סגירת סשן

[חניתה דרלינג]

תחשבי על חוויה מאוד מסעירה או מרגשת שעברת-

נניח, טיול מעלף בחו"ל, שלושה ימי קמפינג מטריפים, איזשהו חלום שהתגשם, הופעה מסעירה שצפית בה (או השתתפת), וכן הלאה.
תחשבי איך את חוזרת הביתה מעופפת, בהתחלה מתקשה לקלוט מה היה ושזה אשכרה קרה לך, ואח"כ מחייכת במשך כמה ימים - ופתאום - בום. חזרה למציאות, לשגרה הרגילה והסתמית, ההופעה/הטיול/וכו' נראים כמו חלום רחוק והיומיום אפרורי ומתגמד ליידם...
אז זה משהו דומה.
זה כמובן מגיע בעוצמות משתנות לפי עוצמת החוויה, ויכול להתבטא אחרת בכל פעם אפילו אצל אותו אדם עצמו.
לי זה הזכיר גם נפילה מריחוף שנוצר כתוצאה מסמים קלים...

(יעני - עלה ירוק...)

 

[A לוןA]

מה שנקרא- אפטר קייר

לי אישית, כמו שלולה אמרה, כתיבה נשמעת נורא טכנית, מה גם שכתיבה לפעמים נורא מכניסה דברים יותר לרציונל ופחות לרגש, מה גם שהיא כותבת את זה עבורך, אז יכול להיות שזה יסונן ע"י עוד פילטרים.
מבחינתי, אפטר קייר מתחלק לשני חלקים- הראשון, מיד אחרי הסשן- זה הליטוף, החיבוק, הדיבור- ה"הנחתה" חזרה לקרקע
והשני, יכול גם לקחת ימים אחרי- להיות שם בשבילה, להקשיב, להכיל, לשמוע, להבין ולהרגיש אותה.
או כמו שלולה אמרה בקיצור- ההכלה.

 

[Michael1991]

כן,

כל זה נמצא שם בין המושגים היבשים שציינתי. פשוט אני רוצה "טקס" פתיחה וסיום מוגדרים ביותר, טכניים ביותר, מצידי עד גבול המגוחכים. כל זאת למען ליצור קו עבה וברור איפה מתחיל ואיפה נגמר... כמובן שמחשבות ורגשות לא ייפסקו, אבל התקווה שלי שסגירה בנלאית יותר לא תשאיר אחרי הסשן איזה חוסר איזון. כי מה שקורה, הוא שהיא מרגישה שהיא עברה על ידי אחרים דברים רבים ולא הבינה אותם ברמה שלה עם עצמה (בקיצור, ניצול שלהם), לכן אני מרגיש שצריך גבול ברור מאוד. ואין, זה מעצבן ומייאש, פשוט אין לי רעיון!

 

[A לוןA]

ליצור טקס סיום

(ואני מבין לגמרי את הצורך בו, במקרים מסויימים) זה לא דבר כל כך מסובך.
ראשית, לפי מה שאתה מתאר הוא צריך להיות מאוד מכיל ונעים.
שנית, לאור מה שתיארת למעלה, הוא צריך להיות סוג של הפרדה "מכנית" מתהליך הסשן. זאת אומרת, לא משהו שנעשה בזרימה תוך כדי אפטר קייר, אלא ממש הפרדה מוחשית.
אם אתה רוצה רעיונות, אז אחרי האפטרקייר (אחרי, ולא במקום), תבצעו פעולה/פעולות מופרדות, שיסמלו את סיום הסשן והחזרתה לקרקע, וכאלו שלא יהיו חלק מהזרימה הטבעית של הסשן. סוג של חיתוך- אבל מכיל ונעים- ויכול לקחת זמן.
זה יכול להיות למשל, שאתה קם מהמיטה ומתיישב על הספה והיא יושבת למרגלותיך, עם הראש עליך, מלוטפת ו"מונחתת", זה יכול להיות תנוחה שכיבה/חיבוק מסויימת- אבל ייחודית לסיום הסשן וכו'
בכל מקרה, לאור מה שכתבת למעלה, נשמע שהיא מתמודדת עם קונפליקטים לא מעטים שאולי רצוי לדבר ו"לפתוח" אותם שלא במסגרת הסשן, ואולי אפילו בעזרת איש מקצוע.

 

[Michael1991]

אכן

חשבתי על סוג של הדרכה קולית, שתעצום עיניים ושאספור עד 1 מ 10.
עד שמגיעים ל 1, שלווה ורוגע הם הרגשות הדומיננטיים.
(לא ברמת ההיפנוזה, אלה הדרכה)
ואז נראה סרט, סתם נדבר או נצא

היא אשת מקצוע בעצמה, ואני מתייעץ עם אחת כזאת תמיד לפני כל סשן... אלון אני בחור מסודר

 

[בובה על חוט4]

וואו

באמת נשמע שאתה בחור מסודר. כל הכבוד!

 

[Michael1991]

תודה

 

[A לוןA]

לא פיקפקתי בזה לרגע

ספירה כזו לא עובדת על כולם, אבל בלי ספק הרעיון של להמשיך את הפגישה בצורה "ונילית" כמו סרט או קפה הוא רעיון מצויין שיתן לה זמן לחזור ולנחות.

 

[Michael1991]

תודה חחח ^_^

 

[מיצי קפיצי המדהימה]

אתה מכיר עקרונות בסיסיים

של דימיון מודרך?

יש ספר מצויין של מכון רטר שנקרא "דימיון מודרך וNLP" שיעזור לך להבין איך בונים הדרכה כזו.
הכללים הם פשוטים אבל מאוד חשובים כדי שהדבר הזה יהיה אפקטיבי ולא יעורר התנגדות.

 

[Michael1991]

אמ..

קראתי תקציר, יש שם הרבה אמת.
תודה

 

[חניתה דרלינג]

 

[G מאסטר]

אפטר קייר ...

החלק הכי אהוב עלי בכל הסשן.
החיבור הכי טוב, והחשוב ביחסים.

 

[A לוןA]

והיה כבר מישהי שאמרה לי

לפעמים הסשן הוא רק תירוץ

 

[חניתה דרלינג]

נייס

 

[G מאסטר]

נישבעבאימאשלי

שבגלל זה רשמתי והגבתי...
מילה במילה : שווה את כל הכאב/הנאה/והסבל שבסשן...

 

[ordol]

אוהבת

את כל המכלול.