נקרעת בין שניים
הסיפור המאוד ארוך שלי התחיל לפני קצת יותר משנתיים וחצי...פגשתי אותו באינטרנט...אשה נשואה עם שני ילדים. שנה של חיזורים מדהימים והצהרות אהבה יומיומיות עשו לי את זה, התאהבתי בו עד כלות. הוא גם נשוי+2, שעל אהבתו הטוטלית אלי הצהיר כבר בחודשים הראשונים לקשר. הוא לא רק אמר, אלא גם עשה. חיזר יום יום בכל דרך אפשרית. הקשר היה בעיקר טלפוני לאור המרחק הג"ג בינינו, דיברנו שעות בטלפון מהעבודה ונפגשנו אחת לשבועיים - אש ולהבה היה שם, סקס שאף אחד מאיתנו לא חלם שיכול להיות לו. היינו מאוהבים אנושות ובני הזוג הרגישו שמשהו קורה, רק לא רצו לדעת. באמצע הוא ניסה להיפרד מאשתו, היא הגיבה קשה והוא החליט לנסות איתה ולהיפרד ממני. זה החזיק שבוע והוא ביקש שאסלח לו, שאינו יכול בלעדיי. ואז לפני 4 חודשים הוא החליט סופית שזהו, לא יכול יותר, קם והודיע לאשתו שמתגרשים. תוך חודשיים החזיק גט ביד. אני החלטתי ללכת בעקבותיו, אבל ביקשתי ממנו סבלנות, כי ידעתי שבעלי יקבל את העניין מאוד מאוד קשה, כי למרות שהוא לא חשב שהוא נשוי למיס פרפקט, אהב וחשק בי מאוד ולא חלם להיפרד ממני, מה עוד שלא רבנו, סתם התרחקנו בלי שהוא הבין מה הסיבה. אז התחלתי לדבר עם בעלי על פרידה...הלכתי אתו הדרגתית, לא דיברתי על גירושין...בעצמי לא הייתי בשלה לחלוטין לצד כ"כ דרסטי מהיום להיום. ואז החבר שלי, האיש שהאמנתי באהבתו אמונה עיוורת, התקשר והודיע לי חד-צדדית על החלטתו להיפרד גם ממני...והסיבה - הוא לא משוכנע שאני באמת רוצה להתגרש, הוא לא רוצה להיות הסיבה הישירה לגירושיי - כי מה אם זה לא ילך, תאשימי אותי שהתגרשת בשבילי..בנוסף, לא היה לו כוח נפשי לתמוך בי עם כל הבלגנים בחיים שלי ורצה קצת מנוחה וחופש כדי לחשוב. הוא השאיר לי ולו פתח, אמר שמאמין שאם בגורלנו להיות יחד - אכן נהיה, וממקום טוב יותר ששנינו עברנו זמן אחד בלי השני ויודעים מה אנו רוצים בדיוק. החודשיים שלאחר מכן היו המזעזעים בחיי, דיכאון של החיים. מדי פעם נשברתי והתקשרתי, לפעמים הוא נשבר והתקשר, אבל שום מילה על חידוש הרומן, הוא בשלו, אפילו נפגשנו, והוא הוכיח שהתשוקה אלי עדיין בוערת, שאין מישהי אחרת בחייו ושעדיין אוהב אותי ויודע שתמיד אתפוס מקום חשוב בחייו, ותמיד תהיה לו חולשה אלי. ביקשתי שיהיה לצדי כשאני עוברת את התהליך, שיבטח בי שזה לא בגללו אלא כי אני יודעת שנגמר לי מבעלי, אבל הוא מתעקש ומסביר שזה לטובת שנינו, להיות ידידים כל עוד אני לא גרושה, וגם אז שום דבר לא בטוח. אני בטיפול היום שחיזק אותי לבוא לבעלי ולהגיד לו שאני רוצה להיפרד, לחשוב על דברים, עדיין לא להתגרש. בעלי ממרר לי את החיים בתחינות לחזור אליו, נכון להיום הוא מחוץ לבית רק כמה ימים, והחבר לשעבר יודע מזה אבל לא מתקשר. אני קרועה, מה לעשות? לנסות להחזיר את החבר שלי או לוותר למען אחדות המשפחה? אף אחד במשפחה לא מבין אותי, חושבים שאני שרוטה, קמה יום אחד ומפילה כזה תיק, רק אמא שלי בעניינים וטוענת שאני צריכה לשכוח מהחבר...תנו עצה!!!
