נשואים ללא מין

[honey8]

נשואים ללא מין

היי... אני מזמן כבר בכיתי כאן בפורום, אני נשואה לבעל שלא מתעניין במין איתי בכלל.
אנחנו נשואים 7 שנים עם ילד קטן, הכל "מושלם" מסביב... הוא דואג לי, מפרגן, אוהב, משקיע... הוא מקסים!
הוא גם הבטיח לי שהוא יעבוד על זה, שהוא יטפל בזה... זה היה התנאי לפני שנכנסתי להריון. תבינו שעוד אז רציתי להיפרד ממנו כי הוא היה כל כך יבש! אבל הוא התחנן... עד בכי והבטיח לי שיהיה טוב.

ואז הבאנו ילד, לא חשבתי שזה יתקן משהו, זה בא אחרי הרבה והרבה תקוות והבטחות.

אבל אנחנו.. תשבו כולם - לא מקיימים יחסים כבר 3 שנים!!!
אני הפכתי להיות עוד יותר חסרת ביטחון, שכחתי מהי התחושה של להיות נחשקת, להיות אשה. אני מרגישה לידו כמו "דיקט".
בחוץ מקבלת מחמאות.. אבל בפנים הריקבון חוגג.
אני מפחדת להיפרד למרות שאני רוצה מאוד, אני לא יודעת איך עושים את זה....
אין לי "גב" משפחתי, הם עסוקים בעצמם ובצרותיהם, אין לי גב כלכלי. אני נורא נורא לבד.
הגעתי למצב שגם אני כבר לא רוצה סקס איתו, כי אני כבר לא מאמינה לו שהוא באמת נמשך אלי...
הוא מפחד מצידו ליזום (לא שזה כזה מעניין אותו) כי הוא יודע שאני אדחה אותו.
אני מתה לפרק הכל, אך מפחדת לפגוע בקטנצ'יק.
שואלת את עצמי - היכן המחיר כבד יותר? בלהשלים עם המצב ולהישאר? או בלפרק ולפגוע בכולם...

בעלי באופן כללי תמיד היה קר ומאופק, בבסיס שלו. עם הזמן הבנתי שהוא גם נגעל מכל מני דברים..
לא אוהב לרדת... (רק באמבטיה)...???
לא אוהב ליקוקים... לא מנשק צרפתית כמעט בכלל... אבל פורנו... ממש לא מגעיל אותו.. את זה הוא דווקא אוהב (עם עצמו).
אנחנו כמו אחים, חברים טובים... אבל אינטימיות כבר אין... אני מרגישה מיובשת.....!!! האהבה ביננו שינתה צורה...
אני מבינה שזה לא יילך וישתפר כמו שאמרו לי תמיד אבל אני הייתי מסונוורת מדי מהבטחותיו, ומפוחדת..
אני נשארת רק בגלל פחד. אני מאמינה שאם היתה לי יותר תמיכה מהמשפחה שלי או חברות שיש להן זמן אליי,
כבר הייתי עושה צעד. אני מאמינה שזה יבוא מתי שהוא, רק כואב לי שאני הולכת ומתבגרת... ועדיין תקועה במקום.
אני מקווה שאמצא את ההזדמנות הזאת ואת הכוח פשוט לעשות כבר מעשה. ומי ייתן ואמצא אהבה הרבה יותר מספקת... הלוואי...

 

[מדען טילים סובייטי]

את מבלבלת בין עבר להווה

ולא במפתיע - חשוב לך להסביר לנו למה, נכון להיום, את לא מסכימה לשכב איתו.

אני מציע לך להפסיק עם התירוצים - את לא רוצה לשכב איתו, קחי על זה אחריות - להיאחז בכל הכוח במה שהוא עשה או לא עשה לך לפני שנים לא יקדם אותך בכלום.

 

[אישה שאוהבת גברים]

שלום לך

מה לגבי האופציה של ללכת לטיפול (יש טיפולים במחירים שפויים דרך קופות החולים) ושם בטיפול לקבל את התמיכה והאומץ והבטחון לעזוב אותו?


את יודעת מה מעניין,
מה יש לו להגיד על הנושא?
למה הוא התכוון כשאמר שיטפל בזה?
מה הוא אומר על זה עכשיו?

אם אין סיכוי לשינוי באמת עדיף להפרד כמה שיותר מוקדם
אחרת כל חייך תחיי באומללות. (שלוש שנים ללא סקס בגילך זה נצח!!! )
אם את בת 32 אז חבל עלייך, את עוד צעירה, יכולה להכיר גבר אחר ולהביא איתו ילדים נוספים
אל תחכי לגיל 40.
קחי את חייך בידייך!

כשבאמת מחליטים ונחושים למצוא את הדרך -מוצאים.
תנסי קודם כל למצוא תמיכה, איפה שאפשר
אני פה אם תרצי להתכתב

 

[honey8]

תודה לך על התגובה...

