סבא שלי, אני קרוייה על שמו, ניצול שואה.

צביה.ש

Active member
צבי-הירש ברנדזל, ניצול השואה מחצור, שלא השאיר עיין יבשה כשקרא 'אל מלא רחמים' בטקסי יום הזיכרון הראשונים ל'שואה ולגבורה' שהתקיימו בחצור. בשנת 1959 נחקק 'חוק יום הזיכרון לשואה ולגבורה' המוקדש לזכר קורבנות השואה. ובחצור, כבר בסוף שנות החמישים התקיימו טקסים המציינים את היום הזה. את הטקסים יזמו וייסדו שרגא קידר (קורצברג) ששימש מזכיר מועצת הפועלים ובעצמו היה ניצול שואה, יחד עם אלברט בן זקן שראה חשיבות רבה בהנצחת יום זה. לטקסים היו מגיעים תלמידי בתי הספר והרב המקומי - הרב דיעי עזיזי - היה נושא דברים. מי שמשך את תשומת הלב בטקסים הללו היה צבי-הירש ברנדזל, שסיים את הטקס בקריאת 'אל מלא רחמים' בקול מעורר צמרמורת שגרם לכל המשתתפים להזיל דמעה מהתרגשות. צבי-הירש ויפה-שיינדל ברנדזל היו שניהם ניצולי שואה מפולין שעלו לארץ בשנת 1957 ונשלחו יחד עם עולים נוספים, בעיקר מארצות האסלם, לחצור. אולם בניגוד לשאר העולים מפולין שהגיעו לחצור ועזבו עם הזמן, משפחת ברנדזון השתלבה בחצור ובנתה את ביתה במקום. צבי-הירש נולד בלודג' שבפולין והיה תלמיד ישיבה של חסידות גור, ובעקבות המלחמה ברח לרוסיה בדרכים לא דרכים ונדד בין רכבות שונות. יפה-שיינדל נולדה בעיירה סמוכה לקרקוב בשם בוכנייה, וגם היא נמלטה לכיוון רוסיה. שניהם עברו תלאות רבות בדרך ובאחת הנסיעות האקראיות המשותפות ברכבות הם ניפגשו, והחליטו להינשא כשהגיעו לרוסיה. בסיומה של המלחמה הם חזרו לפולין כדי לבדוק מה עלה בגורל משפחותיהם. משפחתה של יפה-שיינדל נספתה כולה על ידי הגרמנים שיירו בכל יהודי העיירה בוכנייה ונקברו בקבר משותף. ומכל ממשפחתו הענפה של צבי-הירש נותרו רק שני אחים שברחו לארגנטינה. בודדים וללא משפחותיהם החליטו צבי הירש ויפה- שיינדל להתגורר בפולין ולהקים משפחה וכאשר הילדים גדלו והתבגרו החליטו ההורים לעלות לארץ על מנת לאפשר לילדים חינוך יהודי. העבר הדתי של צבי-הירש עמד לו גם כאשר בימי החגים קיבלה קהילת האשכנזים המצומצמת שהיתה בחצור בשנים ההן, מבנה ששימש כבית כנסת מאולתר ושם שימש צבי הירש כחזן ועם קולו המרגש היה מרעיד לבבות, כששיחזר את התפילות מ'בית אבא' שלמד בישיבה כשהיה נער. לצבי-הירש ויפה-שיינדל נולדו שלושה ילדים: ראובן, דב ורבקי. דוב נהרג ביום הראשון של מלחמת יום הכיפורים ברמת הגולן. ראובן שירת במשטרה ועם השנים עבר לכרמיאל ונפטר. רבקי חמו, שתזכה לחיים ארוכים, מתגוררת בחצור ונשואה למשה ולפי הגדרתה הפכה ל'חצי מרוקאית'. במשך שנים רבות הדחיקה רבקי את העבר הקשה שעברו הוריה, אולם השנה היא גאה מאוד בנכדה יואב חסון (בנה של דוברית) המתגורר בבנימינה, שהחליט לקיים את טקס יום הזיכרון לשואה ולגבורה ולהנציח את זכרם של סבא-רבא וסבתא-רבתא שלו. יהי זכרם מבורך אני מודה לריבקי חמו ששיתפה אותי בזיכרונותיה.
 

