סוג של משבר? 
שלום! שמתי לב שרוב הכותבים בפורום הם נשואים (עם בעיות יותר גדולות משלי), אבל בכל זאת, מאחר וכל אנשי השיחה שניסיתי היו משוחדים מלכתחילה, הייתי רוצה לשמוע חוות דעת מבחוץ. רקע קצרצר: אני בן 21, הוא בן 25. אני כרגע לא נמצא במסגרת כלשהי - לימודית או צבאית (עד לאביב), והוא לומד לתואר שני ועובד בהייטק. אני גר בקריות, הוא בת"א. אנחנו ביחד כחמישה חודשים (למנוע בלבול ותהיות: זוג חד-מיני) הנוהג הרגיל הוא שאני נוסע אליו (ת.צ.) לפחות פעם בשבוע (וגם כאן, לרוב מדובר ביום חול: נוסע בשעות הערב, עוזב בשעות הצהריים המוקדמות למחרת). המצב הנ"ל נמשך מאז תחילת הקשר שלנו. נוצר מצב בו אני מגיע אליו כל שבוע, בקביעות, בעוד הוא הואיל בטובו להגיע אלי פעמיים בלבד, כששתיהן היו בשבוע הראשון לקשר שלנו. מאז - כלום. הבעיה העיקרית היא שהוא לעיתים "משקר" (טכנית, לא שקר, אך קרוב) - מבטיח שיגיע בשבוע הבא, מבקש ממני לבוא לחמישי כשהתכנון הוא שנחזור אלי בשישי (וכמובן הכל מתגלה כבלבול שכל אחד גדול, כשבשישי הוא מבקש ממני להישאר) וכו' וכו'. בנוסף, לא נראה כי הוא מבין מה בעייתי כאן (מבחינתי זה פחות הקטע של המיקום (כמובן שיש לזה גם משקל - כל אחד היה מעדיף להישאר בבית שלו), באמת, הפרטיות אצלו אכן יותר קוסמת לי. זה יותר הקטע של העלבון הצורב מההתחמקויות וחוסר האיכפתיות שלו) עכשיו, אני מנסה לגלות הבנה (ובחודשים הראשונים באמת הצלחתי) - הוא עובד 8 שעות ביום וגם לומד לתואר שני. בנוסף, יש לשנינו יותר חופש בדירה הפרטית שלו (אני עדיין מתגורר עם ההורים). אבל דיר באלק, רק אני מוצא את זה מעוות? יש משהו מקובל באי-מוכנות להראות קצת איכפתיות ומאמץ ולמצוא איזה סופ"ש פנוי, במשך חמישה חודשים? הקטע שמפחיד אותי יותר מכל - האנוכיות שלו לא תמה כאן. יש 'מקומות' בוא הוא מגלה צדדים אחרים (גם אם מדובר במחוות קטנות, וזכירת פרטים,עד לקטנים ביותר), אך נראה כי גם במיטה, לדוגמה, מדובר באדם שאוהב לקבל אך מנוכר לכל הרעיון של להעניק (גם כאן - תירוצים שונים) הוא בחור נפלא, ואני אוהב אותו מאוד, אבל לצערי, התסכול גובר עם כל יום שעובר. אני לא בטוח אם יקל לשמוע שאני מבקש יותר מדי, ושעלי להתחשב יותר, אבל כן הייתי רוצה לדעת כיצד זה נראה מבחוץ.
שלום! שמתי לב שרוב הכותבים בפורום הם נשואים (עם בעיות יותר גדולות משלי), אבל בכל זאת, מאחר וכל אנשי השיחה שניסיתי היו משוחדים מלכתחילה, הייתי רוצה לשמוע חוות דעת מבחוץ. רקע קצרצר: אני בן 21, הוא בן 25. אני כרגע לא נמצא במסגרת כלשהי - לימודית או צבאית (עד לאביב), והוא לומד לתואר שני ועובד בהייטק. אני גר בקריות, הוא בת"א. אנחנו ביחד כחמישה חודשים (למנוע בלבול ותהיות: זוג חד-מיני) הנוהג הרגיל הוא שאני נוסע אליו (ת.צ.) לפחות פעם בשבוע (וגם כאן, לרוב מדובר ביום חול: נוסע בשעות הערב, עוזב בשעות הצהריים המוקדמות למחרת). המצב הנ"ל נמשך מאז תחילת הקשר שלנו. נוצר מצב בו אני מגיע אליו כל שבוע, בקביעות, בעוד הוא הואיל בטובו להגיע אלי פעמיים בלבד, כששתיהן היו בשבוע הראשון לקשר שלנו. מאז - כלום. הבעיה העיקרית היא שהוא לעיתים "משקר" (טכנית, לא שקר, אך קרוב) - מבטיח שיגיע בשבוע הבא, מבקש ממני לבוא לחמישי כשהתכנון הוא שנחזור אלי בשישי (וכמובן הכל מתגלה כבלבול שכל אחד גדול, כשבשישי הוא מבקש ממני להישאר) וכו' וכו'. בנוסף, לא נראה כי הוא מבין מה בעייתי כאן (מבחינתי זה פחות הקטע של המיקום (כמובן שיש לזה גם משקל - כל אחד היה מעדיף להישאר בבית שלו), באמת, הפרטיות אצלו אכן יותר קוסמת לי. זה יותר הקטע של העלבון הצורב מההתחמקויות וחוסר האיכפתיות שלו) עכשיו, אני מנסה לגלות הבנה (ובחודשים הראשונים באמת הצלחתי) - הוא עובד 8 שעות ביום וגם לומד לתואר שני. בנוסף, יש לשנינו יותר חופש בדירה הפרטית שלו (אני עדיין מתגורר עם ההורים). אבל דיר באלק, רק אני מוצא את זה מעוות? יש משהו מקובל באי-מוכנות להראות קצת איכפתיות ומאמץ ולמצוא איזה סופ"ש פנוי, במשך חמישה חודשים? הקטע שמפחיד אותי יותר מכל - האנוכיות שלו לא תמה כאן. יש 'מקומות' בוא הוא מגלה צדדים אחרים (גם אם מדובר במחוות קטנות, וזכירת פרטים,עד לקטנים ביותר), אך נראה כי גם במיטה, לדוגמה, מדובר באדם שאוהב לקבל אך מנוכר לכל הרעיון של להעניק (גם כאן - תירוצים שונים) הוא בחור נפלא, ואני אוהב אותו מאוד, אבל לצערי, התסכול גובר עם כל יום שעובר. אני לא בטוח אם יקל לשמוע שאני מבקש יותר מדי, ושעלי להתחשב יותר, אבל כן הייתי רוצה לדעת כיצד זה נראה מבחוץ.