נו,באמת.
הוא בסך הכל זורק פה,לעניות דעתי כמובן, אינדיקציות לזיהוי האישיות המזוייפת היית חייב לומר שזה לא מדוייק?..

וזה למה אני סבור כך. בשורה התחתונה,בני אדם מרבים לסבול יותר מהגישות,אמונות,הרגלים שלהם מאשר מהעולם עצמו.הם סובלים מההזדהות שלהם עם תופעות העולם,מההיצמדות שלהם לתופעות העולם והצדקתן או שלילתן. זה בדיוק כמו שנאמר:"את זה אנחנו אוהבים ואת זה אנחנו לא אוהבים". בקיצור לא אוהבים את מה שיש ולפעמים רוצים את מה שאין או לא יכול להיות. העניין הוא,שהאישיות המזוייפת אצל רבים מבני האדם לא אוהבת לעשות בעצמה ולא יודעת מה לעשות בעצמה. רוב הזמן אנשים רק מקטרים ומחכים למישהו שיגיד להם מה לעשות. (כל אחד מאיתנו יכול להכיר את התכונה הזאת עצמן בתקופה כזאת או אחרת בחייו.) אם מדובר באדם אמיתי,אז שפר מזלם,אבל אם מדובר באדם מזוייף, אז גם אומות ותרבויות שלמות אוכלות אותה ובגדול!(מכנים זאת אסנמוס נצחי.

אדם אמיתי תמיד יכוון את האדם אל עצמו ויסייע לו לגדול ולהתפתח,לקחת אחריות על עצמו. אדם מזוייף,תמיד יכוון את האדם אליו "עצמו",לשם האדרת עצמו על חשבון אחרים. את זה כמובן,לא ניתן לדעת מייד,אלא רק בדיעבד.רואים זאת בתוצאות.בעשייה לאורך זמן, כי גם הצורה,כמובן,יכולה להטעות. אי לקיחת האחריות מעצימה את הסבל,משום שלקחת אחריות זה לחקור ולהתפתח,לראות,לשמוע להתבונן,לחוש,דהיינו להשתמש בכל החושים שניתנו לנו כדי להגיע למעשה הנובע מהלב. מעשה הנובע מהלב הוא ייעוד.ייעוד זה מינימום מאמץ-מקסימום תוצאה. כיוון שכך רמות האנרגיה של האדם נשמרות לאורך זמן ויש תוצאות ברות קיימא. אבל למעשה,הדבר הזה לא קורה לכולם. ואז האישיות המזוייפת במר יאושה רוצה להטביע את חותמה בעולם בכל מחיר! וזה לא ממש מעניין אותה אם החותם שלה הוא מזוייף או אמיתי. הרצון להטביע חותם,פירושו רצון לקחת אנרגיה מהעולם לעצב אותו בדמותי,להנציח את עצמי,לא משנה מה יקרה. לכן,ככל ששיגעון הגדלות של האישיות המזוייפת יותר גדול, כך כמות האנרגיה שנלקחת גדולה יותר ועל כן הנזק גדול יותר. יש עוד,דבר שנלקח ואיננו ממש שייך לנו,הרי זאת שאלה של זמן עד שילקח מאיתנו שוב והנה יש כאן עוד פוטנציאל לסבל נוסף עצמי. נניח,היטלר,סטלין,ועוד כמה רודנים. כי עם חותם מזוייף ניתן לעשות הרבה דברים בעולם הזה,שנראים לעיתים מרשימים בתחילה. הבעיה היחידה היא,שהם לא מחזיקים מים כאשר מגיע המבול והמבול תמיד מגיע בסופו של דבר. לכן אומרים,מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה.אהבה אמיתית.כמובן.באהבה אין סבל. הניגודים מתלכדים ואז נוצר חותם אמיתי ומוחלט,שיכול לחולל גדולות ונצורות גם אל מול המצבים הקשים ביותר.נניח ונקרא לו החותם השביעי.למה שביעי? כי זה מה שיצא לי מהמוח כרגע...
