סוגים של שמחה

סוגים של שמחה

הדיון על "בנפול אויבך" גורם לי להרהר שוב ושוב על סוגים של שמחה כשאדם שמח על אהובתו הבאה לקראתו, על ילדו המחייך אליו או על עץ שלבלב בגינה הוא חש דבר שונה לחלוטין מאשר אותה שמחה על המכונית שהתקלקלה לשכן המניאק, הקומבינה שהביאה רווח בעיסקה או הצורר שסוף סוף התפגר. איני נכנס לעניין הלגיטימיות של השמחה, אני סבור שלא ניתן לאסור על הלב לחוש תחושה כזו או אחרת, אבל מי שבוחן את תחושותיו רואה שהמילה "שמחה" מבטאת דברים שונים זה מזה, שלעתים הם ביטוי של פתיחות ליופי וקבלה ונתינה, ולעתים הם התפרצות של אגרסיביות משתחררת. כשאני חש אותה "שמחה" שמתוך אגרסיביות (ומה שאומר עכשיו נכון לי ויחליט כל אחד אם זה רלוונטי לו) אני ניצב מול נורה אדומה שאומרת לי: ראה לאן הגעת. בחן את עצמך וראה אם אתה יכול לחזור אל המקום היותר פשוט ונכון ואוהב בו היית בעבר, והעיקר... אל תנסה לתלות את האחריות בנסיבות חיצוניות לך.
 

hillelg

New member
או!

בדיוק רציתי לכתוב על ההבדל שיש לדעתי בין שני סוגים של שמחה על מות אויב. שמחה אחת, אגרסיבית, רוקדת על הדם, יצרית, משתלהבת - אין חלקי עמה. שמחה שניה - שמחה אמיתית, פשוטה, שקטה, שמחה כפשוטו, על הסתלקותו בטרם עת של אויב מר, ושל אדם שלא היה אמור להתגלגל על פני הכדור הזה. בקיצור - שמחה על כך שהמצב, מבחינה מוסרית, היום, טוב יותר מאשר אתמול. זו שמחה.
 
ניואנסים

אני מסכים בהחלט שבתוך השמחה "על היפגעותו של" יש מידרגים, אבל מעבר לזה (ובלי לחלוק על דבר ממה שכתבת) יש פער גדול יותר בין סוגי שמחה מאשר בין מידרגים כפי שציינת.
 

ganooov

New member
לא הייתי כאן בדיון הזה, ../images/Emo13.gif

אבל חשבתי לי אתמול שצריך ללמוד מפורים: בנפול צוררך, חגוג. סתם רציתי לומר את זה
.
 

תּמר

New member
שמחת פורים

היא שמחה מלאכותית, המחוזקת ביין. אני מעדיפה שמחה אמיתי על פניה. ואם כבר השוואה לפורים, בפורים הרגנו את כל אלו שקמו להרוג אותנו, ולא רק את המן. את הצד השני של המשוואה תשלים בעצמך.
 
ועוד משהו על ציטוטים

"שצריך ללמוד מפורים": למה? ואם לא נלמד מפורים מה יקרה? כשהקב"ה אמר "מעשה ידיי טובעים בים ואתם אומרים שירה" הוא כנראה לא למד מפורים [אין מוקדם ומאוחר בתנך]. ואם פעם אחת נלמד ממקור שלא חי בשכנות לבני הנביאים אשר יודעים הכל רק לא למחול? יש לי הרושם שכשמוצאים ציטוט כזה או אחר ממקורות כאלה או אחרים הנושא נהיה סגור. למה? אז בפורים שמחו על מותם של אנשים, חבל. למה שאני אקח מזה דוגמא?
 

אלי ו.

New member
מחרה ומחזיק ../images/Emo45.gif

חגיגת פורים - בנפול אויבך אל תשמח מאת: ר' אברהם קורמן (מתוך הספר תכלת אברהם) "... וְנוֹחַ בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר בּוֹ וְעָשֹה אֹתוֹ יוֹם מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה וְהַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בְּשׁוּשָׁן... וְנוֹחַ בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ וְעָשֹה אֹתוֹ יוֹם מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה" (ט, יז-יח). שונה חג הפורים ושמחתו מכל חגי האומות, שחגגו ניצחונות על אויביהם. כל אומות העולם חגגו תמיד על מפלת האויבים. אצל היהודים ישנו עיקרון: "בִּנְפֹל אוֹיִבְיךָ אַל תִּשְׂמָח וּבִכָּשְׁלוֹ אַל יָגֵל לִבֶּךָ" (משלי כד,יז). כיצד, איפוא, אפשר לשמוח ולקבוע חג על מפלת המן ועוזריו? האמת היא, שלא על הניצחון על המן חגגו ושמחו וגם לא באותו יום. עובדה היא שאת המן ועוזריו הרגו בי"ג בחודש ופורים חוגגים רק ב-י"ד בחודש. בשושן כאשר רצחו את המרצחים גם ב-י"ד, לא קבעו את השמחה יחד עם כל ישראל, אלא קבעו את החג ב-ט"ו. כותב המגילה הדגיש זאת "ונוח בארבעה עשר בו ועשו אותו יום משתה ושמחה". וכן בנוגע לט"ו בו. היהודים לא שמחו על המפלה של האויבים וגם לא על הניצחון, אלא על שנוצר מצב נוח. על כך שמחו וחגגו. לא בכדי נכתב תחילה "ועשה אותו" (הניקוד הוא כמו "ועשו") בלשון יחיד, ורק בפסוק השני נכתב "ועשו". בשנה הראשונה רק מרדכי חגג והורה לחגוג, אך העם החליט על כך רק בשנה שלאחר מכן, על סמך "אגרת הפורים הזאת השנית" (ט,כט). חכמי ישראל ידעו לספר, שתחילה הסתייגו אנשי הגולה מחג זה, כדי שלא לעורר עליהם את זעמם של שונאי ישראל, שלא חסרו בעולם. רק באיגרת השניה שוכנעו לקבל על עצמם את ימי חג הפורים (ראה ירושלמי מגילה פ"א,ה"ה; ראה גם מגילה ז,א).
 

