Mister Pinto
New member
נשבר לי הלב...
אני יוצא עם מישהו בתקופה האחרונה, מישהו שמאוד מאוד אוהב אותי, שבאמת עושה בשבילי הכל, שכל כך אכפת לו ממני... שאהב אותי במהירות, ולא הבנתי איך אפשר לאהוב במהירות, אבל הוא גרם לי להידבק בזה ולאהוב אותו גם כן.
הוא בן 25, הוא בא מבית דתי. באמת שהכול נראה מושלם.
הוא לא בדיוק חזר בשאלה, אבל הוא פשוט הפסיק לשמור שבת. הוא עדיין מניח תפילין לעיתים, הוא עדיין מאמין, ולפעמים הולך גם לבית הכנסת. בקיצור, מסורתי.
הוא בארון, רק החברים ההומואים שלו יודעים עליו.
אני ווידאתי מההתחלה לאיזה קשר אני נכנס, בדקתי שהבנאדם יודע ורוצה להיכנס לקשר עם גבר, והוא לא מבולבל... שאין לו בעיות עם לקבל את עצמו, בקיצור- אחד כזה שבשל לגמרי. היו לו 2 בני זוג לפניי, וזה הרגיש לי מאוד בטוח, שהוא יודע מה הוא מחפש.
הסיבה לכך שווידאתי את זה, כי החבר שהיה לי לפניו לפני שנתיים, עופר,היה מאוד בארון ודו מיני... תמיד אמר לי כמה הוא אוהב אותי, עד שיום אחד קיבל רגליים קרות, פחד לחיות כהומו והחליט שנחתוך. הוא לא הפסיק להגיד כמה שהרגשות שלו לא השתנו, ואני מאוד נפגעתי מזה. היום אני לא כועס עליו יותר, אני מבין שהוא היה צריך לעבור תהליך. אבל כל כך נפגעתי, לקח לי שנה וחצי להשתחרר ממנו, אחר כך עוד חצי שנה של לא להיות עם אף אחד... ואז הכרתי את זה שאני יוצא איתו עכשיו.
בקיצור, גיליתי מהבן זוג שלפני שהכרנו, הוא הלך לפסיכולוג כדי שהוא יוכל "להשתנות"... ואז בגלל שהוא עבר לירושלים, הוא הפסיק את התהליך, ואמור היה להמשיך אותו ב "עצת נפש".
מכיוון שהכיר אותי, הוא הפסיק את כל התהליך.
שאלתי אותו כמה פעמים אם זה מהווה איום כלשהו על הקשר בינינו, ואם הוא מסוגל להבטיח לי שזה לא יהיה הקריטריון לפרידה (כל דבר יכול להיות קריטריון לפרידה, אבל הקריטריון הזה הוא פחד מתמיד, וטראומתי בשבילי)... בהתחלה הוא לה היה בטוח, היה לי קשה עם זה, אחרי כמה זמן הוא הסביר כמה שאני הבנאדם היחיד שהוא רוצה להיות איתו ולא רואה את עצמו עם אף אחד אחר.
באמת שמאז הכל היה בסדר...
ואתמול הוא הנחית עליי את המכה, אמר שיש לו בעיות בינו לבין אלוהים. ידעתי לאן הוא חותר, הייתה לי תחושת בטן יומיים שעובר עליו משהו שקשור אלינו.
שאלתי אותו אם זה גורם לו לערער על הקשר, הוא אמר לי שכן.
כאן מאוד כעסתי, לא יודע אם עליו יותר או על עצמי שאני שוב נופל לאותה טעות. אני כזה טיפש, הייתי צריך לבדוק את השטח.
את השבת הקרובה הייתי אמור לעשות אצלו, באותו הרגע אמרתי לו שלא אבוא.
באמת קיוויתי שזה אולי איזה תירוץ להיפרד, ממש קיוויתי שהוא משקר לי... ושאלתי אותו בלי סוף אם זה מה שקורה, והוא הסביר לי שוב ושוב שזה באמת בגלל זה, ושהוא באמת אוהב אותי.
כל כך כעסתי ונפגעתי.... לא מגיע לי לחוות את זה שוב, באותה מתכונת.
הוא אמר לי שזה תהליך שהוא רוצה שאני אעבור איתו, אבל אני לא מסוגל, אמרתי לו שאני לא מסוגל והוא לבד בזה. אני לא אהיה שם בשביל לעזור לו להחליט מה הוא רוצה מהחיים, כי כשהוא יחליט שאותי הוא לא רוצה בחיים, לא יהיה מי שיעזור לי.
הוא שלח לי הודעות יפות באמת.. כמה שאני אויר לנשימה בשבילו, כמה שאני הדבר הכי חשוב לו... וזה באמת יפה אבל לא מזיז לי... זה מחזיר אותי אחורה, לעופר. אותם מילים, בנאדם שאוהב אבל מוותר בגלל הפחד... ואני המפסיד העיקרי. הוא לפחות מרוויח את המסקנה שלו עם עצמו. כאילו שאני איזה שפן ניסיונות להומואים מבולבלים.