קבצים מצורפים

  • FB_IMG_1617808412707.jpg
    FB_IMG_1617808412707.jpg
    KB 52.5 · צפיות: 4
  • FB_IMG_1617808423742.jpg
    FB_IMG_1617808423742.jpg
    KB 67.3 · צפיות: 4

צביה.ש

Active member
צבי-הירש ברנדזל, ניצול השואה מחצור, שלא השאיר עיין יבשה כשקרא 'אל מלא רחמים' בטקסי יום הזיכרון הראשונים ל'שואה ולגבורה' שהתקיימו בחצור. בשנת 1959 נחקק 'חוק יום הזיכרון לשואה ולגבורה' המוקדש לזכר קורבנות השואה. ובחצור, כבר בסוף שנות החמישים התקיימו טקסים המציינים את היום הזה. את הטקסים יזמו וייסדו שרגא קידר (קורצברג) ששימש מזכיר מועצת הפועלים ובעצמו היה ניצול שואה, יחד עם אלברט בן זקן שראה חשיבות רבה בהנצחת יום זה. לטקסים היו מגיעים תלמידי בתי הספר והרב המקומי - הרב דיעי עזיזי - היה נושא דברים. מי שמשך את תשומת הלב בטקסים הללו היה צבי-הירש ברנדזל, שסיים את הטקס בקריאת 'אל מלא רחמים' בקול מעורר צמרמורת שגרם לכל המשתתפים להזיל דמעה מהתרגשות. צבי-הירש ויפה-שיינדל ברנדזל היו שניהם ניצולי שואה מפולין שעלו לארץ בשנת 1957 ונשלחו יחד עם עולים נוספים, בעיקר מארצות האסלם, לחצור. אולם בניגוד לשאר העולים מפולין שהגיעו לחצור ועזבו עם הזמן, משפחת ברנדזון השתלבה בחצור ובנתה את ביתה במקום. צבי-הירש נולד בלודג' שבפולין והיה תלמיד ישיבה של חסידות גור, ובעקבות המלחמה ברח לרוסיה בדרכים לא דרכים ונדד בין רכבות שונות. יפה-שיינדל נולדה בעיירה סמוכה לקרקוב בשם בוכנייה, וגם היא נמלטה לכיוון רוסיה. שניהם עברו תלאות רבות בדרך ובאחת הנסיעות האקראיות המשותפות ברכבות הם ניפגשו, והחליטו להינשא כשהגיעו לרוסיה. בסיומה של המלחמה הם חזרו לפולין כדי לבדוק מה עלה בגורל משפחותיהם. משפחתה של יפה-שיינדל נספתה כולה על ידי הגרמנים שיירו בכל יהודי העיירה בוכנייה ונקברו בקבר משותף. ומכל ממשפחתו הענפה של צבי-הירש נותרו רק שני אחים שברחו לארגנטינה. בודדים וללא משפחותיהם החליטו צבי הירש ויפה- שיינדל להתגורר בפולין ולהקים משפחה וכאשר הילדים גדלו והתבגרו החליטו ההורים לעלות לארץ על מנת לאפשר לילדים חינוך יהודי. העבר הדתי של צבי-הירש עמד לו גם כאשר בימי החגים קיבלה קהילת האשכנזים המצומצמת שהיתה בחצור בשנים ההן, מבנה ששימש כבית כנסת מאולתר ושם שימש צבי הירש כחזן ועם קולו המרגש היה מרעיד לבבות, כששיחזר את התפילות מ'בית אבא' שלמד בישיבה כשהיה נער. לצבי-הירש ויפה-שיינדל נולדו שלושה ילדים: ראובן, דב ורבקי. דוב נהרג ביום הראשון של מלחמת יום הכיפורים ברמת הגולן. ראובן שירת במשטרה ועם השנים עבר לכרמיאל ונפטר. רבקי חמו, שתזכה לחיים ארוכים, מתגוררת בחצור ונשואה למשה ולפי הגדרתה הפכה ל'חצי מרוקאית'. במשך שנים רבות הדחיקה רבקי את העבר הקשה שעברו הוריה, אולם השנה היא גאה מאוד בנכדה יואב חסון (בנה של דוברית) המתגורר בבנימינה, שהחליט לקיים את טקס יום הזיכרון לשואה ולגבורה ולהנציח את זכרם של סבא-רבא וסבתא-רבתא שלו. יהי זכרם מבורך אני מודה לריבקי חמו ששיתפה אותי בזיכרונותיה.
אבא שלי ז'ל בתמונה המשפחתית הוא הימני, הבכור, האמצעי זה דוד שלי שנפל במלחמת יום כיפורים (שבוע הבא מזכירים אותו ביום הזיכרון, דב ברק ברנדזל ז'ל) והקטנה דודה שלי, שתבדה לחיים ארוכים.... וסבתא יפה ז'ל, נפטרה כשאני הייתי בת 11... סבא שלי נפטר כשאמא שלי היתה בהריון איתי.
בתמונה השניה זה סבא שלי צבי הירש ודוד שלי דב זכרונם לברכה.
יהי זכרם ברוך.
 
