סוגיית הורות

רק שיר

New member
סוגיית הורות

מה דעתכם על הכתבה הבאה? אם לכם הגברים היתה האפשרות לגדל את הילדים, הייתם עושים כן ? איך אתם חושבים שזה ישפיע על הילד במידה והילדים יגדלו אצל האב? אני מודה, לי זה צורם לקחת ילדים מאם שמתפקדת.
 
לענות? ../images/Emo123.gif

אתאפק בינתיים, גם כי את יודעת את התשובות ואת דעתי על המשפט האחרון שכתבת וגם כי לא קראתי עדיין את הכתבה. יצאתי ל-
 
קצר ולעניין

נקודת הפתיחה כשבאים לבקש משמורת על הילדים צריכה להיות שווה בין האם לאב - והיא לא... המשך יבוא :)
 
לא לא לא לא לא לא לא

בשוםפנים ואופן לא מתקבל על הדעת. הסיבות מפורטות בשרשור הקודם שפתחתי!
 
תשובה מצויינת ../images/Emo45.gif

זאת אומרת שאם הוא היה אב למופת היית נותנת לו לגדל את הילד או לפחות היית חושבת שיש לו זכות לבקש משמורת על בנו.
 
תשמע, אתה מדבר פה על נושא רגיש...

אם הוא היה אב למופת, עדיין היה לי מאוד קשה לחשוב שהבן שלי יהיה רחוק ממני ואני אוכל לראות אותו רק בביקורים... מצד שני, אני מניחה שזה בטח מה שאתה מרגיש.. לכן אני אומרת שהקטע הזה של הגירושין הוא כואב הכי הרבה במקום של הילדים... בקשר למשמורת, אם הוא היה אב למופת, הייתי מאוד מאוד מפחדת ונלחצת מעצם המחשבה שהוא מבקש משמורת... זכות לבקש תמיד יש... אם הייתי נותנת לו? אני מניחה שלא.. ועל זה יש להגיד: ברוך שעשני אישה!
 
אני מסכימה איתך../images/Emo4.gif

תפוזינה, אני מבינה את המחשבה שלך כי אני מבינה טוב מה עומד מאחוריה. יחד עם זאת, הילד הוא של בעלך בדיוק כמו שלך
ולכן אין נותנת לא נותנת
 
אני דווקא מאד מבינה אותה

יש הגיון ושיקולים וצדק. ויש אמא. מה לעשות, קשה להיות אובייקטיבית... (אילו היה מדובר על אב למופת כנראה לא הייתה נחרצת כל כך)
 
אמרתי את האמת...

לא ניסיתי להתיפייף ולהיות יפת נפש כי המצב שלי הוא כזה סבוך, הודתי בזה שגם אם בעלי בקרוב לשעבר היה אב נפלא מושלם וטהור, לי בתור אמא היה מאוד קשה לחשוב על כך שהבן שלי לא היה גדל אצלי... אולי אנוכיות, אולי בגלל שאני אימא, אני לא יודעת.. אבל זו האמת..
 
את לא יודעת מה היית מרגישה אילו היית במצב אחר

אילו היה מדובר על אב שמאד מעורב והיחסים בינכם היו טובים לא היית אומרת לא נותנת או כן נותנת. כרגע את מרגישה שיש לך זכות מלאה להגיד את זה. אילו בעלי היה מבקש משמורת על הילד ברור שלא הייתי רוצה שזה יקרה - אבל לא מרגישה שיש לי זכות לתת או לא לתת לו את הילד. זה הילד שלו בדיוק כמו שלי, הוא אוהב אותו בדיוק כמוני. ואני איתך...אכן את אמא.
 
כתבתי למטה -

אל תתנצלי. אני לחלוטין מבינה אותך ובטח שיודעת מאיפה זה בא. גם אצלי אין מצב, לצערי, למשמורת משותפת. אתמול התקשרתי בערב לגרוש כדי לעדכן אותו בנוגע לטיפולים של היורש והוא בכלל לא זכר שהוא בטיפולים
אני גם מבינה את המקום של לא יכולה לשחרר, אבל הוא לדעתי, נובע מהרצון של כולנו לשליטה והקושי בלשחרר. בגלל זה אני אומרת שגם אצלי אין מצב כיום למשמורת משותפת, אבל אם היה אפשר זה היה לדעתי, הכי טוב לילדים.
 
ואתה יודע משהו,

כ"כ הרבה דברים הגברים בעולם הזה מקבלים בצורה אוטומטית מעצם היותם גברים, אז תודה לאל, לפחות את זה עדיין לא הוציאו מידינו... (פמיניסטי משהו..)
 
נכון אבל לא התכוונתי רק לזה..

לא חשוב, אני רואה עד כמה זה כואב לך ושוב אני אומרת, שזה באמת מאוד בעייתי וכואב לשני הצדדים, כי הבן שלי הוא גם הבן של אבא שלו... ואתה צודק.. בזה שגם הגבר צריך לקבל את הזכות לפחות לבקש משמורת.. אבל מהנקודה שלי בתור אמא, אני אומרת לך שאני מודה לאל שהמצב הוא כמות שהוא ושהילד שלי אצלי.. אני מקווה שאתה מבין למה אני מתכוונת... ואם פגעתי, סליחה! שולם?
 
אני לא ברוגז

אז למה צריך שולם... כמו שכבר כתבתי - כל מקרה חייב לדעתי להישקל לגופו. אני מדבר מנקודת מבטי <שאכן כואבת לי> ואני מבין ויודע שאת מדברת מנקודת מבטך שבטח לא קלה לך למרות שאת מגדלת את הילד. וגם כאן אחזור ואומר - ברגע שיש מחלוקת נקודת הפתיחה חייבת להיות שווה. ואני, עד כמה שלא קל לי, לא הכנסתי למשחק את הילדים, למרות שעל פניו, אם הייתי מבקש משמורת ונלחם על זה בבתי משפט, רוב הסיכויים שהייתי זוכה... זה היה נותן תחושת סיפוק, אבל מי שהיה מפסיד לאורך כל הדרך וגם גורר את ההפסד הנפשי הזה היו הילדים - זו הסיבה היחידה שויתרתי על זה מראש.
 
כל הכבוד לך... רואים שטובת הילדים שלך

היא ורק היא עומדת לנגד עינייך... גם לנגד עיניי עומדת אך רוק טובת בני... והשולם היה בצחוק..
 
למעלה