נקרע בין שני עולמות
נשוי 15 שנים עם שני ילדים. לפני חודש עזבתי את הבית לאחר שנים של זוגיות יפה ומוצלחת. הפרידה נעשתה לאחר 5 חודשים של ריבים וויכוחים על מצב הזוגיות, על רמת העצמאות של כל אחד מאיתנו, על היחס שבין העבודה לבין הבית וכו'.\ בעבר הויכוחים הללו הסתיימו מקסימום בברוגז של יומיים ו/או בסקס סוער אך לא הפעם. הפעם הרמתי ידיים והחלטתי לשים את עצמי במרכז. הפרידה לוותה בקשיים. אחרי 15 שנים של זוגיות טובה הילדים לא מבינים למה אבא עזב את הבית. המשפחה החברים ובעיקר בת הזוג המומים ולא מבינים איך יכולתי לעשות את זה. איך שברתי את הכלים. גם לי קשה לשאת את המחשבות על מה שעשיתי אבל מה שמקל עלי זו הידיעה שאם עשיתי זאת כנראה שלא היה אפשר אחרת. אציין שאני נחשב טיפוס סולידי. לא הרפתקן. לא בליין, אבל הרגשתי שהגיעו מים עד נפש. לפני הפרידה במשך תקופת הריבים השתמשנו ביועצת נישואים אבל הטיפול לא צלח ובסוף כאמור עזבתי. במשך החודש הזה שמרתי קשר טוב יחסית עם בת זוגי ולמרות הכעס והאכזבה שלה היא מוכנה לתת צאנס לקשר שלנו. אני באופן אישי מאוד מתלבט אם לתת לזה שוב צאנס או לפרוס כנפיים ולהמריא לקשר חדש. הבעיה הינה שכל ניתוח שלי מוביל לדרך ללא מוצא. אם אחזור הביתה ולא אמצא את מה שרציתי כי זוגתי שתחייה הרי תמשיך להיות אותו דבר, אז חזרתי לאותו מקום רק שהפעם אהיה יותר חבול ומוכה. אם אחפש לי קשר אחר אז אני עלול למצוא את עצמי בודד וגלמוד. מי מבטיח לי שאמצא בת זוג כלבבי . ואם כן, אני מניח שהיא תהיה צעירה ממני ואז אמצא את עצמי מגדל שוב ילדים (ילדיי כעת די גדולים ואני ממש עצמאי) . בקיצור - כל חשיבה רציו נאלית תוקעת אותי בדיוק באותו מקום של התלבטות ואני לא יכול לקבל החלטה לאחד הכיוונים ולהיות שלם איתה. גם התייעצות עם מומחה מקצועי לא קידמה אותי מילימטר ולכן חשבתי שכדאי לשתף בפורום ואולי אסתייע בנסיונם של אחרים כאן. תודה
נשוי 15 שנים עם שני ילדים. לפני חודש עזבתי את הבית לאחר שנים של זוגיות יפה ומוצלחת. הפרידה נעשתה לאחר 5 חודשים של ריבים וויכוחים על מצב הזוגיות, על רמת העצמאות של כל אחד מאיתנו, על היחס שבין העבודה לבין הבית וכו'.\ בעבר הויכוחים הללו הסתיימו מקסימום בברוגז של יומיים ו/או בסקס סוער אך לא הפעם. הפעם הרמתי ידיים והחלטתי לשים את עצמי במרכז. הפרידה לוותה בקשיים. אחרי 15 שנים של זוגיות טובה הילדים לא מבינים למה אבא עזב את הבית. המשפחה החברים ובעיקר בת הזוג המומים ולא מבינים איך יכולתי לעשות את זה. איך שברתי את הכלים. גם לי קשה לשאת את המחשבות על מה שעשיתי אבל מה שמקל עלי זו הידיעה שאם עשיתי זאת כנראה שלא היה אפשר אחרת. אציין שאני נחשב טיפוס סולידי. לא הרפתקן. לא בליין, אבל הרגשתי שהגיעו מים עד נפש. לפני הפרידה במשך תקופת הריבים השתמשנו ביועצת נישואים אבל הטיפול לא צלח ובסוף כאמור עזבתי. במשך החודש הזה שמרתי קשר טוב יחסית עם בת זוגי ולמרות הכעס והאכזבה שלה היא מוכנה לתת צאנס לקשר שלנו. אני באופן אישי מאוד מתלבט אם לתת לזה שוב צאנס או לפרוס כנפיים ולהמריא לקשר חדש. הבעיה הינה שכל ניתוח שלי מוביל לדרך ללא מוצא. אם אחזור הביתה ולא אמצא את מה שרציתי כי זוגתי שתחייה הרי תמשיך להיות אותו דבר, אז חזרתי לאותו מקום רק שהפעם אהיה יותר חבול ומוכה. אם אחפש לי קשר אחר אז אני עלול למצוא את עצמי בודד וגלמוד. מי מבטיח לי שאמצא בת זוג כלבבי . ואם כן, אני מניח שהיא תהיה צעירה ממני ואז אמצא את עצמי מגדל שוב ילדים (ילדיי כעת די גדולים ואני ממש עצמאי) . בקיצור - כל חשיבה רציו נאלית תוקעת אותי בדיוק באותו מקום של התלבטות ואני לא יכול לקבל החלטה לאחד הכיוונים ולהיות שלם איתה. גם התייעצות עם מומחה מקצועי לא קידמה אותי מילימטר ולכן חשבתי שכדאי לשתף בפורום ואולי אסתייע בנסיונם של אחרים כאן. תודה
