עידכון ודיוק בפרטים
מעדכנת: תנועת "נשים קוראות ללדת" קמה במרץ בעקבות סגירת משגב לדך, יש לכן בהמשך פירוט קצר על התנועה ומטרותיה. אני מצרפת לכאן טקסט ששלחתי לפני דקות ספורות לפעילת התנועה אשר טענה כי כשהיא מבקשת להחתים אנשים על העצומה אומרים לה חלק מהנמענים שאינם רוצים לעודד לידות בית מסוכנות. ולפני הכל אני מודיעה- לידות בית ליולדות בסיכון נמוך ובתנאים המתאימים בטוחות כמו אם לא יותר מלידות בית חולים וכל אישה שקראה את שתי הכתבות של משה זונדר בסופי השבוע האחרונים של מעריב, יודעת זאת. והרי תשובתי לליאת: אימרי להם שבידינו מחקרים רבים מהעולם המעידים על בטיחותה של לידת הבית. קחי איתך גם את סיכום ביקורו של ד"ר ואגנר (מצורף לכן בהמשך). יתר על כן אין זה מתפקידינו להחליט עבור נשים אחרות איך להגן עליהן. כמו שאנחנו לא רוצים שמשהו יגן עלינו בכך שימנע מאיתנו לחיות את החיים כמו שבחרנו. האחריות היא עלינו וכשאנחנו לוקחות את האחריות אנחנו עושות זאת משיקול דעת. יתר על כן חשוב להדגיש שהחופש לבחור מציב גם דרישה להקמת מרכזי לידה שהם מרכזים השייכים למשפחה, מתקיימים לרוב מחוץ לבתי החולים ומתקיימות בהם לידות הומניות ושרק הקמתם תוכל להוות תחרות אמיתית לבתי החולים ולתת להם מוטיווציה לשיפור השירות הסיעודי. אימרי להם שבחתימתם הם בעצם מבקשים תנאים טובים יותר ליולדות באשר הן כי המסמך אינו מצדד רק בחופש לבחור את מקום הלידה אלא גם את מלווי הלידה ואת תנוחת הלידה. הסבירי שנשים רבות מונחות לשכב על הגב, מונעים מהן אוכל ושתיה ומחברים לאינפוזיות ולמוניטורים וכל אלו הוכחו במחקרים כמיותרים לחלוטין(במקום עירוי אפשר לשתות מיץ ענבים, ניטור רציף ליולדות בסיכון נמוך רק מעלה את הסיכון לכך שיקבלו טיפולים מיותרים בגלל אחוז הטעויות הרב בקריה. כשיש בעיה אמיתי יש סימנים רבים חוץ מהמוניטור לקיומה) אבל בתי החולים שלנו מסרבים להתעדכן. הסבירי שלוקחים מאמהות את התינוק אחרי הלידה כדי שיתחמם באור מלאכותי בשעה שאין חום טוב כמו חום גופה של האם ושמחקרים מראים על פגיעה בהיקשרות וטראומה לילודים שמופרדים מאמהותיהם. לילוד אין תחושת מרחב וזמן כשאמא איננה היא פשוט לא קיימת. מתה. אימרי להם שהגיע הזמן שמדינתינו תהיה דמוקרטית באמת ולא דיקטאטוריאלית כפי שמרבית מוסדותיה הם -והרי אנחנו גדלים במסגרות חינוך בהם תמיד מישהו יודע טוב מאיתנו מה עלינו לדעת על מנת להיות בני אדם עם ערך. לא נותנים לנו לבחור באמת וקובעים לנו מה חשוב יותר ממה. אח"כ עושים אותו דבר בצבא וכשאנחנו כבר מגיעים לבחירות, כאן פתאום נותנים לנו לבחור לבד, אבל בגלל שלא לימדו אותנו לחשוב לבד אנחנו עושים לרוב מה שאומרים לנו לעשות וכך גם בחדרי לידה- אם הורגלתי בזה שהרופאים יודעים טוב ממני אז אני מצייתת עכשיו כי מה- אחרי עשרים -עשרים וחמש שנה של דיכוי פתאום לעמוד על הרגליים ולחשוב? אימרי להם שנשים רבות סובלות מטראומות לידה ולפעמים מדובר בסתם אדישות או אלימות של טכנאי הלידה אשר אינם רואים את האדם שבתוך היולדת אלא רק את המקרה שיש לסיימו במהירות ולהשאיר את היולדת ועוברה בחיים. אין הם מבינים את הערך הנפשי ואת ההשלכות הנפשיות של חווית הלידה לאורך שנים. אימרי להם שהחתימה היא גם למען הקצאת חדרי אישפוז לנשים שתינוקותיהם מאושפזים. אימרי להם שזו ההזדמנות שלהם להצטרף לקריאה למען הבראת הלידה שהיא בבסיסה של הבראת החברה. וחוץ מזה -אל תתאמצי מדי. מי שלא מבין, מי שמגן על הדרך בה הוא ילד (לקחו לי את הילד ונחתי אז מה יצא מזה רע? הילד שלי לא ינק, אז מה, לא גדל טוב?). שישארו בשלהם ויחיו בטוב. תודה רבה לך. זהו. אני מאמינה שכולנו צריכות לחשוב על הדרך שבה אנו רוצות לחיות את חיינו ורצוי לעשות זאת הרבה לפני רגע הלידה. אנחנו יולדות כמו שאנחנו חיות ולכן מוטב לזקוף ראש, לאסוף מידע שישרת אותנו בחיינו ולהחליט מה מתאים לנו. איזה אנשים אנחנו. ואיך לחיות את חיינו באושר רב. כל טוב. נירית שפירא (חנה פיענחה את כתובת הדואל שלי כשמי. קרוב אבל לא מדוייק) "נשים קוראות ללדת"