נערך לאחרונה ב:
צבי-הירש ברנדזל, ניצול השואה מחצור, שלא השאיר עיין יבשה כשקרא 'אל מלא רחמים' בטקסי יום הזיכרון הראשונים ל'שואה ולגבורה' שהתקיימו בחצור. בשנת 1959 נחקק 'חוק יום הזיכרון לשואה ולגבורה' המוקדש לזכר קורבנות השואה. ובחצור, כבר בסוף שנות החמישים התקיימו טקסים המציינים את היום הזה. את הטקסים יזמו וייסדו שרגא קידר (קורצברג) ששימש מזכיר מועצת הפועלים ובעצמו היה ניצול שואה, יחד עם אלברט בן זקן שראה חשיבות רבה בהנצחת יום זה. לטקסים היו מגיעים תלמידי בתי הספר והרב המקומי - הרב דיעי עזיזי - היה נושא דברים. מי שמשך את תשומת הלב בטקסים הללו היה צבי-הירש ברנדזל, שסיים את הטקס בקריאת 'אל מלא רחמים' בקול מעורר צמרמורת שגרם לכל המשתתפים להזיל דמעה מהתרגשות. צבי-הירש ויפה-שיינדל ברנדזל היו שניהם ניצולי שואה מפולין שעלו לארץ בשנת 1957 ונשלחו יחד עם עולים נוספים, בעיקר מארצות האסלם, לחצור. אולם בניגוד לשאר העולים מפולין שהגיעו לחצור ועזבו עם הזמן, משפחת ברנדזון השתלבה בחצור ובנתה את ביתה במקום. צבי-הירש נולד בלודג' שבפולין והיה תלמיד ישיבה של חסידות גור, ובעקבות המלחמה ברח לרוסיה בדרכים לא דרכים ונדד בין רכבות שונות. יפה-שיינדל נולדה בעיירה סמוכה לקרקוב בשם בוכנייה, וגם היא נמלטה לכיוון רוסיה. שניהם עברו תלאות רבות בדרך ובאחת הנסיעות האקראיות המשותפות ברכבות הם ניפגשו, והחליטו להינשא כשהגיעו לרוסיה. בסיומה של המלחמה הם חזרו לפולין כדי לבדוק מה עלה בגורל משפחותיהם. משפחתה של יפה-שיינדל נספתה כולה על ידי הגרמנים שיירו בכל יהודי העיירה בוכנייה ונקברו בקבר משותף. ומכל ממשפחתו הענפה של צבי-הירש נותרו רק שני אחים שברחו לארגנטינה. בודדים וללא משפחותיהם החליטו צבי הירש ויפה- שיינדל להתגורר בפולין ולהקים משפחה וכאשר הילדים גדלו והתבגרו החליטו ההורים לעלות לארץ על מנת לאפשר לילדים חינוך יהודי. העבר הדתי של צבי-הירש עמד לו גם כאשר בימי החגים קיבלה קהילת האשכנזים המצומצמת שהיתה בחצור בשנים ההן, מבנה ששימש כבית כנסת מאולתר ושם שימש צבי הירש כחזן ועם קולו המרגש היה מרעיד לבבות, כששיחזר את התפילות מ'בית אבא' שלמד בישיבה כשהיה נער. לצבי-הירש ויפה-שיינדל נולדו שלושה ילדים: ראובן, דב ורבקי. דוב נהרג ביום הראשון של מלחמת יום הכיפורים ברמת הגולן. ראובן שירת במשטרה ועם השנים עבר לכרמיאל ונפטר. רבקי חמו, שתזכה לחיים ארוכים, מתגוררת בחצור ונשואה למשה ולפי הגדרתה הפכה ל'חצי מרוקאית'. במשך שנים רבות הדחיקה רבקי את העבר הקשה שעברו הוריה, אולם השנה היא גאה מאוד בנכדה יואב חסון (בנה של דוברית) המתגורר בבנימינה, שהחליט לקיים את טקס יום הזיכרון לשואה ולגבורה ולהנציח את זכרם של סבא-רבא וסבתא-רבתא שלו. יהי זכרם מבורך אני מודה לריבקי חמו ששיתפה אותי בזיכרונותיה.
נזכור ולא נשכח
יהיה זכרם ברוך.
 

