סבל

אם כך,

אז אני לא מבין את חלקו השני של המשפט- "כשאין להם ממה לסבול". לפי תורתו של הבודהה, במצב התודעה הרגיל, זה שאנו נמצאים בו רוב חיינו כל דבר הוא סבל מעצם טבעו המשתנה והמותנה-נסיבות.
 
בכל מקרה סובלים

זה רק משפט מתחכם בצורה שנונה משהו כשהדגש הוא שאנשים מגדירים את החיים שלהם דרך הסבל והמחסור ומכיוון שכך כשאין להם סבל זמין או ממשי מספיק כמו למשל בסוף שבוע הכל כלול בבודרום טורקיה בלי בילדים. אפשר להגיד שהם סובלים כי כמה כבר בנאדם יכול לעשות בטן גב, לטחון אוכל, ללקק גלידות חופשי על הבריכה ובלי לעשות חשבון, בשלב כל שהוא משהו כבר יתחיל לקטר על המלצר האיטי, המים הקרים בבריכה, הזקינה שיושבת מימנו ולא מפסיקה לקשקש ובמיוחד (זה לפולנים) שהוא מרגיש לא נעים שלא הביא את הילדים "הם מזה היו נהנים"
 

נהראש

New member
אל מיסט

כשאתה כותב 'בני אדם' למי אתה מתכוון? כשאתה כותב שהם סובלים על מה אתה מתבסס אני שואל אותך בגלל שאני מאמין שמאחורי ההשקפות הכלליות הללו מסתתרת אמירה מאוד אישית.
 

Mist2

New member
רוב הנושאים שעליהם אני מדבר

נובעים מהתבוננויות שלי על עצמי, ועל אנשים אחרים. בנוסף לכך כשאתה עובד עם קבוצה ומורה מודע, אתה יכול לשתף אנשים אחרים בקבוצה ולקבל מהם את ההתבוננויות שלהם. ואם אתה עושה את זה במשך שנים ואוסף התבוננויות לרוב (כל זה נכון רק אם יש לך את הכלים הנכונים להתבונן) אתה בסופו של דבר מוודא את מה שאתה אמור לוודא. ואז אין ספק שאמירה שלי היא אמירה אישית, אך גם כללית מאוד. אמירה שהיא רק אמירה כללית, ללא התבוננות עצמית ולמידה מעמיקה של הנושא, היא אמירה שיכלית הנובעת מחיקוי, דימיון ושקר עצמי.
 
למעלה