נשואים באושר?

[סתוונית היורה]

גם נשים

 

[FineSilverMan]

 

[FineSilverMan]

בנוסף,

לפני כשנה הייתי במערכת קצרה עם אחת אחרת.
כל כך רציתי שזה יצליח.
קיבלתי אותה כפי שהיא בהתחלה.
אז הירכיים שלה היו גדולות לטעמי והיתה לה לקות שמיעה... בקטנה... לא הפריע לי בכלל.
השקעתי די הרבה.
זמן וכסף.
אבל בסוף התקופה, הבנתי שאני עדיין אדיש כלפיה.
לא הרגשתי שהיא מתאמצת בשבילי.
אוה, היא כן התאמצה... אבל זה הרגיש לי מינורי.

 

[סתוונית היורה]

את כל הזמן מדברת על הדשא של השכן

את לא חושבת שאנשים יכולים "סתם" להרגיש חוסר סיפוק, מחנק וזיוף במערכת יחסים?
יכול להיות שאצלך אין דבר כזה. יכול להיות שאצלך תמיד "כל מה שצריך לעשות זה להשקיע ולהתאמץ".
אני רק רוצה להסב את תשומת לבך לעובדה שלא לכולם יש מבנה נפשי זהה, והדברים שאת כל כך מאמינה בהם לא מתאימים לכל האוכלוסיה.

 

[Anna Vasserman]

אני מבינה על מה את מדברת

עם זאת, אני חושבת שאם אנשים מרגישים חוסר סיפוק ו/או מחנק במערכת יחסים - הם יכולים לעבוד על זה ולשפר את המצב.

כמובן, רק אם הם רוצים לשפר את המצב.

בתור גרושה, אני חייבת להגיד שבחיים יותר אני לא רוצה להתגרש. רמות המתח הנפשי והתסכולים שמספקת לי מערכת היחסים עם הגרוש שלי מבהירים לי שלעולם לא ארצה להתגרש יותר (כשיש ילד/ים משותף/ים). בנישואין הבאים שאני מקווה מאד יביאו איתם גם ילדים - אעשה הכל, אבל הכל כדי לשמר את מערכת היחסים. גם אם ארגיש חוסר סיפוק ומחנק - אתאמץ ואעבוד כדי לצאת מהמצב של החוסר סיפוק והמחנק, ולא אתפתה לפרק את מערכת היחסים. גרוש אחד זה די והותר...

 

[סתוונית היורה]

אני מבינה אותך

אבל לצערי לא חושבת שהמאמצים שלך בהכרח יוכלו לשמר מערכת יחסים בכל מצב.

כבת להורים גרושים, שעברו גירושים מכוערים למדי, הייתי מעדיפה שמישהו היה מדריך את ההורים שלי איך להפרד יפה, ולא איך להשאר ביחד.

 

[FineSilverMan]

את לוקחת אחריות על האחר...

כלומר, זה התפקיד שלו לגרום לך לתחושת סיפוק ולא התפקיד שלך לגרום לו...
כמובן שאת יכולה להדריך/ללמד...
אבל זה צריך לבוא ממנו.

לא משנה כמה תתאמצי, אם זה לא זה, זה לא ישתנה...

 

[Anna Vasserman]

אני חולקת עליך

אני מאמינה שיחס גורר יחס.

ואם אתן יחס טוב, בסוף גם הוא ירגיש שהוא רוצה לתת לי יחס טוב.

ואם זה משהו שאנחנו לא יכולים לפתור לבד, יש מדריכים ויועצי נישואין שיוכלו לעזור.

ברור שאין לי שליטה על הרגשות של בן הזוג שלי. אבל כן יש לי השפעה. יש לי את היכולת להשפיע.

 

[FineSilverMan]

אז את תפלי...

על גבר נצלן שיגרום לך להרגיש טוב עם הקשר, אבל לא באמת יאהב אותך.

אני מאחל לך שלא תזכי להיות במצב כזה.

 

[Anna Vasserman]

למה אתה חושב

שאני אפול על גבר נצלן???

אתה טוען שהגברים הם זבלים נצלנים ברובם?

אתה טוען שגברים לא מסוגלים לאהוב באמת, אלא רק לנצל מישהי למען אינטרסים שלהם?


(אגב, בן הזוג שלי רחוק מלהיות נצלן...)

 

[FineSilverMan]

קטונתי מלשפוט את כל הגברים...

אני טוען שצריך להיות שוויון.
כפי שציינת קודם: יחס גורר יחס.
אם את משקיעה יותר מאשר הוא משקיע, וממשיכה בכך, זה לא בר קיימא...

 

[איש המתח]

"בטל דבר - בטל אהבה"

זה ההמשך של "אהבה שתלויה בדבר".
כלומר אינטרס. לא אהבת אמת. שהיא נתינה גמורה לצד השני (בין אם יצא לי מזה משהו או לא).

