בקצרה
הסדר ביפנית הוא SOV שזה Subject Object Verb. עכשיו את צריכה פשוט להיזכר בשיעורי לשון ובאיך הדברים עובדים בעברית. בדרך כלל אנחנו מסדרים את המשפט בסדר נושא-נשוא-מושא. ביפנית זה יהיה תמיד נושא-מושא-נשוא. הנשוא יכול להיות פועל או אוגד (desu או da או כל הוריאציות שלהם, שזה כמו הוא/היא/היה/יהיה וכו' בעברית). חוץ מזה, חשוב לזכור שביפנית נהוג להשמיט חלקים במשפט שלא צריך. למשל בשאלות בדרך כלל משמיטים את הנושא "אתה", כי ברור שמדברים על מי שהשאלה מופנית עליו ולא על עצמך (אחרת למה לשאול?). אז נעבור לדוגמאות: הערה: המילים בסוגרים מרובעות מושמטות.
[anata wa] nanji ni ikimasu ka?
מתי [אתה] הולך? את המשפט היפני כמעט תמיד מומלץ לפענח מן הסוף להתחלה. אני יודע שזה נשמע מוזר, אבל זאת השיטה הכי פשוטה. בסוף בא ka שאומר שזה משפט שאלה. לפניו בא ikimasu שהוא הפועל "הולך". אנחנו כבר יודעים את הנשוא - ואת הרעיון הכללי של המשפט. לפני כן באה מילת היחס ni (ביפנית מילות יחס באות
אחרי המילה) שפירושה "ב", ולפניה nanji - "איזו שעה". אפשר גם לשאול סתם itsu ("מתי"), ובגלל ש-itsu היא מילת שאלה של ממש, היא לא צריכה את מילת היחס ni (כמו שבעברית לא שואלים "במתי אתה הולך?"). החלק שהושמט הוא wa, מילת יחס שבדרך כלל מסמנת את הנושא, ו-anata, "אתה". הלאה:
*[watashi wa] kinou ensoku ni ikimashita.
[אני -נושא-] אתמול טיול ל הלכתי. אתמול הלכתי לטיול. כאן ni מתפקדת בתור "ל". יש לה הרבה תפקידים.
[watashi no] tomodachi wa [watashi ni] iya na koto wo iimashita.
*[שלי] ידידה -נושא- [ל + אני = לי] רע -מסמן תואר- משהו -את- אמרה. ידידה שלי אמרה לי משהו רע. משמיטים את "לי" ואת "שלי". na זה קשור לתואר (אם את רוצה יותר מידע, תקראי את המאמר שלי בנושא) ו-wo זה כמו "את" בעברית - מסמן מושא ישיר.
ano hito wa [anata no] oshiriai desu ka?
*הזה האיש -נושא- [של + אתה = שלך] מכר הוא -שאלה-? האיש הזה הוא מכר [שלך]? ההשמטות קצת מבלבלות, אבל אל תדאגי מהם. עם הזמן תביני מה נחשב ברור וצריך להשמיט, ומה לא. נשוא לא משמיטים אף פעם, אבל כל השאר (ובמיוחד דברים שמסומנים עם wa) אפשר להשמיט, ובמקרים מסויימים רצוי מאוד להשמיט. השמטה של חלקים במשפט היא לא סלנג - להפך, במקרים מסויימים אם לא תשמיטי דברים מסויימים (במיוחד את המילה "אני") תישמעי מאוד לא מנומסת.