"נשימת היקום"....מוגי....

[lightflake]

דווקא הייתה דרמה

 

[בן טל-שחר]

זה כאן, ממש כאן, עכשיו

זה לא יקרה בעתיד.
זה כבר קורה.
באופן מלא.
עכשיו.
ומותר לשים לב לזה, ליישר את הקשב לזה.
וואו, אפילו עכשיו

 

[בן טל-שחר]

 

[בן טל-שחר]

"זה כאן", הוא מציין ברגע מסויים בסרטון המצ"ב... ואז מציץ בעיני הקהל ומחדד עוד יותר: "זה זה" ומוסיף שוב למקרה שמישהו פספס: "זה זה".

אני שמח שנסחפת וראית עוד.

כן, רב ערך, למי שכבר התחיל להיות בְּמודע.

"הסיבוב הבא" כבר כאן, אבל הוא שקט... ולכן נראה ונשמע אחרת, אבל הוא כאן, עכשיו.

זה זה, מול האותיות האלה, הטקסט הזה, הצלילים האלה.

הנשימה הזאת, המועקה הזאת, המתח הזה, הקולות האלה, תחושת הגוף הזאת.

המחשבה הזאת, הרעשים האלה, התחושות האלה.

כשזה רב רושם, זה רב רושם... וקשה יותר לפספס... אך זה כבר כאן, שקט ונינוח, מתחת לכל הרעש הזה.

חלק ממה שחווית מבוסס על ההבדל בין מה שהיה קודם למה שהופיע פתאום. היחסיוּת. הפתאומיות. כך מופיעות ומתפתחות חוויות עזות מאד... ומאפיינים פסיכולוגיים מסויימים נוטים להיעלם לזמן מה... אולי מתוך בהלה ואולי מתוך משהו אחר... ואז הכל מתוק וצלול... ואפילו אדם ששימש טריגר רציני בעבר (אצל רבים מאיתנו אלה הם ההורים) חוזר להיות אדם ייחודי ומרתק, בעל חיים ורגשות... עד שהמאפיינים הפסיכולוגיים המסויימים ההם מתאוששים וחוזרים, במידה והימלטותם היתה זמנית.
ושוב אנחנו בעולם רעשני ומפחיד.

אלא שהשקט ממשיך להתבונן... והמאפיינים הפסיכולוגיים שחזרו, הופכים עכשיו לחומר בעירה מושלם. כאשר איננו מתבלבלים בין הרעש לבין השקט... ויודעים את עצמנו.

אז אין מה לחכות לסיבוב הבא... הסיבוב הנוכחי כבר עשה את שלו. עכשיו אפשר לזהות את עכשיו, כולל את הדבר העצבני הזה "שמנסה להגיע להארה". באותו רגע כבר הגעת, אין מקום אחר להגיע אליו, אך הדבר העצבני יזלזל בכך כמובן: "איפה הזיקוקין?" וזה מצויין, שיזלזל, זאת מהותו ותפקידו. לפתע הוא אינו מטריד עוד. המוטרדות שנותרה אכן מוזמנת להישאר פה כמה שתוכל, היא כבר מועילה ומשעשעת. בסופו של דבר היא תברח לתמיד, מפני שהשקט המתוק והעמוק הזה הוא באמת בלתי נסבל... וכל עוד היא כאן, היא מועילה מאד להעמקתו ולייצובו. עד שהיא מתגלה במלוא העדרה. מתנתה מושלמת.

תודה רבה על השיתוף המופלא... התברכתי

 

[lightflake]

 

[s i s u]

איזה יופי כתבת. תודה על התזכורת ש"זה" כאן כל הזמן

זיקוקי הדי נור של הסאטורי היא רק כי זו תחושה חדשה ולא מוכרת
כשזה יהפוך ליומיומי, הם ייעלמו ותשאר נעימות רגועה ונינוחה ושלווה
מעצם הידיעה שהכל בתוכי והכל אני ולכן אני משוחררת מדאגות ולחץ, חופשיה ופשוט חיה
&nbsp
מההתנסויות שחוויתי אין על הדבר הזה, זו האהבה האמיתית, זה האושר בהתגלמותו
יכלתי לכתוב על זה מגילות..
אז ברור שאני מתגעגעת לזה אבל כמו שכתבת זה כבר כאן, כולל זו שמתגעגעת
צריך לזכור את זה כל רגע, גם כשהמיינד חוזר להתקיף איפה שכואב, במיוחד אז.
&nbsp
רק לא הבנתי עד היום למה לסבך את זה עם רוחניות. זה קומון סנס גרידא
לראות דברים כפי שהם ולא כפי שאנו מאמינים שהם
כל התורות הדוגמות השיטות המילים הספרים המורים רק מבלבלים, אותי לפחות
חודשים ישבתי מול המילים עד תודעה ידיעה מודעה הכרה עם אנציקלופדיה ומילונים
אבל זה היה חלק בלתי נמנע מהמסע מעצם העובדה שזה מה שקרה אצלי
גם אדיה מסכים איתי (( (דקה 2:25)
https://www.youtube.com/watch?v=O3RMIInluN8
&nbsp

