FineSilverMan
New member
נשואים באושר?
בתחילת הסרט "Sideways", מיילס, אוהב יינות, נשאל למה הוא כל כך מחבב את הפינו נואר. הוא עונה שהענבים קשים לגידול: הם בעלי קליפה דקה, רגישים לטמפרטורה ובשלים מוקדם, יחסית. הם לא יכולים לשגשג ללא השגחה, חייבים טיפול מסור ותשומת לב. רק המגדלים הסבלניים ביותר יכולים לגרום לענבים הללו להגיע ל"ביטוי הרב ביותר". בעיני פסיכולוגים כמו אלי פינקל מאוניברסיטת נורת'ווסטרן בשיקגו, זו מטפורה נהדרת עבור נישואים מודרניים -- קשר מוצלח דורש טיפוח ותשומת לב.
ד"ר פינקל הרצה בפני המועצה האמריקנית לקידום המדע השבוע שרוב האמריקנים הנשואים מצפים מבן זוגם לפתח תובנות עמוקות אודות האיכויות הנדרשות של החצי השני, למלא אחר הצרכים של הערכה ומימוש עצמי. בן זוג, בימינו, נדרש להיות מאהב, בעל ביטחון, הורה-שותף, מפרנס, שותף לפעילויות ומטפל. זה, הוא מסכם, הופך את העניין למסובך יותר ביחס לעבר.
חשבו על אמריקה במאה ה-18, כאשר היחידה הבסיסית של יצור היתה בית החווה. בנישואין האנשים חיפשו את הנדרש: עזרה בייצור המזון, הגנה וביטחון. הרעיון של לחפש אחר אהבה היה משוגע למדי. באמצע המאה ה-19, עם ההתרחבות של עבודה שכירה, נוצר מודל חדש של שיתוף פעולה, ועם זה נוצר מושג רומנטי של שותפות. הרעיון נשאר דומיננטי עד שנות ה-60 של המאה ה-20, כאשר תנועת תרבות-נגד הוסיפה מטרות חדשות: לעזור לאינדיבידואל במסע לגילוי-עצמי ועם המטרה להשגת העצמי-האידיאלי. טרנדים כאלו נוצרו גם במקומות אחרים בעולם המערבי.
כדי שהנישואין יצליחו, יש להשקיע זמן. אומנם חלק נשענים לא רק על בן הזוג, אלא גם על המשפחה והחברים.
עצה קטנה שד"ר פינקל נותן היא כל כמה חודשים לכתוב על סכסוך שקרה, אבל מנקודת מבט של זר. הפעולה הפשוטה הזו תורמת רבות לקשר.
אתם מוזמנים לקרוא את השאר בכתבה:
http://www.economist.com/blogs/babbage/2014/02/marital-psychology
מה דעתכם?
בתחילת הסרט "Sideways", מיילס, אוהב יינות, נשאל למה הוא כל כך מחבב את הפינו נואר. הוא עונה שהענבים קשים לגידול: הם בעלי קליפה דקה, רגישים לטמפרטורה ובשלים מוקדם, יחסית. הם לא יכולים לשגשג ללא השגחה, חייבים טיפול מסור ותשומת לב. רק המגדלים הסבלניים ביותר יכולים לגרום לענבים הללו להגיע ל"ביטוי הרב ביותר". בעיני פסיכולוגים כמו אלי פינקל מאוניברסיטת נורת'ווסטרן בשיקגו, זו מטפורה נהדרת עבור נישואים מודרניים -- קשר מוצלח דורש טיפוח ותשומת לב.
ד"ר פינקל הרצה בפני המועצה האמריקנית לקידום המדע השבוע שרוב האמריקנים הנשואים מצפים מבן זוגם לפתח תובנות עמוקות אודות האיכויות הנדרשות של החצי השני, למלא אחר הצרכים של הערכה ומימוש עצמי. בן זוג, בימינו, נדרש להיות מאהב, בעל ביטחון, הורה-שותף, מפרנס, שותף לפעילויות ומטפל. זה, הוא מסכם, הופך את העניין למסובך יותר ביחס לעבר.
חשבו על אמריקה במאה ה-18, כאשר היחידה הבסיסית של יצור היתה בית החווה. בנישואין האנשים חיפשו את הנדרש: עזרה בייצור המזון, הגנה וביטחון. הרעיון של לחפש אחר אהבה היה משוגע למדי. באמצע המאה ה-19, עם ההתרחבות של עבודה שכירה, נוצר מודל חדש של שיתוף פעולה, ועם זה נוצר מושג רומנטי של שותפות. הרעיון נשאר דומיננטי עד שנות ה-60 של המאה ה-20, כאשר תנועת תרבות-נגד הוסיפה מטרות חדשות: לעזור לאינדיבידואל במסע לגילוי-עצמי ועם המטרה להשגת העצמי-האידיאלי. טרנדים כאלו נוצרו גם במקומות אחרים בעולם המערבי.
כדי שהנישואין יצליחו, יש להשקיע זמן. אומנם חלק נשענים לא רק על בן הזוג, אלא גם על המשפחה והחברים.
עצה קטנה שד"ר פינקל נותן היא כל כמה חודשים לכתוב על סכסוך שקרה, אבל מנקודת מבט של זר. הפעולה הפשוטה הזו תורמת רבות לקשר.
אתם מוזמנים לקרוא את השאר בכתבה:
http://www.economist.com/blogs/babbage/2014/02/marital-psychology
מה דעתכם?
