סערת רגשות
New member
נשברתי! מה יהיה??? ../images/Emo7.gif
למרות הכל, לא התאפקתי יותר ודיברתי איתו (נקרא לו ל´) היום. השיחה כרגיל עשתה לי רע!! רע מאוד!! היה לי סוף שבוע קשה, מבחינת מורל וגם בריאות. הרגשתי לא טוב ואבא שלי לקח אותי למיון... בסוף זו היתה שטות וחזרנו הביתה, אבל כמובן שכשל´ שאל אותי: "מה שלומך? איך עבר סוף השבוע?" לא רציתי שיידע עלי שום דבר, אז אמרתי שהכל בסדר, ועבר רגיל. הוא מכיר אותי ואמר שאני נשמעת מאוד מבואסת. מה לעשות? קשה להסתיר את זה לפעמים..... משום מה, אני פשוט בתקופה נוראית. שום דבר לא הולך, אני מרגישה שאני ניכשלת ב-ה-כ-ל! מצד אחד הוא היה החבר הכי טוב שלי ורק איתו אני יכולתי לדבר על דברים מסוג זה, אך עכשיו אני מרגישה שאני שמתי חומת מגן מפניו. אני מרגישה שאני מסתגרת בעצמי ולא רוצה שאחרים ידעו - חוץ מכם כמובן, שלא מכירים אותי. דיברנו משהו כמו שעה, יותר נכון ל´ דיבר ואני יותר הקשבתי. ברגע מסויים ל´ התעצבן. הוא אמר שעכשיו הוא כועס בגלל הקרירות שלי - שתבינו - קרירות שלי!! לא כינו אותי קרירה אף פעם, ממש אף פעם. אני ההיפך המוחלט מאדם קריר. מה של´ לא מבין, זה שאני עוצרת את עצמי, מתאפקת בשיחות איתו, שלא להוציא את כל מה שיש לי בתוך הלב החוצה. אני מרגישה שאם אני אתחיל לספר לו על היום שלי, ועל איך שאני מרגישה ועד כמה שרע לי, אני ישר אגלוש לתחום ה"אסור" - מה שהיה ביננו. קשה לי שלא להעלות את הנושא, כי אני רוצה לדבר על זה. אני רוצה לדעת מה עובר עליו? האם שכח אותי? האם כבר לא מרגיש דבר כלפי?? אני רוצה שיידע איך אני מרגישה, אבל מפחדת... אני מפחדת מחוסר הדדיות ברגשות, למרות שאמר ששום דבר לא השתנה, הוא פשוט רוצה לתת עוד צ´אנס לקשר עם החברה. הפעם ל´ העלה את הנושא בעצמו. מאז שהיינו יחד לפני שבוע, הוא זה שהיה קריר, כאילו לא קרה כלום, ועכשיו, שלא דיברנו יומיים, הוא אמר שמאוד התגעגע ואף התחיל לקרוא דברים שכתבתי לו ולהעלות זיכרונות. הוא הביע גם משאלה, שנזכור את הדברים הטובים שהיו, וננסה לשכוח את הרעים. זה אפשרי??? אני מרגישה נורא. קשה לי עם זה שגרמתי לו להרגיש רע. ה"קרירות" שלי עשתה לו רע. אבל הוא לפעמים אנוכי ולא חושב על איך שאני מרגישה. הרי הוא זה ששם את הגבולות, לא אני. אני לא כל כך יודעת מה הוא מצפה ממני? וזה הורג אותי! בינתיים, אני חושבת שהכי טוב זה לא לדבר כמה ימים, אבל קשה לי עם זה כי הוא מרגיש רע ככה. הוא אמר שהתגעגע מאוד שלא דיברנו והוא כבר לא ידע מה לעשות כדי לבדוק מה קורה איתי, שאני חיה והכל בסדר. זה היה חסר לו מאוד, כי התרגל לדבר כל יום (חוץ מאשר כשהוא עם החברה), ופתאום לא דיברנו יומיים, כמעט שלושה ימים. יש לי הרגל מגונה, אני הרבה פעמים מתקשה להגיד דברים שבלב, ומעדיפה לכתוב. נמאס לו גם מזה. הוא לא מבין אותי. יש לי כל כך הרבה דברים להגיד, אבל קשה לי - ואחרי המכתב האחרון שכתבתי לו והתגובה הצוננת, אני לא אכתוב שוב. אני פשוט אצטרך לדבר איתו פעם. אבל לא בינתיים. אולי אני צריכה כמה ימים, לסדר מחשבות ורגשות ואפילו לבדוק עם עצמי מצב של להתעלות על עצמי ולשכוח את שהיה ולחזור לדבר איתו כמו חברים טובים. אני יודעת שזה מה שהוא רוצה. ואולי זה גם מה שאני רוצה. אני פשוט לא יודעת. הוא אמר שלא רצה לאבד אותי. חזר על זה כמה פעמים. וגם אני לא רוצה לאבד אותו, אבל השינויים בקשר מקשים עלי. מצד אחד נמאס לי להרגיש רע ואני רוצה להרגיש טוב כל פעם שאני מדברת איתו, אך מצד שני אני רוצה להרגיש יותר מזה. אני רוצה יותר משיחות, אבל זה כבר לא יקרה... מצטערת שזה כל כך מבולבל וארוך. אני בסערת רגשות נוראית זה לא קרה לי אף פעם ואני לא יודעת איך לצאת מזה. למי שקרא - תודה על הסבלנות.