אני בטיפול כבר שנים... בטיפול נאמר לי שאני צריכה עוד זמן להתבגר ולהבשיל עם זה.
אני גם לא הכי עצמאית, הוא תפס את תפקיד המנהיג בבית, זה שדואג לכל דבר, סוגר עסקאות...
אני צריכה ללמוד להיות יותר בלבוסטית. היו פעמים שכבר ניסיתי לנהל עניינים והוא ישר ביקר אותי... "למה עשית ככה?"
ו"אני הייתי מוריד אותם עוד במחיר".. וכולי וכולי...

אנחנו כמעט ולא מדברים על הנושא בגלל המטען הכבד... אבל כשכן עולה, זה תמיד ביוזמתי. ואז הוא אומר "הייתי רוצה שזה יהיה אחרת...."
בנוסף, הוא מאשים גם אותי כי טוען שזו בעיה זוגית. הוא מנסה לזרוק את האחריות גם עליי, עכשיו זה קל לו יותר כי בשנים האחרונות גם אני מתרחקת ממנו... אבל כמה זמן אפשר להרגיש לא נחשקת ולהמשיך עוד ועוד ללחוץ או לנסות לעורר אותו???
בכל פעם שכבר הגענו לסקס, הרגשתי שהוא "עושה לי טובה", או מסמן וי כדי שאשתוק.
ולמה סקס צריך להגיע רק עקב איומים/אולטימטומים/פרצופים/?
למה לא מגיע לי שסקס יגיע סתם כך בגלל שפשוט מאוד חושקים בי?
אני כבר התייאשתי, מה גם שאנשי מקצוע אמרו לי לא פעם שזה רק יילך ויחמיר, ואני כמו טיפשה נשארתי שם. מפוחדת, צעירה מדי, לבד מדי.
את צודקת, באמת מה שחסר לי זו תמיכה אמיתית. אני צריכה לבנות לי רשת כזאת..

 

[נומלה]

לכי לעבוד

וצרי לעצמך גב כלכלי.

 

[honey8]

תודה על התגובות עד כה...

אני עובדת, אך אני גם אמא, ולכן גם מרוויחה משכורת די ממוצעת...
זו בעיה שנמשכת כבר שנים.
ואני לא מתבלבלת בין עבר להווה, אני נמצאת במצב שנשען על אירועי העבר שלהם יש השלכות כבדות על ההווה.
גברים לא יבינו את מצבי, כמו התגובה מלמעלה... הם לא יודעים מה אשה מרגישה כשגבר לאורך זמן לא מתעניין בה.
אני רק צריכה לאזור אומץ.
הייתי שמחה לייעוץ או חוות דעת נוספים...

 

[שוכח סיסמאות]

אם הוא אוהב פורנו

אז אולי תלכו לחילופי זוגות שיגרו אותו מינית, אני חושב שהוא מאד יעריך את זה. לא הייתי ממליץ להתגרש.

 

[מריוס זכריה]

עצה קל לתת

העצה היא להתגרש.
קל לומר אבל קשה לבצע? נכון.
עדיין זו העצה.

[ ואולי להחליף טיפול? משהו שם אולי לא עובד הכי טוב... ]

 

[honey8]

מריוס תודה!

כבר החלפתי בעבר טיפול...
הייתי אצל נירה (שאתה מכיר) והיא היתה מטפלת קשוחה מדי בשבילי...
היא היתה הראשונה שהפצירה בי לעזוב מייד.
אבל אני הייתי אפרוח שבא אליה וחטף זאפטה על הראש ממנה, כמו בפטיש כבד...
הייתי יוצאת ממנה נסערת ומבוהלת...
לא הבנתי איך היא שופטת אותו כל כך מהר, איך היא נחושה כל כך בדעתה שזה הצעד שאני צריכה לעשות, ככה מבלי לראות את הצד השני.
אבל כנראה שהיא ידעה...
זה היה עוד לפני שילדי נולד...
אחרי שכבר הייתי בהריון חששתי לבוא אליה שוב. פשוט הפסקתי ללכת אליה כי ידעתי שהיא תכעס נורא על בחירתי.

כיום אני אצל מטפלת אחרת, רכה יותר. היא ואני שומרות עליי שלא אעשה את הילד השני...
למרות שבכדי לעשות ילד שני - צריך "לעשות"... ולנו כבר אין את הבסיס.

 

[מריוס זכריה]

כן, נירה היא פטיש בראש...

לא מתאימה לכל אחד - למרות שכשהיא טובה היא פשוט מעולה.
דרך אגב, אם היית חוזתר אליה, היא לא הייתה כועסת על הבחירה שלך. קל להתבלבל בין האסרטיביות/אגרסיביות שלה לבין לקיחת עמדה אישית. היא נחרצת, אבל לא לוקחת עמדה אישית. לדעתי זו טעות אופטית. אבל זה כבר לא משנה עכשיו.

