למקצוענות- איכות- ידע- נסיון ופרקטיקה- מודעות- ציוד מתאים וכו - הוא לא מרכיב אותם. הוא אמצעי. אגב, חווה שמטפלת בשיני הסוס מטעמי חיסכון אינה מקצוענית במובן הטהור ל המילה. יכול להיות שהם טובים אולם אם מטרתם היא חסכון לפני בריאות הסוס הם לוקים בחסר.

 

[machshusha]

אורלי זו את???!!!! איך חו"ל??