 

[פרעה10]

נפלא ...אדיה.......אין דרך ..להגיע מכאן לכאן .....אור ואהבה

 

[בן טל-שחר]

לגבי "רוחניות", ובכן, אישית גם אלי זה לא מדבר במיוחד.

 

[s i s u]

רוחניות כאנטי וירוס, אהבתי!

כשעוד נהגתי להגדיר את עצמי התעטפתי במושג "הדוניסטית רוחנית"
אהבתי שיש לי זהות, יש לי פרסונה, יש לי אישיות ועוד מאאאאגניבה כזו
&nbsp
כשהבנתי שאין מישהו בפנים שניתן בכלל להגדירו זה הפך די משעשע
ובטח שלא הבנתי מה הקשר שלהן בכלל לרוח. כולה מתמטיקה פשוטה
&nbsp
זה גם הוריד ממני את הנטייה וההרגל לענות באריכות ולכתוב "מגילות".
שם היה לי הכי קשה כי אהבתי לכתוב, אהבתי מילים, אהבתי חפירות.
אהבתי את הדעות שלי והרעיונות שלי והנון קונפורמיזם שלי, ו-"המיוחדות" שלי
אהבתי את הזהות שלי למרות (ובגלל) שהסבה לי כ"כ הרבה כאב.
&nbsp
בכלל, על מי אני כותבת בכלל? על מחשבות "שלי"? מי זו "שלי"? מי מכיר אותה בכלל?
ולכתוב משפט כמו "אישית אני חושבת שביבי חסר מודעות בצורה מביכה"
בכלל היה בעייתי. אישית? לא קבענו שאין דבר כזה?
&nbsp
חכמים פסקו - חדלו להיות מאוהבים בדעות שלכם ותתעוררו
אני אשכרה משתדלת. אתה יודע כמה צמצמתי לך עכשיו בתשובה?

 

[בן טל-שחר]

תודה על ההודעה המענגת הזאת

כמה מקסימה יכולה בת-אדם אחת להיות?

 

[בן טל-שחר]

ותודה גם על הקישור... הוא קצת מזכיר לי אותי, משום מה.

 

[s i s u]

חיצונית?

 

[בן טל-שחר]

לא.

 

[s i s u]

אז איך?

לא חשבתי שאתם דומים פיזית. הרמתי להנחתה, שכחתי להוסיף אייקון מתאים

 

[בן טל-שחר]

כשניפגש תדעי

 

[s i s u]

 

[s i s u]

תראה איך כל דבר יכול להיות תרגול "רוחני"

רציתי לכתוב לך שאתה טיזר ואז לקרוץ אבל רק הקריצה נשלחה
עשיתי שמיניות באוויר כדי לחזור ולהוסיף את המילה "טיזר"
ועוד להוסיף את הקישור ליוטיוב לפרק מסיינפלד
שבו קוסטנזה מתחרט ואומר yes! that's what I should have said
ובינתיים החיבור לאינטרנט קצת התבלגן
ככה עברו 4 דקות מרגע שליחת ההודעה הראשונה שלי אליך ועד זו
4 דקות יקרות מפז עבור הקינואה שהצלחתי לשרוף
מסקנה? חרטות זה דבר אידיוטי

 

[בן טל-שחר]

כן, תרגול מאד "רוחני"

טוב, אז אני אגיד את זה!
אני ממש אוהב את ההודעות שלך.
ומבין לגמרי את הקוסמת הורודה.

רגע, רגע, מה זה "את ההודעות שלך..." אני אוהב אותך! את ההוויה שלך! ההוויה היפהפיה הזאת... האותנטית הזאת... הפלפלית הזאת... מלאת האהבה הזאת... והחכמה הזאת... שמשתקפת מכל הודעה שלך

אז הנה, מטיזינג עברנו לכּנות וירטואלית מירבית

 

[בן טל-שחר]

 

[ושתי המלכה1]

zv zv

רגע עברית
זה זה