סהרה

[אילנה.]

סהרה

אם את פה, קוראת את ההודעה בבקשה תודיעי לי אם יש אפשרות לדבר איתך

 

[סהר-תמיכה]

אני עולה לאייסי

 

[אילנה.]

אני מרגישה יותר טוב...

 

[רחל-נשמה]

{{{{{{{{{אילנוש}}}}}}}

אני אוהבת אותך. תפתחי את האיסיקיו בבקשה

 

[סהר-תמיכה]

אילנה יקרה

טוב לשמוע ממך

דאגנו, אפילו קצת נחרדנו...

אנחנו מקווים שתשמרי על עצמך, יקרה. יש לך עוד דרך כל-כך ארוכה ללכת, עוד כאלו אתגרים ושיאים בחיים, עוד כאלו פסגות של כיף והצלחה, לא כדאי לקלקל בגלל רגע של שטות... אנא, הפעילי את התבונה הנהדרת שלך

 

[אילנה.]

תודה סהרון

אבל תבונה נהדרת? לא ממש. הדברים שמביאים אותי לרגעי שטות כאלה, הם יותר מפחידים מהשטות שאני עושה. ההחמצה רק מכווצת יותר. רמות הזלזול העצמי שהבאתי את עצמי אליהן, כבר אין בכוחן לשאת אותי. הלוואי וידעתי איזה פעולות לעשות כדי להגיע לתוצאה הרצויה אבל לדרך הזאת אין מורה, אני? אני מפלסת את דרכי עיוורת. במבוכים המטרה היא תמיד היציאה, אני לא צריכה למות מחושלת, אני מעדיפה למות פציפיסטית שלא נלחמה בחייה. ועם זאת להגן על עצמי במצבה. כבר אין בי כוח להתלחת לקראת רגעי חסד מהירים. והכעס שלי מופנה אל כולם, מתפשט ומכה בי חזרה, מרעיל אותי באויר מקולל. לא מספיק מזוהם כדי שאמות או מספיק טהור כדי שאחיה. אז אני פה, לא יודעת בדיוק איפה זה פה, אבל שורדת, מנסה למצוא מפלט לחסות בו.

 

[מריה...]

באמת זה כל מה שאת רוצה? מפלט?

 

[אילנה.]

כרגע כן...

 

[מריה...]

היי

האם ייצא לי שוב לדבר איתך מעבר להודעות הקטנות האלה? הא? בכל מקרה...תשמרי על עצמך מריה...