למרות הכל, לא התאפקתי יותר ודיברתי איתו (נקרא לו ל´) היום. השיחה כרגיל עשתה לי רע!! רע מאוד!! היה לי סוף שבוע קשה, מבחינת מורל וגם בריאות. הרגשתי לא טוב ואבא שלי לקח אותי למיון... בסוף זו היתה שטות וחזרנו הביתה, אבל כמובן שכשל´ שאל אותי: "מה שלומך? איך עבר סוף השבוע?" לא רציתי שיידע עלי שום דבר, אז אמרתי שהכל בסדר, ועבר רגיל. הוא מכיר אותי ואמר שאני נשמעת מאוד מבואסת. מה לעשות? קשה להסתיר את זה לפעמים..... משום מה, אני פשוט בתקופה נוראית. שום דבר לא הולך, אני מרגישה שאני ניכשלת ב-ה-כ-ל! מצד אחד הוא היה החבר הכי טוב שלי ורק איתו אני יכולתי לדבר על דברים מסוג זה, אך עכשיו אני מרגישה שאני שמתי חומת מגן מפניו. אני מרגישה שאני מסתגרת בעצמי ולא רוצה שאחרים ידעו - חוץ מכם כמובן, שלא מכירים אותי. דיברנו משהו כמו שעה, יותר נכון ל´ דיבר ואני יותר הקשבתי. ברגע מסויים ל´ התעצבן. הוא אמר שעכשיו הוא כועס בגלל הקרירות שלי - שתבינו - קרירות שלי!! לא כינו אותי קרירה אף פעם, ממש אף פעם. אני ההיפך המוחלט מאדם קריר. מה של´ לא מבין, זה שאני עוצרת את עצמי, מתאפקת בשיחות איתו, שלא להוציא את כל מה שיש לי בתוך הלב החוצה. אני מרגישה שאם אני אתחיל לספר לו על היום שלי, ועל איך שאני מרגישה ועד כמה שרע לי, אני ישר אגלוש לתחום ה"אסור" - מה שהיה ביננו. קשה לי שלא להעלות את הנושא, כי אני רוצה לדבר על זה. אני רוצה לדעת מה עובר עליו? האם שכח אותי? האם כבר לא מרגיש דבר כלפי?? אני רוצה שיידע איך אני מרגישה, אבל מפחדת... אני מפחדת מחוסר הדדיות ברגשות, למרות שאמר ששום דבר לא השתנה, הוא פשוט רוצה לתת עוד צ´אנס לקשר עם החברה. הפעם ל´ העלה את הנושא בעצמו. מאז שהיינו יחד לפני שבוע, הוא זה שהיה קריר, כאילו לא קרה כלום, ועכשיו, שלא דיברנו יומיים, הוא אמר שמאוד התגעגע ואף התחיל לקרוא דברים שכתבתי לו ולהעלות זיכרונות. הוא הביע גם משאלה, שנזכור את הדברים הטובים שהיו, וננסה לשכוח את הרעים. זה אפשרי??? אני מרגישה נורא. קשה לי עם זה שגרמתי לו להרגיש רע. ה"קרירות" שלי עשתה לו רע. אבל הוא לפעמים אנוכי ולא חושב על איך שאני מרגישה. הרי הוא זה ששם את הגבולות, לא אני. אני לא כל כך יודעת מה הוא מצפה ממני? וזה הורג אותי! בינתיים, אני חושבת שהכי טוב זה לא לדבר כמה ימים, אבל קשה לי עם זה כי הוא מרגיש רע ככה. הוא אמר שהתגעגע מאוד שלא דיברנו והוא כבר לא ידע מה לעשות כדי לבדוק מה קורה איתי, שאני חיה והכל בסדר. זה היה חסר לו מאוד, כי התרגל לדבר כל יום (חוץ מאשר כשהוא עם החברה), ופתאום לא דיברנו יומיים, כמעט שלושה ימים. יש לי הרגל מגונה, אני הרבה פעמים מתקשה להגיד דברים שבלב, ומעדיפה לכתוב. נמאס לו גם מזה. הוא לא מבין אותי. יש לי כל כך הרבה דברים להגיד, אבל קשה לי - ואחרי המכתב האחרון שכתבתי לו והתגובה הצוננת, אני לא אכתוב שוב. אני פשוט אצטרך לדבר איתו פעם. אבל לא בינתיים. אולי אני צריכה כמה ימים, לסדר מחשבות ורגשות ואפילו לבדוק עם עצמי מצב של להתעלות על עצמי ולשכוח את שהיה ולחזור לדבר איתו כמו חברים טובים. אני יודעת שזה מה שהוא רוצה. ואולי זה גם מה שאני רוצה. אני פשוט לא יודעת. הוא אמר שלא רצה לאבד אותי. חזר על זה כמה פעמים. וגם אני לא רוצה לאבד אותו, אבל השינויים בקשר מקשים עלי. מצד אחד נמאס לי להרגיש רע ואני רוצה להרגיש טוב כל פעם שאני מדברת איתו, אך מצד שני אני רוצה להרגיש יותר מזה. אני רוצה יותר משיחות, אבל זה כבר לא יקרה... מצטערת שזה כל כך מבולבל וארוך. אני בסערת רגשות נוראית זה לא קרה לי אף פעם ואני לא יודעת איך לצאת מזה. למי שקרא - תודה על הסבלנות.
