שתדעי שהתחלתי לקרוא למין השני "זכרים" לאחר שהתוודעתי בנעוריי
לכינוי מלא האיבה "נקבה". אפילו אבי השתמש במילה הזו (ובהטעמה יידישאית, שהיא עוד יותר מבזה), לפניי ולפני אמי, בלי להתבייש, כשהתייחס לאשה מסוימת שלא מצאה חן בעיניו (נדמה לי שהיתה פעילה ציבורית והוא ראה אותה כמתחרה).
מאז התחלתי לקרוא להם "זכרים", וגם עמדתי על המשמעות הבוטה שבמילה מקראית זו (שהיא כמובן על שם איבר מינם המזדקר) ואני עושה ככל יכולתי כדי לפקוח עיניהם ועיניהן של (א)נשים באשר למשמעות בסיסית זו, שחז"לינו טשטשו בכוונה, והשכיחו מן הציבור.
ושתדע כל יהודיה שביידיש המילה היא "זויכר", וברבים - "זכוירם".