סוג של יום זיכרון
תמיד שמעתי שכאשר מגיעה התקופה בשנה של יום הזיכרון, התחושות והכאב עולים וצפים.
יום הזיכרון עוד רחוק מאוד, 8 חודשים
אבל 'יום הזיכרון האמיתי' כבר בפתח
אותם 48 שעות שהתחילו באבא שלא מרגיש טוב והולך לרופא והסתיימו באבא שעומד למות וכל יום הוא מתנה.
אז כבר התחיל האבל, עם ניסיון לדחוק במעט את הקץ.
והיום, כמעט שנה אחרי, רק כמעט, כי בתאריך הזה אף אחד לא ידע שהמבול עוד פחות מרגע נכנס בפתח.
ישבתי היום בספסל שבגן, אותו ספסל שישבתי עליו לפני כמעט שנה, כשהסתיימו להן 48 השעות והעולם כבר לא היה אותו דבר
מצד אחד אני מנסה שוב ושוב להיזכר באותם שעות, באותם רגעים, בתחושות, ברגשות, מצד שני זה יוצר לי כאב חד כי אלו היו השעות הקשות ביותר בשנה הזאת, מהשעות הקשות בשנות חיי
אני חושב לא מעט על החיים בעוד שבועיים והלאה, כשכבר לא אוכל להרגיש שלפני פחות משנה הכל היה רגיל נורמלי וטוב, רוצה קצת לעצור את הזמן, כי ה'פחות משנה' הזה נותן לי תחושה שאותה מציאות בה הכל 'רגיל נורמלי וטוב' עדיין במרחק הושטת יד.
תמיד שמעתי שכאשר מגיעה התקופה בשנה של יום הזיכרון, התחושות והכאב עולים וצפים.
יום הזיכרון עוד רחוק מאוד, 8 חודשים
אבל 'יום הזיכרון האמיתי' כבר בפתח
אותם 48 שעות שהתחילו באבא שלא מרגיש טוב והולך לרופא והסתיימו באבא שעומד למות וכל יום הוא מתנה.
אז כבר התחיל האבל, עם ניסיון לדחוק במעט את הקץ.
והיום, כמעט שנה אחרי, רק כמעט, כי בתאריך הזה אף אחד לא ידע שהמבול עוד פחות מרגע נכנס בפתח.
ישבתי היום בספסל שבגן, אותו ספסל שישבתי עליו לפני כמעט שנה, כשהסתיימו להן 48 השעות והעולם כבר לא היה אותו דבר
מצד אחד אני מנסה שוב ושוב להיזכר באותם שעות, באותם רגעים, בתחושות, ברגשות, מצד שני זה יוצר לי כאב חד כי אלו היו השעות הקשות ביותר בשנה הזאת, מהשעות הקשות בשנות חיי
אני חושב לא מעט על החיים בעוד שבועיים והלאה, כשכבר לא אוכל להרגיש שלפני פחות משנה הכל היה רגיל נורמלי וטוב, רוצה קצת לעצור את הזמן, כי ה'פחות משנה' הזה נותן לי תחושה שאותה מציאות בה הכל 'רגיל נורמלי וטוב' עדיין במרחק הושטת יד.