סיכום חלקי ברייקינג בד עד 406
טוב אז ככה. היום שלחתי הודעה לחבר שאמר לי כל הזמן שעונה 4 זה הדבר הכי טוב שקיים בעולם- "אני כבר באמצע העונה והיא עדיין משעממת". והוא אמר לי, לילך, את לא סבלנית, את בעייתית- מה, לחכות לעונה 4 של משהו (שזה כביכול 4 שנים בואו לא נשכח) זה להיות חסרת סבלנות?!?!!?!!?!?!
שימו לב. עונה 1 הייתה מעולה לדעתי. ממש מעניינת וקצבית וכיפית. מאז, זה רק התדרדר. ואני בערך יודעת למה- מה שהיה מעניין היה סיפור האנדרדוג של חולה הסרטן והתלמיד לשעבר המסומם שלו ללא משפחה וכלום, ואיך שחולה הסרטן עושה הכל למען המשפחה שלו והוא יכול כל רגע למות וזה.
מאז זה פשוט הפך לזוג פושעים מדופלמים מקצועיים, רק בפרק הזה בפעם הראשונה מזה שתי עונות בערך הזכירו בכלל את הסרטן של וולט. וולט הפך להיות מדמות סימפתית ונחמדה- פשוט בלתי נסבל!!!!!!!!! הוא חושב שמגיע לו הכל, הוא תמיד חייב להיות צודק, תמיד חייב לתקן, להעיר, מתייחס בגסות לאשתו ולג'סי, ובאמת הפך לפושע סדיר. וזה מעפן!
הסיפור של ג'סי גם כן מהפח אל הפחת. החברה שלו זה יפה והכל שהיא קריסטן ריטר והיא מושלמת, אבל זה לא מספק אותי. מלא להתייחס אליו היא הפכה לאהבת חייו תוך שתיים וחצי דקות (ואגב, הקטע שוולט לא מציל אותה כשהיא מתה? WHAT THE FUCK.) ומביאה אותו להרואין וואו זה היה התדרדרות מוגזמת במהירות שלה.
לא אהבתי גם בעונה ההיא את הקטע שכל תחילת פרק הראו איזה משהו כזה לא קשור שבסוף יתברר כהתרסקות המטוס (שגם זה למה זה היה טוב בכלל?). זה כזה.. מתנשא. כי לא הייתה לזה שום משמעות, רק הנה תראו, חתיכת צמר ורוד במים. דה פאק? למה בכלל? איזה מיותר. והם המשיכו את זה גם אחרי. אמנם עכשיו זה כבר יותר רלוונטי לסיפור עצמו אבל עדיין זה מעצבן אותי, תראו דברים כחלק מהפרק ולא גזורים מכל השאר. זה מעצבן ממש!!!!!!!
מה שכן, בסדרה הזאת, בניגוד לאחרות, יו נואו איזה, אם בסוף כל המשפחה של וולט (האנק בעיקר) לא יגלו שוולט זה אייזנברג אז לא יהיה אכפת לי, כי למרות שמדברים על זה הרבה זה לא הפך למהות של הדמויות בסדרה. אז אם זה יקרה אז סבבה. אבל בינתיים אני רואה פה עונה שלישית כבר וכאילו מחכה לאיזה משהו מדהים שאמור לקרות ואיפההה??? איפה????? תביאו אותו כבר!! אם לא היה לי פרק ביום ביס הייתי מזמן מוותרת על הסדרה, רק עכשיו שזה ככה מסודר וגם מתאים לי בזמנים אני ממשיכה. חשבתי שזאת אמורה להיות הסדרה הכי טובה אי פעם!!!