סבא, איש יקר שכמותך
סיימתי עכשיו שיחה איתך ועם סבתא. איך ששמעת את קולי אמרת שעשיתי לך את היום, ועד לשיחה הזו שלנו היום ישבת מיום ראשון ושיחזרת את השיחה שלנו כי לדבריך, בשבילי אתה חי. אני הדבר הטוב היחידי ש נותר לך בחיים הללו. כמה פעמים ניסיתי להסביר.. לגרום לך לראות.. לאהוב את החיים האלו בשבלך. תסתכל, יש לך אישה נהדרת שתומכת בך כבר 40 שנה, משפחה, לא גדולה אומנם, אך שאוהבת אותך ואת סבתא הרבה מעבר לאהבה שניתן להסביר במילים. אתם יוצאים המון לטייל בארץ ובעולם כולו. תסתכל על זה! לא על כמה החיים לא מפסיקים "לדפוק" אותך.. אם אנסה להתחיל למנות את המעלות שלך לא אסיים. רק דבר אחד מפריע לי. הינך מתעקש להתסכל רק חצי הכוס הריקה. על מה שאין במקום על מה שיש. לא מנסה לשפוט חלילה. יודעת שחייך לא קלים כלל וכלל. ובכל זאת, לאן יביא אותך אם תמשיך לראות שחורות? סיפרת לי עכשיו שחודש הבא אתה נכנס לניתוח. אותו הניתוח בפעם הרביעית. את כל הניתוחים/ אישפוזים/ בדיקות לא פשוטות עברתי איתך. נשארתי איתך בלילותיך הקשים ביותר בחדר חשוך בבית החולים. אני זוכרת כל שיחה ושיחה שהייתה לנו שם. זוכרת בדיוק כמה לא קל היה לך הן פיזית והן נפשית, אבל תמיד הייתה בך רוח לחימה שהדהימה אותי. עברת את כל אלו בגבורה סבא'לה שלי. אני מבינה שאתה מיואש מבתי החולים, אך אני איתך כאן, כמות תמיד- לידך. לא עוזבת סבא יקר שלי. אל תתייאש עכשיו. לא עכשיו.. אני מצטערת, אבל אני כועסת עליך. יכול מאוד להיות שלא בצדק, אבל אני עדיין כועסת. מילותיך עדיין מהדהדות לי בראש. "הלוואי ואלך לישון הלילה ולא אקום.." איך אתה יכול?! אתה הבטחת! הבטחת להלחם עד טיפת כוחך האחרונה בכדי לראות אותי מתגייסת, נכנסת לאוניברסיטה וכמובן שאיפתך הגדולה ביותר לראות אותי מתחתנת. לא חשוב שהסברתי לך שאני ממש לא מצליחה לחשוב על חתונה ממרומי 17 שנות חיי. סבא, עברנו כל כך הרבה. נעבור גם את זה. אל תרים ידיים עכשיו. יש לך עוד כל כך הרבה לראות ולחוות. יש לנו עוד כל כך הרבה דברים לעשות יחד. עוד כל כך הרבה טיולים לאורך הים. אל תוותר. לא עכשיו.. אני אוהבת אותך סבא'לה שלי.
סיימתי עכשיו שיחה איתך ועם סבתא. איך ששמעת את קולי אמרת שעשיתי לך את היום, ועד לשיחה הזו שלנו היום ישבת מיום ראשון ושיחזרת את השיחה שלנו כי לדבריך, בשבילי אתה חי. אני הדבר הטוב היחידי ש נותר לך בחיים הללו. כמה פעמים ניסיתי להסביר.. לגרום לך לראות.. לאהוב את החיים האלו בשבלך. תסתכל, יש לך אישה נהדרת שתומכת בך כבר 40 שנה, משפחה, לא גדולה אומנם, אך שאוהבת אותך ואת סבתא הרבה מעבר לאהבה שניתן להסביר במילים. אתם יוצאים המון לטייל בארץ ובעולם כולו. תסתכל על זה! לא על כמה החיים לא מפסיקים "לדפוק" אותך.. אם אנסה להתחיל למנות את המעלות שלך לא אסיים. רק דבר אחד מפריע לי. הינך מתעקש להתסכל רק חצי הכוס הריקה. על מה שאין במקום על מה שיש. לא מנסה לשפוט חלילה. יודעת שחייך לא קלים כלל וכלל. ובכל זאת, לאן יביא אותך אם תמשיך לראות שחורות? סיפרת לי עכשיו שחודש הבא אתה נכנס לניתוח. אותו הניתוח בפעם הרביעית. את כל הניתוחים/ אישפוזים/ בדיקות לא פשוטות עברתי איתך. נשארתי איתך בלילותיך הקשים ביותר בחדר חשוך בבית החולים. אני זוכרת כל שיחה ושיחה שהייתה לנו שם. זוכרת בדיוק כמה לא קל היה לך הן פיזית והן נפשית, אבל תמיד הייתה בך רוח לחימה שהדהימה אותי. עברת את כל אלו בגבורה סבא'לה שלי. אני מבינה שאתה מיואש מבתי החולים, אך אני איתך כאן, כמות תמיד- לידך. לא עוזבת סבא יקר שלי. אל תתייאש עכשיו. לא עכשיו.. אני מצטערת, אבל אני כועסת עליך. יכול מאוד להיות שלא בצדק, אבל אני עדיין כועסת. מילותיך עדיין מהדהדות לי בראש. "הלוואי ואלך לישון הלילה ולא אקום.." איך אתה יכול?! אתה הבטחת! הבטחת להלחם עד טיפת כוחך האחרונה בכדי לראות אותי מתגייסת, נכנסת לאוניברסיטה וכמובן שאיפתך הגדולה ביותר לראות אותי מתחתנת. לא חשוב שהסברתי לך שאני ממש לא מצליחה לחשוב על חתונה ממרומי 17 שנות חיי. סבא, עברנו כל כך הרבה. נעבור גם את זה. אל תרים ידיים עכשיו. יש לך עוד כל כך הרבה לראות ולחוות. יש לנו עוד כל כך הרבה דברים לעשות יחד. עוד כל כך הרבה טיולים לאורך הים. אל תוותר. לא עכשיו.. אני אוהבת אותך סבא'לה שלי.
