נראה לכן נורמלי?

[גלגלגלגלית]

נראה לכן נורמלי?

אתמול בבוקר הלכתי ללימודים מוינגייט עד הצהריים. משם רצתי למשרד לעבוד ומשם רצית ללמד שיעור ספינינג... יום ארוך... מה לעשות.... חיים קשים וצריך לעבוד קשה בימינו... חזרתי הביתה מותשת (היה לי שיעור ספינינג נורא מעצבן עם אנשים אפטיים נורא) ומצפה לחיבוק ארוך ומעט זמן איכות עם הבעל... איך שאני נכנסת הביתה... הבעל הנחמד שלי אומר לי "עוד שנייה והיית מפספסת אותי"... מסתבר שהוא קבע ללכת לחבר שלו... בדיוק כשאני חוזרת הביתה (וכזכור לכן אולי, אני נורא נורא עסוקה כעת בלימודים ועבודה ואין לי הרבה "זמן בית")... הוא אפילו לא התכוון להתקשר אלי לנייד להגיד לי שהוא הולך... (והייתי זמינה) - אלא השאיר לי פתק ש"יצאתי" (לאן?!?!). שאל אותי אם אני כועסת... מה יכולתי להגיד? שאני כועסת ולא רוצה שילך? לא!!! אני לא רוצה לעשות בית סוהר לאף אחד!!! עניתי לו שאני לא כועסת אלא מופתעת ומאוכזבת כי רציתי לראותו מעט אבל שיעשה מה שטוב לו... רק השלמת התמונה למי שלא זוכרת - הוא כרגע, מה שנקרא "in between jobs" ולכן יושב רוב היום לבד בבית... אבל לתומי חשבתי שהוא ינסה להתארגן ככה שבזמן המועט בו אני בבית הוא גם יהיה בבית... זו בקשה חוצפנית מצידי? נורא נפגעתי... הוא נסע לו לחבר ואני התקלחתי ואכלתי וא הצלחתי לישון אחר כך חצי לילה... ואני לא יודעת אפילו מה לאמר לו על זה עכשיו?!?! הרי מצד אחד הוא צודק - הוא כל היום לבד בבית ומשתגע... ואני בקושי בבית אז מי אני שאגיד לו מתי להיות בבית כאילו הוא צריך לקפוץ דום לפי העיסוקים שלי... מצד שני אני רוצה לראות אותו ואני רוצה שהוא ירצה להיות איתי מיוזמתו באותה המידה... לא יודעת מה לעשות עם זה עכשיו...

 

[uti]

בעייתי..אני יכולה להבין את שניכם!!!

אני זוכרת שגם לי קרה פעם ונורא התבעסתי עליו.....

 

[גלגלגלגלית]

אז מה עושים עם זה?!?!

זה נורא מציק לי ואני לא יודעת איך להגיב... אויל אני צריכה לבלוע את הצפרדע? קשה לי...

 

[אור גולד]

אי אפשר להאשים אותו... הרי הוא

לא "אשם" שיש לך המון עיסוקים מה שכן תגידי לו... אין אין אין כמו לדבר על הכל ולהסביר שנפגעת ושמאוד רצית לבלות איתו אתמול בערב כשהיה לך קצת זמן.... לשים את הקלפים על השולחן.. ואף פעם לא ללכת לישון עם בטן "מלאה" לא מומלץ

 

[אור גולד]

אי אפשר להאשים אותו... הרי הוא

לא "אשם" שיש לך המון עיסוקים מה שכן תגידי לו... אין אין אין כמו לדבר על הכל ולהסביר שנפגעת ושמאוד רצית לבלות איתו אתמול בערב כשהיה לך קצת זמן.... לשים את הקלפים על השולחן.. ואף פעם לא ללכת לישון עם בטן "מלאה" לא מומלץ

 

[Silvi k]

זה תלוי כמה זה קורה

אם זה קורה כל הזמן - אז יש לך זכות להגיד לו שאת רוצה לראות אותו יותר ולבלות איתו יותר (כמובן שאת לא יכולה לכפות - אבל צן הסתם אם התחתנתם ואת אוהבים גם הוא ירצה בכך) אבל אם זה קרה פעם אחת או משהו שקורה פעם ב... (אפילו פעם בשבוע) אז זה נראה לי לגיטימי - ועדיף לא לריב את זה (למרות שאני מבינה מאיפה הרגשות שלך באים - כי האת הביתה עייפה אחרי יום ארוך - וזה מרגיז שמה ציפית לו לא קרה)

 

[יעל3]

אנחנו בדיוק עכשיו בתקופה כזאת

שאין לנו כמעט זמן להיות ביחד כי לכל אחד יש את העיסוקים שלו. בגלל זה אנחנו מנסים לתאם מראש ימים שנהיה ביחד. נראה לי שבמקרים כאלה זה פשוט עניין של תיאום ולדבר על זה מראש כי אחרת כל אחד מתרכז בעיסוקים שלו בוקושי יוצא להפגש.