 

[סתוונית היורה]

אין לך ברירה אלא לאהוב את הילד שלך

את רוצה חוסר ברירה כזה גם בזוגיות? זכותך. אבל מותר לאנשים לרצות דברים אחרים.

 

[Anna Vasserman]

זה לא קשור בכלל לברירה

אף אחד לא יכול להכריח אותי לאהוב. גם לא את הילד שלי. אני אוהבת אותו כי אני אוהבת אותו. הרגש הזה אצלי הוא פשוט שם. זה לא שאני מחוייבת להרגיש ככה. אני פשוט מרגישה ככה.

ואני אגיד לך עוד משהו - את יודעת למה הורים אוהבים את הילדים שלהם כל כך? כי הם משקיעים בהם! הורה (לא חשוב אם זו אמא או אבא) שנניח התגרש ועבר לגור רחוק מהילד, ולא מתאמץ להשקיע בו יותר מידי, גם לא יאהב אותו. יהיה לו בראש שיש לו ילד, ויש לו מחויבויות מסוימות כלפיו, אבל זו לא אהבה, למרות שזה ילד ביולוגי. לעומת זאת, הורים שאימצו ילד, למרות שהוא לא צאצא ביולוגי, אלא ילד מאומץ - הם עדיין אוהבים אותו בכל מעודם. כי הם מגדלים אותו ומשקיעים בגידול הזה את כל כולם.

אנחנו אוהבים את מי שאנחנו משקיעים בו. זה פשוט ככה.

וזה ככה גם בזוגיות. ככל שתשקיעי יותר בבן הזוג שלך (מבלי להתחשבן ולחכות לתמורה) כך, תאהבי אותו יותר.

זה בכלל לא עניין של חוסר ברירה.

 

[סתוונית היורה]

אני בהחלט מסכימה

שהשקעה באדם אחר (וגם בעניין כלשהו) גורמת להקשרות ומחוייבות. זה יכול להיות אהבה, זה יכול להיות משהו אחר. אבל זו לא הנקודה המרכזית שלי.
הנקודה המרכזית היא שבעיניי מחוייבות לילד היא מעל ומעבר למחוייבות לבן זוג. הילד תלוי בך. אם הוא ילד ביולוגי אז את גם אחראית לעצם קיומו, ולכל הדברים הטובים והרעים שהוא עובר בחייו. את לא יכולה להתנער מהאחריות הזו, לפחות כאשר הוא קטין.

בני זוג לא תלויים אחד בשני באופן כזה. בני זוג בוחרים זה את זה מתוך היכרות זה של זה, ובזכות ההיכרות הזו, ובזכות מערכת היחסים ביניהם.
הורים צריכים, עד גבול מסויים, לתמוך בצאצאיהם גם אם הם כפויי טובה וגורמים להם לסבל. בני זוג לא צריכים ללכת כל כך רחוק, לדעתי.

החיים ארוכים ודינמיים. אנשים משתנים, הצרכים שלהם משתנים, הרגשות שלהם משתנים. אני לא רואה שום דבר נעלה בחיי זוגיות שבני הזוג לא מעוניינים בהם. אני מסכימה שכאשר יש ילדים משותפים לבני הזוג, זה נימוק שעשוי להצדיק במקרים מסויימים שמירה על מערכת יחסים מתסכלת. אבל זה לא יהפוך את מערכת היחסים הזו לזוגיות מופלאה.

 

[איש המתח]

שלוש סיבות עיקריות לגירושין.

הזנחה

עצלות

גאוה

 

[Anna Vasserman]

כעיקרון אתה צודק, אבל

יש גם מקרים אחרים.

אם לדוגמא אשה עוזבת את בעלה כי הוא אלכוהוליסט ומכה אותה ואת הילדים.

 

[איש המתח]

אז על הנייר...

*נעזוב את הבהילות של המצב הזה...

גם הוא נכנס בקטגוריה של הזנחה ועצלות.

 

[לשבור את בנימין]

זה מה שאת למדת והביא אותך הלום...

לא אמרתי להניח את המוח בצד לנח, אבל שימי לב שאת והשכלתן השני
ממש מתנגדים אפילו להניח שניה אחת למוח לקחת חלק בתהליך קבלת
החלטות בלי שתהיה לו בלעדיות להחליט ולקבוע ראשון ובלעדית.
המוח שלכם חינך אתכם ולא להפך.

 

[Anna Vasserman]

לא הבנתי את הנקודה שלך

מה זאת אומרת : המח שלכם חינך אתכם ולא ההיפך - ממתי אני מחנכת את המוח שלי? ממתי הוא מחנך אותי?

ומה זאת אומרת: "זה מה שהביא אותך עד הלום"? - אני דווקא מבסוטית איפה שאני...