נשמה ושממה

[אביב וסתיו]

נשמה ושממה

ציפורי שיר לרוב בין אבל ומכאוב. שקט שניתן בו לגעת לעתים עין דומעת. בית הקברות המרוחק מקום המטופח בעיר האבק. יפי ברושים ופרחים בין קברי סבים ואחים אותיות נשמה גירשו השממה הליטה פניה בצעיף והסער קומתה הכפיף יום אחד יעלו פרחים לנחמה מתוך גוף ונשמה

 

[ריקי די]

אבן

שחור הבזלת וכמה מילים, דקה או שתיים דומיה, נגלל במוחי סיפור חיים. מניחה אבן קטנה שהייתי, הרגשתי, שם בבית תמיד יש לך אותי.