העצבת אותי, אחשלי
אח יקר שלי. אוי כמה אני אוהב אותך. הגיע הזמן! הגיע זמנך לפרוס כנפיים ולעוף! אתה יודע שאני לא מדבר אליך סתם ללא ידיעה עמוקה יותר. מאוד קשה לעזוב את החברה החרדית ולהתאקלם בחברה החילונית, ולא תמיד זה מצליח, אבל מצד שני, בלתי אפשרי להישאר שם יותר. אתה לא חרדי! אתה לא יכול לדבר עם חרדי מבלי להתעצבן, אתה לא מאמין ב"דער אויבערשטער" (רעיון לניק, הא?), גמרנו. אתה תקוע שם כי קשה מאוד לצאת מזה, אבל, אח שלי, הרבה יותר קשה וכמעט בלתי אפשרי להמשיך ככה. מה יהיה בעוד שנה, בעוד שנתיים, בעוד עשר שנים. תסתכל במראה ותחשוב איך אתה רוצה לחיות את שארית חייך, האם בלבוש הזה, באזור הזה, בחברה הזאת או שאתה הולך לעשות מעשה דרסטי מאוד אבל חיוני ממדרגה ראשונה. תחשוב על חולה נמקת שכורתים לו את הרגל בשביל לשמור על שאר הגוף. אם תישאר שם, אח שלי, הגוף יגמר לך, פשוט תמות, ואם תצא, יש סיכוי סביר מאוד שתחיה ותפרח, שתצחק בחיים (ולא רק בפורום). אני מקווה שתמצא את הדרך לעשות את הדברים בחכמה ובאומץ. אני אוהב אותך.