שמלת תחרה1

Well-known member
צבי-הירש ברנדזל, ניצול השואה מחצור, שלא השאיר עיין יבשה כשקרא 'אל מלא רחמים' בטקסי יום הזיכרון הראשונים ל'שואה ולגבורה' שהתקיימו בחצור. בשנת 1959 נחקק 'חוק יום הזיכרון לשואה ולגבורה' המוקדש לזכר קורבנות השואה. ובחצור, כבר בסוף שנות החמישים התקיימו טקסים המציינים את היום הזה. את הטקסים יזמו וייסדו שרגא קידר (קורצברג) ששימש מזכיר מועצת הפועלים ובעצמו היה ניצול שואה, יחד עם אלברט בן זקן שראה חשיבות רבה בהנצחת יום זה. לטקסים היו מגיעים תלמידי בתי הספר והרב המקומי - הרב דיעי עזיזי - היה נושא דברים. מי שמשך את תשומת הלב בטקסים הללו היה צבי-הירש ברנדזל, שסיים את הטקס בקריאת 'אל מלא רחמים' בקול מעורר צמרמורת שגרם לכל המשתתפים להזיל דמעה מהתרגשות. צבי-הירש ויפה-שיינדל ברנדזל היו שניהם ניצולי שואה מפולין שעלו לארץ בשנת 1957 ונשלחו יחד עם עולים נוספים, בעיקר מארצות האסלם, לחצור. אולם בניגוד לשאר העולים מפולין שהגיעו לחצור ועזבו עם הזמן, משפחת ברנדזון השתלבה בחצור ובנתה את ביתה במקום. צבי-הירש נולד בלודג' שבפולין והיה תלמיד ישיבה של חסידות גור, ובעקבות המלחמה ברח לרוסיה בדרכים לא דרכים ונדד בין רכבות שונות. יפה-שיינדל נולדה בעיירה סמוכה לקרקוב בשם בוכנייה, וגם היא נמלטה לכיוון רוסיה. שניהם עברו תלאות רבות בדרך ובאחת הנסיעות האקראיות המשותפות ברכבות הם ניפגשו, והחליטו להינשא כשהגיעו לרוסיה. בסיומה של המלחמה הם חזרו לפולין כדי לבדוק מה עלה בגורל משפחותיהם. משפחתה של יפה-שיינדל נספתה כולה על ידי הגרמנים שיירו בכל יהודי העיירה בוכנייה ונקברו בקבר משותף. ומכל ממשפחתו הענפה של צבי-הירש נותרו רק שני אחים שברחו לארגנטינה. בודדים וללא משפחותיהם החליטו צבי הירש ויפה- שיינדל להתגורר בפולין ולהקים משפחה וכאשר הילדים גדלו והתבגרו החליטו ההורים לעלות לארץ על מנת לאפשר לילדים חינוך יהודי. העבר הדתי של צבי-הירש עמד לו גם כאשר בימי החגים קיבלה קהילת האשכנזים המצומצמת שהיתה בחצור בשנים ההן, מבנה ששימש כבית כנסת מאולתר ושם שימש צבי הירש כחזן ועם קולו המרגש היה מרעיד לבבות, כששיחזר את התפילות מ'בית אבא' שלמד בישיבה כשהיה נער. לצבי-הירש ויפה-שיינדל נולדו שלושה ילדים: ראובן, דב ורבקי. דוב נהרג ביום הראשון של מלחמת יום הכיפורים ברמת הגולן. ראובן שירת במשטרה ועם השנים עבר לכרמיאל ונפטר. רבקי חמו, שתזכה לחיים ארוכים, מתגוררת בחצור ונשואה למשה ולפי הגדרתה הפכה ל'חצי מרוקאית'. במשך שנים רבות הדחיקה רבקי את העבר הקשה שעברו הוריה, אולם השנה היא גאה מאוד בנכדה יואב חסון (בנה של דוברית) המתגורר בבנימינה, שהחליט לקיים את טקס יום הזיכרון לשואה ולגבורה ולהנציח את זכרם של סבא-רבא וסבתא-רבתא שלו. יהי זכרם מבורך אני מודה לריבקי חמו ששיתפה אותי בזיכרונותיה.
בכול שנה אני תוהה מחדש
מי צילם את התמונות בתאי הגזים, את הגופות של היהודים, ובשביל מה צילמו?
יהי זכרם ברוך
נזכור ולא נשכח
 