טוב, אז אני מבין שאין לך קושי בהבנת המצב, רק בביצוע. וזו כבר חצי נחמה.

אני יכול להגיד לך מנסיון של מי שעשה זאת, וכמובן מנסיונם של רבים אחרים שאני מכיר, שפרידה היא ממש לא סוף העולם. להיפך. הרבה פעמים היא רק ההתחלה.

רק מילה של אזהרה: הניוון הארוך של החלק המיני שלך כמעט בוודאות יגרום לך לעשות שטויות, ברגע שתתני לזה לגיטימציה (לא משנה אם לפני פרידה או אחריה). זה מחיר ההתנוונות. אני רק מאחל לך שתעשי שטויות קטנות ולא גדולות, וגם שתהני קצת מהשטויות שאת עושה.

והילד? הוא יהיה ממש ממש בסדר. זה ברור. כשמערכת יחסים טובה נקלעת לצרות, הילדים הם השומר של הקשר. אבל במערכת ממש גרועה, שאין לה סיכוי, הילדים הם רק תירוץ לא להיפרד. הסיבה האמיתית היא הפחד. מאחר ובמקרה שלך הסיבה לפרידה מוצקה מאוד, ברור שהילד בסך הכל לא באמת יפגע, ובטח יהיה לו הרבה יותר טוב מאשר חיים במשפחה אומללה.

 

[honey8]

מריוס..

תודה על תשובתך... אתה ממש מעודד אותי.
אז אם בביצוע עסקינן..
אני יודעת שלצערי לא ארוץ מחר לעשות את זה, כי יש לי עוד כמה חודשים ללמוד... אבל בכל זאת מנסיונך:
מאיפה מתחילים?
קודם מפרידים בתים ורק אחר כך הליכים עם עו"ד? מה סדר הדברים? ומה היית ממליץ?

 

[מריוס זכריה]

אין נוסח אחיד

שיחה דיסקרטית עם עורך דין היא צעד ראשון. בשיחה כזאת מבינים מה המצב הכללי, ומקבלים תמונה לגבי תרחישים אפשריים. זה תלוי בהרבה שאלות משפטיות וכלכליות. גם תקבלי תשובה איפה כדאי לפתוח תיק: ברבנות או בבית משפט.

אחרי השיחה את לא חייבת לפעול מיד. יהיה לך זמן לגבש כיוון פעולה.

בוודאי לא כדאי לרוץ ולעזוב את הבית, אלא אם כן את מוכנה לוותר על חלקים גדולים מהרכוש המשותף. בדרך כלל מוטב לנהל משא ומתן מתוך הבית.

הרבה מאוד תלוי באופי של בעלך, כמה עמדותיו ותגובותיו צפויות. בעולם אידיאלי מדברים יחד, מסכימים על פרידה ידידותית וכולי. בעולם האמיתי יש לכל מיני אנשים תגובות שונות, וכנראה שזה לא יהיה פשוט מבחינה זו. הוא בוודאי נח לו, והוא לא רוצה להתחיל לפרק משפחה, בית, ילדים וכולי. אז צפויה לך התנגדות, ובדרך כלל היא צפויה להגיע מהכיוון או הזווית שהכי קשה לך להתמודד איתם - כי זאת הרי המטרה.

אז למרות שאין נוסח אחיד, את אמורה באופן אינטואיטיבי, ובהתייעצות עם עורך הדין, המטפלת, ומשפחה קרובה (הורים או אח/אחות) לגבש אסטרטגיה.

יש כאלה שפשוט קמו יום אחד ויצאו מהבית בלי שום תכנון.
יש כאלה שלקח להם חודשים או שנים של תכנון ומשא ומתן מייגע.
באמת שאין כללים.

מה שכן, כדאי בהחלט לגייס אומץ ואופטימיות.

 

[אישה שאוהבת גברים]

אישה יקרה

את יודעת מה עלייך לעשות

לאילו עוד אישורים את מחכה???

כפי שאת רואה המטפלת הרכה שלך רק עוזרת לך להשתהות ולא לפעול

יש לך פה הזדמנות ללמוד שיעור בעצמאות!
לעשות החלטה חד משמעית
לאסוף את האמצעים הדרושים לביצועה
ולבצע אותה

נגיד שכרגע היית צריכה לייעץ לאישה שאת בתחילת הנישואין שלכם. מה היית מייעצת לה?

.
.
.
.
ונגיד שעכשיו את אותה אישה שנשארה באותה סיטואציה רק שהיום את בת 42 - עשר שנים קדימה.
מה תייעצי לאישה הצעירה בת ה-32 שאת היום לעשות?