הסיפור המאוד ארוך שלי התחיל לפני קצת יותר משנתיים וחצי...פגשתי אותו באינטרנט...אשה נשואה עם שני ילדים. שנה של חיזורים מדהימים והצהרות אהבה יומיומיות עשו לי את זה, התאהבתי בו עד כלות. הוא גם נשוי+2, שעל אהבתו הטוטלית אלי הצהיר כבר בחודשים הראשונים לקשר. הוא לא רק אמר, אלא גם עשה. חיזר יום יום בכל דרך אפשרית. הקשר היה בעיקר טלפוני לאור המרחק הג"ג בינינו, דיברנו שעות בטלפון מהעבודה ונפגשנו אחת לשבועיים - אש ולהבה היה שם, סקס שאף אחד מאיתנו לא חלם שיכול להיות לו. היינו מאוהבים אנושות ובני הזוג הרגישו שמשהו קורה, רק לא רצו לדעת. באמצע הוא ניסה להיפרד מאשתו, היא הגיבה קשה והוא החליט לנסות איתה ולהיפרד ממני. זה החזיק שבוע והוא ביקש שאסלח לו, שאינו יכול בלעדיי. ואז לפני 4 חודשים הוא החליט סופית שזהו, לא יכול יותר, קם והודיע לאשתו שמתגרשים. תוך חודשיים החזיק גט ביד. אני החלטתי ללכת בעקבותיו, אבל ביקשתי ממנו סבלנות, כי ידעתי שבעלי יקבל את העניין מאוד מאוד קשה, כי למרות שהוא לא חשב שהוא נשוי למיס פרפקט, אהב וחשק בי מאוד ולא חלם להיפרד ממני, מה עוד שלא רבנו, סתם התרחקנו בלי שהוא הבין מה הסיבה. אז התחלתי לדבר עם בעלי על פרידה...הלכתי אתו הדרגתית, לא דיברתי על גירושין...בעצמי לא הייתי בשלה לחלוטין לצד כ"כ דרסטי מהיום להיום. ואז החבר שלי, האיש שהאמנתי באהבתו אמונה עיוורת, התקשר והודיע לי חד-צדדית על החלטתו להיפרד גם ממני...והסיבה - הוא לא משוכנע שאני באמת רוצה להתגרש, הוא לא רוצה להיות הסיבה הישירה לגירושיי - כי מה אם זה לא ילך, תאשימי אותי שהתגרשת בשבילי..בנוסף, לא היה לו כוח נפשי לתמוך בי עם כל הבלגנים בחיים שלי ורצה קצת מנוחה וחופש כדי לחשוב. הוא השאיר לי ולו פתח, אמר שמאמין שאם בגורלנו להיות יחד - אכן נהיה, וממקום טוב יותר ששנינו עברנו זמן אחד בלי השני ויודעים מה אנו רוצים בדיוק. החודשיים שלאחר מכן היו המזעזעים בחיי, דיכאון של החיים. מדי פעם נשברתי והתקשרתי, לפעמים הוא נשבר והתקשר, אבל שום מילה על חידוש הרומן, הוא בשלו, אפילו נפגשנו, והוא הוכיח שהתשוקה אלי עדיין בוערת, שאין מישהי אחרת בחייו ושעדיין אוהב אותי ויודע שתמיד אתפוס מקום חשוב בחייו, ותמיד תהיה לו חולשה אלי. ביקשתי שיהיה לצדי כשאני עוברת את התהליך, שיבטח בי שזה לא בגללו אלא כי אני יודעת שנגמר לי מבעלי, אבל הוא מתעקש ומסביר שזה לטובת שנינו, להיות ידידים כל עוד אני לא גרושה, וגם אז שום דבר לא בטוח. אני בטיפול היום שחיזק אותי לבוא לבעלי ולהגיד לו שאני רוצה להיפרד, לחשוב על דברים, עדיין לא להתגרש. בעלי ממרר לי את החיים בתחינות לחזור אליו, נכון להיום הוא מחוץ לבית רק כמה ימים, והחבר לשעבר יודע מזה אבל לא מתקשר. אני קרועה, מה לעשות? לנסות להחזיר את החבר שלי או לוותר למען אחדות המשפחה? אף אחד במשפחה לא מבין אותי, חושבים שאני שרוטה, קמה יום אחד ומפילה כזה תיק, רק אמא שלי בעניינים וטוענת שאני צריכה לשכוח מהחבר...תנו עצה!!!