משתפרת1

Well-known member
צבי-הירש ברנדזל, ניצול השואה מחצור, שלא השאיר עיין יבשה כשקרא 'אל מלא רחמים' בטקסי יום הזיכרון הראשונים ל'שואה ולגבורה' שהתקיימו בחצור. בשנת 1959 נחקק 'חוק יום הזיכרון לשואה ולגבורה' המוקדש לזכר קורבנות השואה. ובחצור, כבר בסוף שנות החמישים התקיימו טקסים המציינים את היום הזה. את הטקסים יזמו וייסדו שרגא קידר (קורצברג) ששימש מזכיר מועצת הפועלים ובעצמו היה ניצול שואה, יחד עם אלברט בן זקן שראה חשיבות רבה בהנצחת יום זה. לטקסים היו מגיעים תלמידי בתי הספר והרב המקומי - הרב דיעי עזיזי - היה נושא דברים. מי שמשך את תשומת הלב בטקסים הללו היה צבי-הירש ברנדזל, שסיים את הטקס בקריאת 'אל מלא רחמים' בקול מעורר צמרמורת שגרם לכל המשתתפים להזיל דמעה מהתרגשות. צבי-הירש ויפה-שיינדל ברנדזל היו שניהם ניצולי שואה מפולין שעלו לארץ בשנת 1957 ונשלחו יחד עם עולים נוספים, בעיקר מארצות האסלם, לחצור. אולם בניגוד לשאר העולים מפולין שהגיעו לחצור ועזבו עם הזמן, משפחת ברנדזון השתלבה בחצור ובנתה את ביתה במקום. צבי-הירש נולד בלודג' שבפולין והיה תלמיד ישיבה של חסידות גור, ובעקבות המלחמה ברח לרוסיה בדרכים לא דרכים ונדד בין רכבות שונות. יפה-שיינדל נולדה בעיירה סמוכה לקרקוב בשם בוכנייה, וגם היא נמלטה לכיוון רוסיה. שניהם עברו תלאות רבות בדרך ובאחת הנסיעות האקראיות המשותפות ברכבות הם ניפגשו, והחליטו להינשא כשהגיעו לרוסיה. בסיומה של המלחמה הם חזרו לפולין כדי לבדוק מה עלה בגורל משפחותיהם. משפחתה של יפה-שיינדל נספתה כולה על ידי הגרמנים שיירו בכל יהודי העיירה בוכנייה ונקברו בקבר משותף. ומכל ממשפחתו הענפה של צבי-הירש נותרו רק שני אחים שברחו לארגנטינה. בודדים וללא משפחותיהם החליטו צבי הירש ויפה- שיינדל להתגורר בפולין ולהקים משפחה וכאשר הילדים גדלו והתבגרו החליטו ההורים לעלות לארץ על מנת לאפשר לילדים חינוך יהודי. העבר הדתי של צבי-הירש עמד לו גם כאשר בימי החגים קיבלה קהילת האשכנזים המצומצמת שהיתה בחצור בשנים ההן, מבנה ששימש כבית כנסת מאולתר ושם שימש צבי הירש כחזן ועם קולו המרגש היה מרעיד לבבות, כששיחזר את התפילות מ'בית אבא' שלמד בישיבה כשהיה נער. לצבי-הירש ויפה-שיינדל נולדו שלושה ילדים: ראובן, דב ורבקי. דוב נהרג ביום הראשון של מלחמת יום הכיפורים ברמת הגולן. ראובן שירת במשטרה ועם השנים עבר לכרמיאל ונפטר. רבקי חמו, שתזכה לחיים ארוכים, מתגוררת בחצור ונשואה למשה ולפי הגדרתה הפכה ל'חצי מרוקאית'. במשך שנים רבות הדחיקה רבקי את העבר הקשה שעברו הוריה, אולם השנה היא גאה מאוד בנכדה יואב חסון (בנה של דוברית) המתגורר בבנימינה, שהחליט לקיים את טקס יום הזיכרון לשואה ולגבורה ולהנציח את זכרם של סבא-רבא וסבתא-רבתא שלו. יהי זכרם מבורך אני מודה לריבקי חמו ששיתפה אותי בזיכרונותיה.

