הפחד משינוי ../images/Emo5.gif... והמבט לאחור ../images/Emo42.gif...
אנחנו אוהבים ביטחון... אוהבים להתעורר בכל בוקר באותו מקום, ולדעת שלא יהיו זעזועים... לא לחינם, האמירה כל כך מאובקת הזו עדיין תופסת: "No news, is good news". ויום אחד, האדמה רועדת, הכל מיטלטל מסביב ואנחנו לא יודעים להיכן להביט, את מה להחזיק, וכיצד לא ליפול ולהיחבט... האינסטיקט הראשון הוא להניח את הידיים על הראש ולקוות לטוב - אבל כשיש ילדים להחזיק... הידים לא תמיד פנויות להגן על עצמינו... הרי הם באים קודם. האדמה נרגעת... הרעש נדם... אבק באוויר... אין קירות מסביב... וקר... ורטוב מהמים הדולפים... קמים, מתחילים להזיז את השברים. להניח כל דבר בערך במקום. אפרסק דופק בדלת, ואיתו אפרסקית קטנה
... ופתאום הרבה פחות לבד... והרבה יותר נעים. יחד מנקים את ההריסות, ובונים מחדש את הקירות - ולאחר שנה - ההיה או חלמתי חלום?... קראתי מה כתבת, וחזרתי לימים אחרים בחיי - כל מה שאוכל לומר לכם, לכולכם - שיהיה לכם הכי נפלא בעולם