 

[גלגלגלגלית]

בדיוק בגלל זה אני מדווחת לו

מראש בדיוק מתי אהיה בבית ומתי לא - כדי שהוא לא ישב ויחכה לי בעצבים. אני לא מצפה שיקפוץ דום ללו"ז שלי - אבל אתמול זה היה נורא מעליב... הוא ידע בדיוק מתי אני מסיימת... כאילו כיוון את היציאה שלו מהבית לפי זה... (לפחות ככה אני מרגישה)

 

[יעל3]

כמה זמן זה אמור להיות ככה?

את כל יום חוזרת מאוחר הביתה או שזה בימים ספציפיים בשבוע?

 

[Hadar p]

אולי הפעם אין יותר מה להגיד! הרי

אתמול אמרת לו שאת מאוכזבת וזציפית..... הוא הבין את זה! מצד אחד הוא הרי קבע עם חבר ולא יבטל ברגע האחרון וגם מצידו הוא תמיד יכול לטעון שהוא בבית בדר"כ כשאת מגיעה..ואת זו שלא בבית הרבה ושהוא משתגע והוחלט לצאת אז הוא יצא.....! מצד שני גם את צודקת ברצון שלך לחזור הביתה אחרי יום משוגע ולהיות איתו..... השאלה אם זה מקרה חד פעמי או מקרה שחוזר על עצמו לאחרונה? אפשר במובן מסוים להבין אותו! ונכון הוא היה צריך להתקשר אפילו כדי לשאול אם את מגיעה עוד מעט ואם אכפת לך שהוא ילך או לחילופין אם מתחשק לך להצטרף (ברור שלא...) אני לא הייתי עושה מזה עכשיו סיפור! אולי אתמול העייפות והעצבים והכל השפיעו עליך! ושאלה לא היה קורה מצב שאחרי יום מטורף כזו זה חברה תתקשר ותגיד לך בואי נלך לשבת איפשהו...והיית מסכימה? נכון לא נראה לי שהיית מסכימה אבל זה בגלל שהוא כל! היום בבית לבד וכבר התלונן על זה שאת כל הזמן בחוץ. מצידו הוא "המסכן" ואת צריכה להבין! אז הפעם תנסי להבין!

 

[Hadar p]

אני דווקא לא הייתי ממליצה לדבר על

זה......... כי בזמן האחרון את מדברת איתו הרבה עליכם (אם כמובן את מדברת אחרי כל השרשורים כאן בפורום). יבוא הרגע שימאס לו לשמוע "שיחות שיבצור" והוא יגיד רגע..רגע....? מה זה? למה? למשל היתה תקופה לפני הרבה זמן שהמון דברים עיצבנו אותי אצל רוברט ממש רק כשעברנו לגור יחד....כל הזמן הייתי כמו גננת מדברת, מסבירה, עושה גם פרצופים.....עד שיום אחד נמאס לו! הם לא אוהבים הרבה הטפות ושיגועים! במיוחד אם הם חושבים שהם צודקים! במקרה הזה לדעתי העייפות השפיעה עליך.... תשאירי לדעתי את שיחות המוטיבציה לרגעים באמת חשובים....כמו שהיו! בנתיים קחי חיבוק ונישוק

 

[גלגלגלגלית]

אני חושבת שהתגובה שלי מוקצנת

והרגשת האכזבה והפגיעה גדולות לאור העובדה שאנחנו עוברים תקופה קשה בזוגיות (יש פה בפורום לאחרונה שתי קבוצות: ההריוניות הטריות ואלו שיש להן בעיות זוגיות... אני לצערי משתייכת כרגע לקבוצה השנייה) ובדיוק יום קודם ישבנו ושוחחנו על הבעיות וסיכמנו שאנחנו צריכים לעבוד על זה... ויום אחרי זה הוא פשוט "בורח" מהבית בחשאי בדיוק כשאני מגיעה. והפגישה הזו עם החבר היתה ביוזמתו... יתרה מכך... זו היתה הצעה שלי שהיות ואני חוזרת מאוחר אולי הוא ינצל את הזמן הזה לעשות דברים כמו להיפגש עם חברים שלו... כדאי שלא יהיה לו עצוב לבד... רק שאני לא חשבתי שהוא יקבע איתו לעשר וחצי בלילה... כשכל היום לפני כן לא הייתי בבית ורק הגעתי בעשר... לא יודעת... זה קצת צורם... שמיד אחרי שיחה על זוגיות ובעיות הוא מחליט לצאת ככה להפגש עם חבר (וזו הפעם הראשונה שהוא קובע כך עם חבר בערב מאוחר מאז שאני מכירה אותו!!! למיטב זכרוני...). אז לכן התגובה שלי כל כך פגועה... ולכן אני לא יודעת מה לעשות עם זה...

