סיימתי לקרוא את Someday, Someday Maybe
טוב, נתחיל מהעובדה שכ"כ נהניתי שפשוט קראתי אותו ביומיים רצוף וסיימתי אותו.
כבר סימן טוב.
הכתיבה שלה מבדרת ויש מלא משפטים שאני רוצה לצטט אבל רוב הממש טובים מאבדים משמעות מחוץ לספר.
זה ממש ספר בנות-קומדיה רומנטית כזו ואני יכולה לגמרי להבין למה סדרה ולא סרט ולמרות שספר ההמשך הוא לא ספר המשך אני לגמרי מחכה לכך שימשיך את הסיפור אז אני מקווה שנקבל את זה כי זה הדבר היחיד שעיצבן אותי- הסוף. הסוף לא היה סופי בכלל. ועם כמה שאני מבינה את הדחף לסיום כזה אני לא מעריכה את זה בכלל בתור הקורא. [הקוראת? זו מילה?
]
עוד דברים ומחשבות והערות- תמיד שהדמות הראשית דיברה דיימנתי אותה בתור לורן גרהם צעירה ודמיינתי את הקול שלה, לא יכולה אחרת, אי אפשר.
ההתחלה ממש ממש יוצאת מנקודת ההתחלה של לורן גרהם, כ"כ הרבה דברים שהיא העידה עליהם ולא הסתירה אבל אח"כ זה הולך ומתרחק.
ועכשיו- ספוילרים. לקריאה אחרי שתסיימו גם או אם אתם לא מתכננים לקרוא בכלל [למה לא??
]
מספיק?
מבחינת הסיפור פרופר המבנה היה רגיל למדי למרות שהיומן והאיורים לגמרי שברו את זה, איפשרו קפיצות מעניינות בזמן והעבירו אינפורמציה בצורה אחרת ואהבתי את זה ממש.
יש לי בעיה קלה עם הבחירה שלה להשוות את הקריירה בצורה כ"כ ישירה לבחורים שהיא בוחרת, במיוחד בקטע של- כשהיא עושה את בחירות הקריירה הגרועות היא עושה בחירות בחורים גרועות וכשזה מתיישר, גם השני מתיישר, קצת יותר מדי פשטני.
עם זאת, ההברקה של שיחת המטא המעולה אחרי שהיא ודן צופים בקומדיה הרומנטית הרגה אותי, זה היה כ"כ מושלם לדבר על קומדיה רומנטית ועל המבנה הקבוע שלה, להשליך מתוך זה לחייה של פראני ולפשטנות שב-משולש הרומנטי אבל קצת יותר מדי מאכיל את הקורא בכפית ב- זה מה שאתם אמורים להבין אם לא הבנתם.
גם הפריע לי שג'יימס היה כ"כ בבירור לא נכון בשבילה מההתחלה, היו יכולים לעשות את הקונפליקט יותר קשה למרות שזה היה מביך ברמה שלי, בבית, בא להתחפר מתחת לכרית ולהסתתר כשהוא מעז להגיד לה שהיא צריכה ניתוח להגדלת חזה ואח"כ מה שקורה בפרימיירה בכלל.
[אה ובואו נדבר על הנשיקה הראשונה שלהם, יש לי דברים להגיד על זה!!
She jumped him?!?! על מה אתה מדבר? אתה המשכת לסצינה מעבר, היה לך ברור שהיא לא יודעת שהמשכת..! היא לא אמרה את השורה הנכונה..
איזה מעפן הוא בחיי, אגרוף].
עוד בעיה שהייתה לי עם האנלוגיה לגברים בחייה היא כמובן שלמרות שהיא כתבה את הכל ולמרות שאני בטוחה שזה הסיפור הקצר של ג'יי די סלינג'ר שהיא קראה וכ"כ אוהבת שהיא קראה לדמות הראשית בספר שלה על שמו, היה זה דן שהסביר לה את זה. היא כאילו קצת מטפשת את פראני כדי שהבחורים סביבה יוכלו ללמד אותה דברים.
הסתייגות- גם הבחורות מלמדות אותה דברים כל הזמן ואני פשוט מעריצה אותה על כך שהתחרות עם פני היא בעיקר בראש שלה ופני בסה"כ בחורה סופר נחמדה שרק רוצה לעזור לה. דינה היא האלילה שלי, איזה דמות מעולה וג'יין, זה קל, לכל אחת יש גרסא כזו או אחרת של ג'יין בחייה, לא?
סוף הסתייגות- ובכל זאת, דן מלמד אותה את אחד הדברים החשובים בחייה, סגירת מעגל [לפחות חלקית] עם מותה של אמא שלה.
הספר הזה מנחם אותי חלקית, אני אוהבת שהיא תקועה בשנות ה-20 המאוחרת, שהיא לא עומדת בדדליין של 3 שנים שהיא הציבה לעצמה, שמפטרים אותה מפאקינג עבודת מלצרות, שהשיא של השיאים זה שהיא מופיע בפרק בעונה 9 של סדרה שלא מאמינים שהיא עדיין באוויר וממש אין לה רייטינג ומה שהיא מקבלת זה לצחוק+ שורה (וכמובן שאח"כ האודישן באל.איי לבחורה שמוציאה את הכלבים, נשמע כמו קריירה אמיתית, אה?), שיש יותר חודשים שהיא צריכה עזרה מאבא שלה בשכר דירה מחודשים שהיא לא צריכה עזרה, שהיא עושה כ"כ הרבה החלטות גרועות וכ"כ הרבה טעויות ושהכל לוקח כ"כ הרבה יותר זמן ממה שזה היה אמור לקחת ושהיא ממש ממש חסרת בטחון עצמי אבל היא עדיין מצליחה בסופו של דבר.
טוב רגע, אני אוהבת שהסוף, שההצלחה שלה היא לא גרנדיוזית, היא לא הופכת לכוכבת, היא לא מלוהקת בתפקיד ראשי בשומדבר, היא לא הופכת למפורסמת והיא אפילו לא מקבלת עבודה שהיא משמעותית מבחינה אומנותית אבל היא כן מגיעה להבנה שבשלוש השנים האלה, בכלום שהיא עשתה עד עכשיו היא בעצם עשתה כ"כ הרבה. זה ממש רגע קסום ונפלא ו..אממ..מנחם באמת.
והעובדה שזה לא נגמר בסוף סופי כ"כ זועקת לכתיבת סדרה, ממש אבל.
ודבר אחרון-
אני לא מאמינה שהיא סיימה באמצע משפט ככה! אחרי שבמשך כל קריאת אשמת הכוכבים חיכיתי שג'ון גרין יעשה לי את זה פתאום לורן גרהם מפילה את זה עלי משום מקום וללא שום הכנה.
טוב, דבר באמת אחרון- זה נחמד לי שמתוך כל זה דיאן קיטון לפחות קראה את הספר ולפחות חצי חברה של לורן גרהם ואני תוהה אם מריל סטריפ יודעת מי היא בכלל וכמה היא השפיעה על השחקנית הזו, שאולי עדיין אנונימית בהוליווד (לורן גרהם כמובן) ועם זאת השפיע על כ"כ הרבה מאיתנו. וואי הצלחה זה כ"כ יחסי. עוד חלק בספר שממש אהבתי.
טוב די, נהניתי. הוא בא לי בול. אני רוצה המשך+ סדרה.