סדר בארון
את הפרסומת הזו בטח ראיתם. אבל אני לא. אז הנה קישור כי נהניתי. יצא לי לחשוב אתמול על אנשים ״רגילים״. איך בן אדם יכול להיראות רגיל אבל להרגיש לא רגיל. תקיפה נפוצה נגד ביסקסואלים היא שיש להם פריבילגיה להיטמע ברוב הסטרייטי, וזה כביכול דבר טוב. אבל זה נכון לעוד אנשים - חובבי בדס״מ שמחזיקים מרתף מצויד היטב, אבל לאו דווקא לובשים שרשרת חנק מעור - גם הם נראים כמו אנשים ״רגילים״. בכלל ארון זה משהו מסובך - עד כמה לחשוף, עד כמה לספר - מה זה עניינם של אנשים מה אני עושה בזמני הפנוי? אבל איך אני יכול להתעלם מההשפעה השלילית שיש לחיים בארון עליי, ועל הסביבה שלי? יש קומיקס בשם Transmetropolitan שכתב וורן אליס. הוא עוסק בעריצות, ובכוחה של העיתונות החופשית להיאבק בה. הוא גם מתאר עיר בדיונית, גדולה ועשירה, שיש בה מקום לכל סגנון חיים שניתן לדמיין. עיר שכולם חיים בה עם פירוט הסטיות והתאוות שלהם על השרוול, ולכל קומבינציה אפשרית של אלו יש מקום וקהילה. איזה עתיד נורא ונפלא.
את הפרסומת הזו בטח ראיתם. אבל אני לא. אז הנה קישור כי נהניתי. יצא לי לחשוב אתמול על אנשים ״רגילים״. איך בן אדם יכול להיראות רגיל אבל להרגיש לא רגיל. תקיפה נפוצה נגד ביסקסואלים היא שיש להם פריבילגיה להיטמע ברוב הסטרייטי, וזה כביכול דבר טוב. אבל זה נכון לעוד אנשים - חובבי בדס״מ שמחזיקים מרתף מצויד היטב, אבל לאו דווקא לובשים שרשרת חנק מעור - גם הם נראים כמו אנשים ״רגילים״. בכלל ארון זה משהו מסובך - עד כמה לחשוף, עד כמה לספר - מה זה עניינם של אנשים מה אני עושה בזמני הפנוי? אבל איך אני יכול להתעלם מההשפעה השלילית שיש לחיים בארון עליי, ועל הסביבה שלי? יש קומיקס בשם Transmetropolitan שכתב וורן אליס. הוא עוסק בעריצות, ובכוחה של העיתונות החופשית להיאבק בה. הוא גם מתאר עיר בדיונית, גדולה ועשירה, שיש בה מקום לכל סגנון חיים שניתן לדמיין. עיר שכולם חיים בה עם פירוט הסטיות והתאוות שלהם על השרוול, ולכל קומבינציה אפשרית של אלו יש מקום וקהילה. איזה עתיד נורא ונפלא.