1617814359796.png
 

חורזת באהבה

Well-known member
מנהל
צבי-הירש ברנדזל, ניצול השואה מחצור, שלא השאיר עיין יבשה כשקרא 'אל מלא רחמים' בטקסי יום הזיכרון הראשונים ל'שואה ולגבורה' שהתקיימו בחצור. בשנת 1959 נחקק 'חוק יום הזיכרון לשואה ולגבורה' המוקדש לזכר קורבנות השואה. ובחצור, כבר בסוף שנות החמישים התקיימו טקסים המציינים את היום הזה. את הטקסים יזמו וייסדו שרגא קידר (קורצברג) ששימש מזכיר מועצת הפועלים ובעצמו היה ניצול שואה, יחד עם אלברט בן זקן שראה חשיבות רבה בהנצחת יום זה. לטקסים היו מגיעים תלמידי בתי הספר והרב המקומי - הרב דיעי עזיזי - היה נושא דברים. מי שמשך את תשומת הלב בטקסים הללו היה צבי-הירש ברנדזל, שסיים את הטקס בקריאת 'אל מלא רחמים' בקול מעורר צמרמורת שגרם לכל המשתתפים להזיל דמעה מהתרגשות. צבי-הירש ויפה-שיינדל ברנדזל היו שניהם ניצולי שואה מפולין שעלו לארץ בשנת 1957 ונשלחו יחד עם עולים נוספים, בעיקר מארצות האסלם, לחצור. אולם בניגוד לשאר העולים מפולין שהגיעו לחצור ועזבו עם הזמן, משפחת ברנדזון השתלבה בחצור ובנתה את ביתה במקום. צבי-הירש נולד בלודג' שבפולין והיה תלמיד ישיבה של חסידות גור, ובעקבות המלחמה ברח לרוסיה בדרכים לא דרכים ונדד בין רכבות שונות. יפה-שיינדל נולדה בעיירה סמוכה לקרקוב בשם בוכנייה, וגם היא נמלטה לכיוון רוסיה. שניהם עברו תלאות רבות בדרך ובאחת הנסיעות האקראיות המשותפות ברכבות הם ניפגשו, והחליטו להינשא כשהגיעו לרוסיה. בסיומה של המלחמה הם חזרו לפולין כדי לבדוק מה עלה בגורל משפחותיהם. משפחתה של יפה-שיינדל נספתה כולה על ידי הגרמנים שיירו בכל יהודי העיירה בוכנייה ונקברו בקבר משותף. ומכל ממשפחתו הענפה של צבי-הירש נותרו רק שני אחים שברחו לארגנטינה. בודדים וללא משפחותיהם החליטו צבי הירש ויפה- שיינדל להתגורר בפולין ולהקים משפחה וכאשר הילדים גדלו והתבגרו החליטו ההורים לעלות לארץ על מנת לאפשר לילדים חינוך יהודי. העבר הדתי של צבי-הירש עמד לו גם כאשר בימי החגים קיבלה קהילת האשכנזים המצומצמת שהיתה בחצור בשנים ההן, מבנה ששימש כבית כנסת מאולתר ושם שימש צבי הירש כחזן ועם קולו המרגש היה מרעיד לבבות, כששיחזר את התפילות מ'בית אבא' שלמד בישיבה כשהיה נער. לצבי-הירש ויפה-שיינדל נולדו שלושה ילדים: ראובן, דב ורבקי. דוב נהרג ביום הראשון של מלחמת יום הכיפורים ברמת הגולן. ראובן שירת במשטרה ועם השנים עבר לכרמיאל ונפטר. רבקי חמו, שתזכה לחיים ארוכים, מתגוררת בחצור ונשואה למשה ולפי הגדרתה הפכה ל'חצי מרוקאית'. במשך שנים רבות הדחיקה רבקי את העבר הקשה שעברו הוריה, אולם השנה היא גאה מאוד בנכדה יואב חסון (בנה של דוברית) המתגורר בבנימינה, שהחליט לקיים את טקס יום הזיכרון לשואה ולגבורה ולהנציח את זכרם של סבא-רבא וסבתא-רבתא שלו. יהי זכרם מבורך אני מודה לריבקי חמו ששיתפה אותי בזיכרונותיה.
 

מ ש ה 53

Well-known member
מנהל
הלטלטלות הנוראות של בני ישראל במאה השנים האחרונות... קורע לבבות. לזכור ולא לשכוח!
 
למעלה