לא פייר, כי עד שאהבתי... וזה מקולקל.
הייתי מאוד מאוד מאוד קשה איתו אתמול... לא יכולתי לחשוב על אף אחד מלבד על עצמי, ואני לא מצטער על זה. ולא אכפת לי מה הוא עובר. אני ווידאתי, אני דאגתי שאני נכנס לקשר נורמאלי! עכשיו אני רק מתכוון לצמצם את אחוזי הכאב....!
הוא הציע שנמשיך להיפגש, אבל שלא נעשה כלום. ז"א, ניפגש ונדבר, עד שהוא ידע איפה הוא עומד. אבל אני לא רוצה! לא מוכן לסכן את עצמי, או לחכות כבר לתשובה שלו, לדעת איך הוא חרץ את גורלנו... יותר זמן איתו זה יותר כאב. אני רק רוצה שהוא יהיה בטוח במה שהוא רוצה! התעצבנתי עליו למה הוא בכלל נכנס לקשר אם הוא ידע את זה.
היה לי מאוד קשה להעביר את הלילה.. לא נרדמתי עד 6 וחצי לפנות בוקר. הרבה מועקה בלב, התקפי חרדה... הוא מאוד חשוב לי ואני מאוד אוהב אותו, אבל לא מגיע לי לחוות את אותו המקרה פעמים.
אני יודע איך זה נראה מהצד, שאני אגואיסט, וזה נכון. הייתי מוכן לעבור איתו כל תהליך אפשרי, להיות בשבילו בהכול, בכל דבר, רק לא בדבר הזה.
אמרתי לו שאני לא מסוגל לחכות להחלטה שלו, הזמן יזוז לי לאט, יהיה לי מאוד קשה. הלילה עבר לי מאוד מאוד קשה...
העדפתי לבקש ממנו הפסקה, אמרתי לו שמבחינתי אנחנו פרודים, עד שהוא יחליט מה הוא רוצה מעצמו. כך לא אצטרך לחכות לתשובה שלו.
תשנאו אותי... תגידו שאני מתנהג לא יפה, אגואיסט, שבני זוג צריכים לתמוך אחד בשני... כל זה נכון. עד הגבול הדק הזה שעלול להפוך אותי שוב לבוכה בלילות...
אני כועס על עצמי, כועס עליו, שבור מאוד.... אוהב אותו מאוד, מאחל לו הרבה אהבה ואושר, הלוואי שאיתי. לא רוצה שיהיה לו רע בחיים, לא רוצה שיהיה לי רע בחיים. בסה"כ קיוויתי שזה קשר נורמאלי.
אני יוצא עם מישהו בתקופה האחרונה, מישהו שמאוד מאוד אוהב אותי, שבאמת עושה בשבילי הכל, שכל כך אכפת לו ממני... שאהב אותי במהירות, ולא הבנתי איך אפשר לאהוב במהירות, אבל הוא גרם לי להידבק בזה ולאהוב אותו גם כן.
הוא בן 25, הוא בא מבית דתי. באמת שהכול נראה מושלם.
הוא לא בדיוק חזר בשאלה, אבל הוא פשוט הפסיק לשמור שבת. הוא עדיין מניח תפילין לעיתים, הוא עדיין מאמין, ולפעמים הולך גם לבית הכנסת. בקיצור, מסורתי.
הוא בארון, רק החברים ההומואים שלו יודעים עליו.
אני ווידאתי מההתחלה לאיזה קשר אני נכנס, בדקתי שהבנאדם יודע ורוצה להיכנס לקשר עם גבר, והוא לא מבולבל... שאין לו בעיות עם לקבל את עצמו, בקיצור- אחד כזה שבשל לגמרי. היו לו 2 בני זוג לפניי, וזה הרגיש לי מאוד בטוח, שהוא יודע מה הוא מחפש.
הסיבה לכך שווידאתי את זה, כי החבר שהיה לי לפניו לפני שנתיים, עופר,היה מאוד בארון ודו מיני... תמיד אמר לי כמה הוא אוהב אותי, עד שיום אחד קיבל רגליים קרות, פחד לחיות כהומו והחליט שנחתוך. הוא לא הפסיק להגיד כמה שהרגשות שלו לא השתנו, ואני מאוד נפגעתי מזה. היום אני לא כועס עליו יותר, אני מבין שהוא היה צריך לעבור תהליך. אבל כל כך נפגעתי, לקח לי שנה וחצי להשתחרר ממנו, אחר כך עוד חצי שנה של לא להיות עם אף אחד... ואז הכרתי את זה שאני יוצא איתו עכשיו.
בקיצור, גיליתי מהבן זוג שלפני שהכרנו, הוא הלך לפסיכולוג כדי שהוא יוכל "להשתנות"... ואז בגלל שהוא עבר לירושלים, הוא הפסיק את התהליך, ואמור היה להמשיך אותו ב "עצת נפש".
מכיוון שהכיר אותי, הוא הפסיק את כל התהליך.
