אמא תאי תאי
New member
סובב עמק הראשון שלי.
אמונים מסודרים אך גם "פריצת גבולות" לא תמיד מתוכננת
מסלול יפיפה ומאתגר מאוד.
חמש בבוקר. קריר. במאהל ההתכנסות אוירה נהדרת. רצי ה 100 וה 166 באים והולכים. מובילי כל אחד מהמקצים מסיימים דקות ספורות לפני הזנקת מקצה ה 33. זה מרגש.
כיף לפגוש חברים ותיקים וחברים לריצה.
סוף סוף אני פוגשת את תמר, לפי שהיא יוצאת לסיבוב הליווי שלה. ניפגש שוב על המסלול, ובסיום.
את ל' אפגוש לפני הזינוק. את סינטה, רונית, שרה, ש', א', אפגוש בסיום.
ש', חבר לעבודה, רועד מקור עם כוס הקפה בידו. קבענו לרוץ ביחד, אבל לא ראיתי אותו בקו הזינוק הוא עוקף אותי בקילומטר ה 18 בערך. את קו הסיום אחצה שלוש דקת אחריו.
הזינוק...אני פותחת בקצה מהיר, אבל לא מהיר מידי.
את ריצת ההכנה במסלול רצתי בקצה איטי בהרבה. העליות היו איטיות. הירכיים בערו לי...הידיים בערו לי... פחדתי ליפול, לכן בלמתי בירידות (בניגוד להרגלי). היה לי קשה,
אם כי נהניתי מהמסלול היפיפה.
הפעם הריצה זורמת. העליות איטיות יותר. בירידות אני משחררת את הגוף ושועטת קדימה. שומרת על קצב ממוצע מצוין עד הסיבוב חזרה. המשבר מגיע בקילומטרים 20-21. העלייה קשה לי, והקצב נשבר. בהמשך אתאושש ואחזור לקצב טוב.
בדרך יש המון פרגון הדדי. קריאות "כל הכבוד" מחיאות כפיים ועידוד לרצים מכל המקצים. מרגש לראות בני משפחה ומעודדים בתחנות ההתרעננות ובנקודות מפגש לאורך המסלול.
חמישה קילומטרים אחרונים ואני מגייסת את כל כוחותי. שום דבר לא יעצור אותי עכשיו.
צעד לא זהיר ואני כמעט מועדת. בבלימה של הנפילה אני נוחתת על רגל שמאל ומרגישה כיווץ מכאיב באחורי הירך.
אייייי.
כמה צעדי ריצה בצליעה. כואב...משתפר מעט...משתפר...אפשר לנשום לרווחה ולהמשיך לרוץ.
קו הסיום מתקרב. פרצתי קדימה הרחק מאלו שעקפתי בקילומטרים האחרונים. טור דליל לפני ומאחורי.
חוצה את קו הסיום בזמן 3:20:33 מרוצה עד השמיים. בהיי מטורף.
לא מצליחה לעצור מלכת עוד דקות ארוכות. יודעת שאת אתיישב...לא אצליח לקום.
מגיעה הבייתה בצהריים. מקלחת מרעננת והופ למיטה. לא מצליחה להרדם בכלל. בלילה אקרוס לשינה טרופה.
והיום: השרירים כואבים. ה ITB קצת (ממש קצת), הרגשה נפלאה של סיפוק. ספר טוב, בטלה מבורכת. מנוחה ראויה.
אמונים מסודרים אך גם "פריצת גבולות" לא תמיד מתוכננת
מסלול יפיפה ומאתגר מאוד.
חמש בבוקר. קריר. במאהל ההתכנסות אוירה נהדרת. רצי ה 100 וה 166 באים והולכים. מובילי כל אחד מהמקצים מסיימים דקות ספורות לפני הזנקת מקצה ה 33. זה מרגש.
כיף לפגוש חברים ותיקים וחברים לריצה.
סוף סוף אני פוגשת את תמר, לפי שהיא יוצאת לסיבוב הליווי שלה. ניפגש שוב על המסלול, ובסיום.
את ל' אפגוש לפני הזינוק. את סינטה, רונית, שרה, ש', א', אפגוש בסיום.
ש', חבר לעבודה, רועד מקור עם כוס הקפה בידו. קבענו לרוץ ביחד, אבל לא ראיתי אותו בקו הזינוק הוא עוקף אותי בקילומטר ה 18 בערך. את קו הסיום אחצה שלוש דקת אחריו.
הזינוק...אני פותחת בקצה מהיר, אבל לא מהיר מידי.
את ריצת ההכנה במסלול רצתי בקצה איטי בהרבה. העליות היו איטיות. הירכיים בערו לי...הידיים בערו לי... פחדתי ליפול, לכן בלמתי בירידות (בניגוד להרגלי). היה לי קשה,
הפעם הריצה זורמת. העליות איטיות יותר. בירידות אני משחררת את הגוף ושועטת קדימה. שומרת על קצב ממוצע מצוין עד הסיבוב חזרה. המשבר מגיע בקילומטרים 20-21. העלייה קשה לי, והקצב נשבר. בהמשך אתאושש ואחזור לקצב טוב.
בדרך יש המון פרגון הדדי. קריאות "כל הכבוד" מחיאות כפיים ועידוד לרצים מכל המקצים. מרגש לראות בני משפחה ומעודדים בתחנות ההתרעננות ובנקודות מפגש לאורך המסלול.
חמישה קילומטרים אחרונים ואני מגייסת את כל כוחותי. שום דבר לא יעצור אותי עכשיו.
צעד לא זהיר ואני כמעט מועדת. בבלימה של הנפילה אני נוחתת על רגל שמאל ומרגישה כיווץ מכאיב באחורי הירך.
קו הסיום מתקרב. פרצתי קדימה הרחק מאלו שעקפתי בקילומטרים האחרונים. טור דליל לפני ומאחורי.
חוצה את קו הסיום בזמן 3:20:33 מרוצה עד השמיים. בהיי מטורף.
לא מצליחה לעצור מלכת עוד דקות ארוכות. יודעת שאת אתיישב...לא אצליח לקום.
מגיעה הבייתה בצהריים. מקלחת מרעננת והופ למיטה. לא מצליחה להרדם בכלל. בלילה אקרוס לשינה טרופה.
והיום: השרירים כואבים. ה ITB קצת (ממש קצת), הרגשה נפלאה של סיפוק. ספר טוב, בטלה מבורכת. מנוחה ראויה.
