נורא מזכיר לי משהו שקרה לנו
איציק עובד שעות מטורפות שממש ממש לא חופפות לשעות שלי - הוא מתחיל לעבוד ב- 12:00 בצהריים ומסיים ב- 24:00 / 1:00 / 2:00 בלילה. אני בד"כ משתדלת לחכות לו עד שיגיע מהעבודה כדי שיהיו לנו לפחות 5 דקות ביום ביחד. ערב אחד אני יושבת וממתינה לו והחלטתי לטלפן לשאול אותו מתי להערכתו הוא מסיים היום ואז הוא אומר שהוא כבר סיים לעבוד והוא יושב בבית קפה עם חברים. ועוד בשיא חוצפתו שואל אותי אם אני רוצה להצטרף - טוב שנזכרת. אני נפגעתי עד עמקי נשמתי. אני יושבת ומחכה לך למרות שאני מתה מעייפות ואתה הולך עם חברים ואפילו לא מטלפן לומר לי לא לחכות לך או באמת מציע לי להצטרף, אלא רק אחרי שאני מטלפנת. אני פשוט אמרתי לו - אה, טוב, ביי. לא יצא לי שום דבר מעבר לזה מרוב שהייתי פגועה. אח"כ כשהוא הגיע הביתה היה לנו אחד הריבים הגדולים שהיו לנו אי פעם והוא הבין כמה הוא לא היה בסדר (מבחינתי זה לא היה בגלל שהוא הלך עם חברים אלא בגלל שהוא לא טילפן להודיע). ואני יכולה להבטיח לך שמאז זה כבר לא קורה. זאת בדיוק הבעיה של הגברים - הם כל כך לא חושבים לפעמים ואז צריך לנער אותם כדי שיבינו עד כמה אבסורדית ההתנהגות שלהם ורק ככה הם לומדים. לדעתי חבל לסחוב איתך את התחושה הזאת של האכזבה והכעס, והייתי מציעה לך היום, אחרי שקצת נרגעת, לשבת ולדבר איתו על זה ולהסביר לו את נקודת המבט שלך שכל היום רק מחכה להגיע הביתה כדי לבלות איתו את מעט הזמן שנותר לך מיומך העמוס ושזה נורא מאכזב לבוא ולגלות שהוא לא נמצא או בדיוק בדלת. אולי הוא יצליח להבין כמה זה פוגע וככה זה לא יחזור יותר.
איציק עובד שעות מטורפות שממש ממש לא חופפות לשעות שלי - הוא מתחיל לעבוד ב- 12:00 בצהריים ומסיים ב- 24:00 / 1:00 / 2:00 בלילה. אני בד"כ משתדלת לחכות לו עד שיגיע מהעבודה כדי שיהיו לנו לפחות 5 דקות ביום ביחד. ערב אחד אני יושבת וממתינה לו והחלטתי לטלפן לשאול אותו מתי להערכתו הוא מסיים היום ואז הוא אומר שהוא כבר סיים לעבוד והוא יושב בבית קפה עם חברים. ועוד בשיא חוצפתו שואל אותי אם אני רוצה להצטרף - טוב שנזכרת. אני נפגעתי עד עמקי נשמתי. אני יושבת ומחכה לך למרות שאני מתה מעייפות ואתה הולך עם חברים ואפילו לא מטלפן לומר לי לא לחכות לך או באמת מציע לי להצטרף, אלא רק אחרי שאני מטלפנת. אני פשוט אמרתי לו - אה, טוב, ביי. לא יצא לי שום דבר מעבר לזה מרוב שהייתי פגועה. אח"כ כשהוא הגיע הביתה היה לנו אחד הריבים הגדולים שהיו לנו אי פעם והוא הבין כמה הוא לא היה בסדר (מבחינתי זה לא היה בגלל שהוא הלך עם חברים אלא בגלל שהוא לא טילפן להודיע). ואני יכולה להבטיח לך שמאז זה כבר לא קורה. זאת בדיוק הבעיה של הגברים - הם כל כך לא חושבים לפעמים ואז צריך לנער אותם כדי שיבינו עד כמה אבסורדית ההתנהגות שלהם ורק ככה הם לומדים. לדעתי חבל לסחוב איתך את התחושה הזאת של האכזבה והכעס, והייתי מציעה לך היום, אחרי שקצת נרגעת, לשבת ולדבר איתו על זה ולהסביר לו את נקודת המבט שלך שכל היום רק מחכה להגיע הביתה כדי לבלות איתו את מעט הזמן שנותר לך מיומך העמוס ושזה נורא מאכזב לבוא ולגלות שהוא לא נמצא או בדיוק בדלת. אולי הוא יצליח להבין כמה זה פוגע וככה זה לא יחזור יותר.