שאלתי אותו כמה פעמים אם זה מהווה איום כלשהו על הקשר בינינו, ואם הוא מסוגל להבטיח לי שזה לא יהיה הקריטריון לפרידה (כל דבר יכול להיות קריטריון לפרידה, אבל הקריטריון הזה הוא פחד מתמיד, וטראומתי בשבילי)... בהתחלה הוא לה היה בטוח, היה לי קשה עם זה, אחרי כמה זמן הוא הסביר כמה שאני הבנאדם היחיד שהוא רוצה להיות איתו ולא רואה את עצמו עם אף אחד אחר.
באמת שמאז הכל היה בסדר...
ואתמול הוא הנחית עליי את המכה, אמר שיש לו בעיות בינו לבין אלוהים. ידעתי לאן הוא חותר, הייתה לי תחושת בטן יומיים שעובר עליו משהו שקשור אלינו.
שאלתי אותו אם זה גורם לו לערער על הקשר, הוא אמר לי שכן.
כאן מאוד כעסתי, לא יודע אם עליו יותר או על עצמי שאני שוב נופל לאותה טעות. אני כזה טיפש, הייתי צריך לבדוק את השטח.
את השבת הקרובה הייתי אמור לעשות אצלו, באותו הרגע אמרתי לו שלא אבוא.
באמת קיוויתי שזה אולי איזה תירוץ להיפרד, ממש קיוויתי שהוא משקר לי... ושאלתי אותו בלי סוף אם זה מה שקורה, והוא הסביר לי שוב ושוב שזה באמת בגלל זה, ושהוא באמת אוהב אותי.
כל כך כעסתי ונפגעתי.... לא מגיע לי לחוות את זה שוב, באותה מתכונת.
הוא אמר לי שזה תהליך שהוא רוצה שאני אעבור איתו, אבל אני לא מסוגל, אמרתי לו שאני לא מסוגל והוא לבד בזה. אני לא אהיה שם בשביל לעזור לו להחליט מה הוא רוצה מהחיים, כי כשהוא יחליט שאותי הוא לא רוצה בחיים, לא יהיה מי שיעזור לי.
הוא שלח לי הודעות יפות באמת.. כמה שאני אויר לנשימה בשבילו, כמה שאני הדבר הכי חשוב לו... וזה באמת יפה אבל לא מזיז לי... זה מחזיר אותי אחורה, לעופר. אותם מילים, בנאדם שאוהב אבל מוותר בגלל הפחד... ואני המפסיד העיקרי. הוא לפחות מרוויח את המסקנה שלו עם עצמו. כאילו שאני איזה שפן ניסיונות להומואים מבולבלים.
לא פייר, כי עד שאהבתי... וזה מקולקל.
הייתי מאוד מאוד מאוד קשה איתו אתמול... לא יכולתי לחשוב על אף אחד מלבד על עצמי, ואני לא מצטער על זה. ולא אכפת לי מה הוא עובר. אני ווידאתי, אני דאגתי שאני נכנס לקשר נורמאלי! עכשיו אני רק מתכוון לצמצם את אחוזי הכאב....!
הוא הציע שנמשיך להיפגש, אבל שלא נעשה כלום. ז"א, ניפגש ונדבר, עד שהוא ידע איפה הוא עומד. אבל אני לא רוצה! לא מוכן לסכן את עצמי, או לחכות כבר לתשובה שלו, לדעת איך הוא חרץ את גורלנו... יותר זמן איתו זה יותר כאב. אני רק רוצה שהוא יהיה בטוח במה שהוא רוצה! התעצבנתי עליו למה הוא בכלל נכנס לקשר אם הוא ידע את זה.
היה לי מאוד קשה להעביר את הלילה.. לא נרדמתי עד 6 וחצי לפנות בוקר. הרבה מועקה בלב, התקפי חרדה... הוא מאוד חשוב לי ואני מאוד אוהב אותו, אבל לא מגיע לי לחוות את אותו המקרה פעמים.
אני יודע איך זה נראה מהצד, שאני אגואיסט, וזה נכון. הייתי מוכן לעבור איתו כל תהליך אפשרי, להיות בשבילו בהכול, בכל דבר, רק לא בדבר הזה.
אמרתי לו שאני לא מסוגל לחכות להחלטה שלו, הזמן יזוז לי לאט, יהיה לי מאוד קשה. הלילה עבר לי מאוד מאוד קשה...
העדפתי לבקש ממנו הפסקה, אמרתי לו שמבחינתי אנחנו פרודים, עד שהוא יחליט מה הוא רוצה מעצמו. כך לא אצטרך לחכות לתשובה שלו.
תשנאו אותי... תגידו שאני מתנהג לא יפה, אגואיסט, שבני זוג צריכים לתמוך אחד בשני... כל זה נכון. עד הגבול הדק הזה שעלול להפוך אותי שוב לבוכה בלילות...
אני כועס על עצמי, כועס עליו, שבור מאוד.... אוהב אותו מאוד, מאחל לו הרבה אהבה ואושר, הלוואי שאיתי. לא רוצה שיהיה לו רע בחיים, לא רוצה שיהיה לי רע בחיים. בסה"כ קיוויתי שזה קשר נורמאלי.