 

[Hadar p]

התגובה שלך פשוט אמיתי מתוך אכזבה!

התגובה שלך פשוט אמיתי מתוך אכזבה ואני מבינה אותך! יכול להיות שאתם עוברים עכשיו תקופה לא קלה! שאלתי אותך נדמה לי פעם ואני לא זוכרת את התשובה גרתם ביחד לפני החתונה? כי אצלנו היתה תקופה כזו קשה בחצי שנה הראשונה שגרנו ביחד. אח"כ הכל ניהיה טוב ושקט. אני לא אגיד שאין היום ויכוחים ופגיעות אבל במינונים הרבה הרבה הרבה יותר נמוכים. גם אם דיברתם אתמול על זה והחלטת לשנות! זה לא אומר! אולי החבר לא יכול היה בשעה אחרת? תחשבי שגם ככה חרא לו מכל עניין העבודה....ובטח מזה שאת מגיעה מאוחר ועוד.... הוא רצה לצאת דווקא בשעה הזו שאת חוזרת....נו מה תעשי? אולי אם הוא ישאל אותך היום משהו תגידי שחשבת שהוא ירצה להיות איתך כשאת חוזרת ולא להתחמק מהבית.....! אבל אני באמת בדיעה הפעם שלא צריך עכשיו לעשות סיפור מזה....אולי מה שאמרת אתמול הספיק! ובקשר לזוגיות! אל תרימי ידיים לפעמים יש תקופות קשות ולכם כרגע יש סיבה ""למסיבה""

 

[גלגלגלגלית]

דווקא גרנו יחד לפני הנישואין

והכל היה בסדר! מקווה שה"מסיבה" שלנו תגמר במהרה... בצורה טובה...

 

[אתי@]

אני ממש מסכימה עם הדר, בכל מילה

 

[אתי@]

וגם... מצטערת לשמוע שאת מרגישה ככה

ומחזיקה לך אצבעות שהתקופה הקשה תיגמר במהרה

 

[גלגלגלגלית]

../images/Emo140.gifתודה אתי!!!

 

[ליאת מלונדון]

גלגליתוש אני יכולה להבין את שניכם

מה שהייתי ממליצה לעשות זה לדבר איתו. הכי חשוב זה לא לישמור דברים בבטן אלא לשוחח איתו ולהסביר לו את הצד שלך והוא יסביר לך את צד שלו. יש לנהל תקשורת ברורה בינכם לפעמים גברים לא קולטים מה אנחנו הנשים רוצות מה שברור לנו לא תמיד ברור אצלהם ותמיד צריך להגיד להם מה לא בסדר מקווה שיהיה טוב שלך

 

[שמופית]

מבינה אותך ../images/Emo24.gif. גם אני הייתי

מתעצבנת לאללה ! מצד שני, וזו רק השערה - יכול להיות שעם סדר היום העמוס שלך, הוא מרגיש קצת זנוח ? ואולי הוא מרגיש רע כי הוא מובטל ולא יודע מתי יצליח למצוא עבודה ו"לפרנס אותך בכבוד" ? בתור אחת שהיתה מובטלת 10 חודשים, אני יכולה להגיד לך שזו הרגשה נוראית - לדעת שאתה חי על חשבון הבנזוג שלך ובלי אפשרות לתרום את חלקך. זה דיכאון ומוריד לאללה את הערך העצמי ! אז כמה שאת מתעצבנת עליו (ובצדק), תנסי לחשוב רגע על הצד שלו. לדעתי פעלת נכון באותו רגע, אבל היום בערב את צריכה לשבת ולדבר איתו על זה. שיוציא את הרגשות שלו ויגיד מה הוא חושב ומה מפריע לו ואת תגידי מה מפריע לך ותנסו להיפגש באמצע הדרך ולהתפשר... בהצלחה

 

[גלגלגלגלית]

תודה על העידוד שמופית!

את צודקת - אני בטוחה שהוא מרגיש נורא עם המצב שלו... אני יכולה רק לנסות ולדמיין (טפו טפו טפו) איך ההרגשה של אבטלה... ואת ההצעה שלך עשינו בדיוק שלשום - ישבו לדבר על מה מפריע לכל אחד... ויום אחרי כן הוא עשה משהו שנורא מפריע לי. ועכשיו אני מנסה להיות בוגרת וחכמה ולא להפגע מזה... כי אני יודעת שקשה לו נורא... אבל קשה לי...