עשר שנים יחלפו, השאלה באיזו דרך

עשר שנים יקרות מפז

 

[honey8]

הי.. את צודקת...

מה אני אגיד לך...

אין לי מה להוסיף, ברור לי שהייתי מייצעת לצעירונת לעזוב מיד.


תודה לך שאת מבינה אותי ונותנת לי כוח...

 

[אישה שאוהבת גברים]

אם כך

ואת לא עושה דבר בנידון אז מה מעכב אותך?

אני מציעה לך לרשום לפניך מה הם הדברים שמעכבים ואז לחשוב איך את מתגברת עליהם אחד אחד

את מוזמנת לכתוב לי בפרטי

 

[מדען טילים סובייטי]

נו בוודאי -

את עוברת ממטפלת למטפלת, ושתיהן תוקעות אותך במקום שבו את נמצאת - אחת מפחידה אותך עד מוות, השניה מלטפת ומחבקת אותך אבל התוצאה אותה תוצאה.

ובסוף את תתגרשי בלי שלמדת שום דבר ובמערכת הבאה שלך, אחרי שפרקת תסכול מיני של שנים, תיכנסי בדיוק לאותו מעגלמבאס של ענישה וענישה שכנגד - יש אנשים שלא לומדים

.

3 שנים בלי סקס בגילך = את לא נורמלית ולא את הכל, אפילו לא את הרוב, את יכולה להפיל על בעלך - לכי לטיפול, אבל לא זוגי.

 

[seelinewoman]

נתנו לך עצות נהדרות ואת יודעת מה לעשות

כך שאוסיף רק דבר אחד:
אי אפשר להחזיר את הזמן לאחור,
אבל אין שום סיבה לעצור את השעון
ולהקפיא את החיים שלך בגלל החלטה שקיבלת בעבר.
התחושה שלי היא שמשום שהבנת שעשית טעות
את משותקת כעת מהפחד לעשות "טעות" נוספת.
אל תתני למושגי הזמן השגויים להטעות אותך.
אני מציעה לך לראות משהו אחר:
כשאת יודעת טוב יותר - את פועל טוב יותר.
זה מה שידעת אז, זה מה שעשית.
עכשיו את יודעת יותר ולכן את יכולה גם אחרת.
מה שהיה היה, והמציאות משתנה כל הזמן.
שינית אותה פעם אחת כי חשבת שזה הכי טוב שיש,
עכשיו את יודעת שצריך לשנות שוב לטוב יותר, וזה אפשרי.
טוב יותר ממה שיש היום, וגם עם צער וכאב בגלל הפרידה וההסתגלות
לחיים אחרים.
החיים דינמיים ומפתיעים כל הזמן. אל תיתקעי, נועי קדימה. עשי.
ככה זה בחיים.
בהצלחה

 

[מקיאטו שלו]

דעתי שצריך לבחון

אם יש שם איזשהי שותפות
את נהנית מחברתו, אתם צוחקים ביחד, חברים טובים כדברייך
אז אולי אפשר פשוט להכריז על מות הזוגיות שלכם בלי להכריז על מות היחסים.
האם לבן זוגך יש התנגדות לכך שתשכבי עם אחרים? הרי הוא ודאי מבין שאת מעוניינת בסקס, והוא לא מעוניין לספק אותו, ויהיו אחרים שכן יהיו מעוניינים.

אם אין את הקשר הנהדר הזה ביניכם גם כשמוציאים את הסקס מהמשוואה, אז לא הבנתי מה יש לך לחפש שם...

 

[הגמיש6]

צודק

צודק
שותפות אמיתית וטובה לא מוצאים כל יום.
לא עדיף לך למצוא שותף לענייני מין בלבד?

או לחלופין בדקת\ם כיוונים אלטרנטיביים למיניהם להגברה של החשק?

מה בכל זאת מדליק אותו, לא רק מינית, אלא בכלל?

 

[פמיניסטי]

איך את חיה 3 שנים בלי מין ?

את מוצאת פורקן בדרכים אחרות ? או שניוונת את הצד הזה באישיותך ? לטנגו של מין (או שלילת מין) צריך שניים.

אין ספק שבאספקט המיני קיימת בעיה חריפה ביניכם, שנדמה לי שמשום מה אינה מאובחנת.
האם בעלך אינו נמשך אליך ? הומו בארון ? א-מיני ? סגור וביישן עד כדי שאינו יכול לבקש מה שהוא רוצה/אוהב ? את משדרת סגירות ? בעבר סרסת אותו, וזה יצר משקעים ?
יש מגוון אפשרויות.
ובהינתן שכן הכנסתם ילד למשוואה - הייתי הולך בראש ובראשונה על טיפול זוגי - לבירור ואבחון הבעיות.
ומשם אולי לפתרונן.

להפרד תמיד אפשר.