יש אומרים שזה בכלל מנהג חסידי
מאיר שלו טוען שהתפוז הוא כדי שיפוזו אויבינו מפנינו (עשו) אבל "השכן" מספר שמדובר במנהג חסידי: מדוע נוהגים במשפחתנו להניח תפו"ז ע"ג קערת הפסח? מעשה שהיה כך היה. בעיירתנו היה רבי אחד, אבל חסידים לא היו לו, שהרבי ברח מגליציא לעיירתנו מפני חוב שהיה חייב לאחד הפריצים שם, וחסידיו נותרו שם. מפני שידע העולם צערו, שהיה רגיל לערוך שולחן לחסידיו בלילי שבתות וימים טובים, נהגו כל תושבי העיירה לילך אצלו שלוש פעמים בשנה, בלילי החורף הארוכים, כשהיה עורך שולחנו. היו כל תושבי העיירה לובשים בגדי שבת שלהם, ומי שהיה לו גם השטריימי"ל של שבת, ונכנסים אצל הרבי בנר חמישי של חנוכה, ובט"ו בשבט, ובליל פורים. ואם היה אותו הלילה מוצאי שבת, היה השולחן ערוך בכיפליים, גם לשם מלווה מלכה. בלילי ט"ו בשבט היה עורך הרבי פיירע"ס טי"ש, היינו שולחן פירות. בראש השולחן היה מעמיד אוצר יקר, תפוח זהב שבא מארץ ישראל, ולידו צנצנת ריבת אתרוגים שהכינה הרבנית מאתרוג של ארץ ישראל. כמה היה הרבי מחבב פירותיה של ארץ ישראל! מר"ח סיון ועד יום הכיפורים היה משתדל באתרוג מארץ ישראל, ומר"ח חשוון ועד ט"ו בשבט היה משתדל בתפו"ז מארץ ישראל. ואין זוכרים בעיירה כל נדרי שנאמר בלי שבבית הרבי שמור האתרוג מארץ ישראל, ואין זוכרים בעיירה קריאת עשרת המכות שבפרשת בא בלי שבבית הרבי שמור התפו"ז מארץ ישראל. היה האתרוג מהודר ונקי ומבריק, וכפליים ממנו התפו"ז. שנה אחת ירדו גשמים בר"ח סיוון. אותו היום ניגן הרבי מוסף במנגינה של כל נדרי. אותו היום נודע שפרצה מלחמה בין מלכות אוסטריא למלכות תוגרמה, וכל הדרכים לארץ ישראל בחזקת סכנה. בתענית של כ' בסיוון התענה הרבי גם בליל התענית, וכל שלושת השבועות שבין י"ז בתמוז לתשעה באב לא אכל בשר. ובאתרוג לא התעסק. היו הכל תמהין, עד שביום שאחר תשעה באב הגיע שליח לרבי, ומסר לו אתרוג מארץ ישראל, שהיה קמוט ומוכתם ושרוט. שמח בו הרבי שמחה גדולה ואמר, כאתרוג זה כן יהיה התפו"ז, והיה כמתמיה. הגיעה שבת פרשת בא, ולרבי אין תפו"ז. נענה ואמר, לולא הסכמתי לקבל האתרוג שנגזר עלי השנה, היה לי תפו"ז מהודר, מה אעשה שהעדפתי מצווה דאורייתא של אתרוג ממנהג טוב של תפו"ז. ולא פירש עוד. בליל ט"ו בשבט אמר הרבי תורה, והסביר מעלת ארץ ישראל שאכילת פירותיה מסוגלת להרבה סגולות. חילק מריבת האתרוגים, שטעמה כמראהו של האתרוג, אלא שמתוך סגולתה לא הבחינו בטעמה. ביקש הרבי שוב לומר תורה, ודיבר על יציאת מצרים, שהיא הכנה לכניסה לארץ ישראל. בערב פסח הגיע שליח ומסר לרבי חבילה, שהתעכבה בגלל המלחמה. שמח הרבי ואמר, אם הגיע התפו"ז משמע שקעה המלחמה. היה מראה התפו"ז כמראה האתרוג, ויהי לפלא. והרבי היה שמח בתפוז הקמוט והמוכתם והשרוט, שכיון שהיה מארץ ישראל, היה נחשב בעיניו מאד. ומרוב שהיה נחשב בעיניו, והיה שמח בו, ציוה ושמו אותו על גבי הקערה בשני לילי הסדר. ונזכה לאכול מן הפסחים ומן הזבחים השתא הדין בירושלים.