אוֹחַ

New member
"...ולשמחה, מה זו עושה".

אני חושב שאם בכ"ז מתעקשים על בטוי של רגש מסויים, כדאי ללכת על 'הקלה' (ואולי אפילו זמנית). וגם זה בערבון-מוגבל. אין פה שום שמחה.
 
בודאי

ההפרדה בדיון הזה, בקרב הרואים את החיסול כנכון, היתה בין המביעים סיפוק והקלה כמו שאתה מכנה זאת לבין אלה שהביעו שמחה
 

רטוש

New member
אני לא חש עליצות מיוחדת

אפילו לא הקלה. מצד שני הניסיון נראה לי קצת מוזר להסביר לעצמנו שאנחנו שונים "כל כך מהם שרוקדים על דמנו" - לטעמי הפלסטינים אינם "חיות צמאות דם" אלא מבינים שמדובר במלחמה לכל דבר... כדאי שנתחיל להבין כי מעבר לגורמים רבים שנכנסים לעימות כדאי שאנו נבין שזו מלחמה על קיומנו (וה"צדק" לא יכול לשחק תפקיד במאבק להישרדות).. תחושת הנקם בסיטואציות מסוימות היא טבעית ואנושית- למרות חדירת הדת הליברלית שמנסה להסוות את אותה אגרסיביות במיני הסברים פתלתלים וחסרי כנות. כן בנוסף לכך שיש בנו צד בונה ואוהב יש בכולנו צד אגרסיבי כדי לשרוד כאומה אנו זקוקים לשניהם- התכחשות לאחד מהם רק מפריעה. באופן תובני, אני חושב שסיכולים ממוקדים באישיות זו או אחרת יכולות לשמש רק כאמצעי טקטי במערכה הסזיפית בין שתי היישויות. יש להן יתרונות הן בטווחים הארוכים והן בקצרים אך גם בדיוק להיפך. דברים אלה רומז בצורה הברורה ביותר דיכטר- אשר שתומך בסיכולים אך לא בלתי מותנה. בלא הכרה בצורך לחתירה למטרה האסטרטגית האמיתית - והיא הפרדה והתנתקות מלאה ומוחלטת ( אמצעי אסטרטגי בניגוד לטקטי הוא העברת איזור התעשייה ארז לצד הפלסטיני כולל העלויות). ישנם לא מעטים שעוסקים בעשייה בטחונית דינמית שחושבים שהאינרציה האוטומטית כמעט של האירועים תוליך במוקדם ... וכנרה הרבה יותר מאוחר בדיוק להתנהלות הזו. עד כמה שהדברים נראים כרגע מוזרים- ישנם יותר מגורם אחד שהתבטא בעבר (למשל אפריים הלוי לאחר פרישתו מראשות המוסד) שטוענים כי בסיטואציות מסוימות בעתיד, הבינוני כי גורמים מסוימים בתוך החמאס יתפשו את השלטון (ראשית לכל זה תלוי בהבשלתו של הארגון לעשות זאת) בישות הפלסטינית- דווקא אז קיים סיכוי סביר הרבה יותר לייצוב מאזן שבאופנים מסוימים יכול לקדם ניתוק תוך הפרדת כוחות דו כיוונית.
 

שהשה

New member
סליחה סליחה

ירח היה מת לדעת אם בסוף זה אתה הסהרון? ואתה יודע שטל עוד לא זז ומחכה?
 

maoz9

New member
עזוב הנ"ל קצת 'מאותגרת' קוגנטיבית

נהיר שאתה שייך למועדון המכובד של הליקויי למידה והאינטיליגנטים שבהם. ברוך בואך למועדון. מפתיע אבל דעתי הכוללת לא רחוקה משלך. ואכן לא בכדי ראש השב"כ התנגד לסיכול הספציפי הזה.
 

שהשה

New member
חשבתי שלא

אבל אם תתחרט אי פעם אשמח להרקיד אותך כאן לאורך לרוחב ובאלכסון.
 

maoz9

New member
מעולם לא פקפקתי ביכולת השינוע

שלך. אני מצוי כרגע בשינת חורף מעובה שומר את עצמותיי היבשות והשחוקות לשירות המילואים המתקרב ג'נין בואכה שכם. אשמח אם אז תבואי להרקידני בין תיקול לסיכול אשמח במיוחד...
 
למעלה