נקמה?

[אזמרלדה22]

נקמה?

שלום, אני אורחת בפורום. אני שואלת בשם ידיד שלי, אדם נשוי בן 30. הבעיה שלו: כשהיה נער היו לו בעיות ומריבות עם הוריו. הוא טוען (עד היום) שהם לא אוהבים אותו. כשהיה בן 15 הם אישפזו אותו בכפיה בבי"ח פסיכיאטרי ואז איבחנו אותו בטעות כחולה במחלת נפש קשה. בעקבות זאת קיבל במשך כמה שנים טיפול פסיכיאטרי בכדורים שהיו להם תופעות לוואי קשות. אחרי כמה שנים היתה אבחנה חדשה שהוא בעצם לא חולה נפש אבל הוא נשאר עם "טראומה" לדעתו כתוצאה מכך שהוא הוגדר במשך כמה שנים כחולה וקיבל טיפול לא מתאים. בנוסף המשפחה שלו שינו לדבריו את התיחסותם אליו לרעה באותה התקופה שהוגדר כחולה. למרות שהתנגד לאבחנה ולטיפול שקיבל, הוא לא קיבל תמיכה מאף אחד מהם והם התייחסו אליו כמו למשוגע. כיום הוא נשוי, עובד ואב לבת. כל אותם קרובים רוצים פתאום בקרבתו. עכשיו הם נחמדים אליו ורוצים לשמור איתו על קשר. הוא טוען שהוא יודע כיום בעקבות מה שעבר איתם שאם אי פעם יקלע לצרה הם שוב ישנו את יחסם לרעה והוא לא יכול לסמוך עליהם יותר. עכשיו אחד מאותם הקרובים מאושפז בבי"ח בעקבות מחלה סופנית והוא מתלבט אם ללכת לבקר אותו, או "להחזיר" לו על אותם שנים שהוא היה מנוכר כלפיו. כאנשים רוחנים, מה דעתכם? האם עליו להחזיר טובה תחת רעה?

 

[שובטמה]

תשובה לנקמה,,,,,,

תלך לבקר אותו,, כאשר אתה כועס. מי שסובל זה אתה . תגיע באהבה לאנשים. כי כשאתה מגיע באהבה אתה הראשון שמרוויח מזה.

 

[דגנית]

לסלוח..

עד כמה שקשה להגיד ועוד יותר לבצע לסלוח ולהמשיך הלאה ממקום של סליחה ממקום של אהבה למשפחה. הם עשו את מה שחשבו שהכי מתאים לו באותו הרגע. הם נחמדים, הם רוצים קשר שיתחיל ממקום חדש הוא נשוי, עובד, יש ילדה. הוא התקדם. שיקם אח חייו. הוא לא נתקע. להמשיך הלאה ממקום של סליחה להיפרד מהחולה כי מה שהיה היה מה שעתיד עתיד.. ומה שחשוב.. זה העכשיו. ועל מה שלא עושים עכשיו על דברים לא סגורים על החמצה של פרידות אחרונות אפשר להצטער אחר כך. שיעשה מה שהלב אומר לו.

 

[Tal_Ya_Tal]

לאיזמרלדה 22../images/Emo140.gif../images/Emo101.gif../images/Emo52.gif

אפשר להבין את כעסו של חברך ואת שמירת הטינה שלו. אך צריך לזכור שכעס הוא רגש שלא מאפשר לנו להצליח! הכעס, אינו פוגע במי שאנו כועסים עליו. הוא פוגע בנו עצמנו. כאשר אנו כועסים, ישנן אפילו תופעות פיזיות שמלוות את הכעס. כעס לאורך זמן מוליד בעיות בריאות הקשורות בכבד, בעיניים ואפילו סרטן. נכון שחברך סבל בילדותו. אך אם נתבונן על כך מבחינה רוחנית, אנו יודעים שהנשמה בוחרת להתנסות בהתנסויות שונות ללא שיפוט של 'טוב' ו'רע' ולכן, אין לו על מה לכעוס על משפחתו. כי נשמותיהן בחרו לבוא ולסייע בידי נשמתו לממש את ההתנסות של שהייה במקום סגור מסוג זה. נוסף על כך, כפי הנראה אין או לא היה להם מספיק מידע על מה שהוא חווה והם חשבו כך אני מאמינה שהם עושים עבורו את ה'טוב ביותר' על פי שיקול דעתם או שיקולים של רופאים אחרים שלא ידעו לפרש את מה שעבר וטעו כפי הנראה בדיאגנוזה. הסליחה היא ההבנה, שמה שחשבנו שעשו לנו, לא ב-א-מ-ת קרה מפני שאנו מאמינים בעובדה שמישהו יכול 'להרע' לנו. אך לפי העולם הרוחני, אין 'טוב' ו'רע' לכן איש לא יכול להרע לנו. הסליחה רואה את האשליה שב'חטא' ומוותרת עליה(על האשליה)הסליחה מסלקת את אשר עומד ביננו ובין מי שאנו סבורים ש'חטאו' כלפינו. חשוב ביותר, שטעות לא תתפרש בשוגג כ'חטא'. והבחנה זו, היא המאפשרת את הסליחה. שכן טעות אפשר לתקן, ושוגג אפשר להפוך לנכון. א-ב-ל ה'חטא', אילו היה אפשרי, היה בלתי הפיך. האמונה בחטא, מבוססת על האמונה ששכל ולא גוף,יכול לתקוף. וכך השכל אשם והוא יישאר כך לנצח אלא אם כן שכל אחר, שאינו חלק ממנו יעניק לו מחילה. 'חטא' דורש עונש, כמו שטעות דורשת תיקון. והאמונה שעונש הוא תיקון, בעליל אינה שפויההרשעה, חריצת דין, שיפוט- אינן תכונות של אהבה (של אלוהים.)תחושת הנפרדות (האגו) בחרה בהם. הנפרדות היא בחירה באשמה העצמות המודעת (HIGHER SELF) היא הבחירה בחפות. בתום. כעס הוא תוצאה של אשמה. רגש אשם הוא רגש שאינו הולך לאיבוד. הוא 'מכשיל' אותנו שוב ושוב. אנחנו מוכנים לעשות ה-כ-ל על מנת להפטר מרגש אשם-בעיקר לגולל אותו על אחריםI אך כל המפנה אצבע מאשימה לאחרים-שלוש אצבעות מופנות כלפי עצמו(נסו ותראו). עכשיו, אם קרובו של חברך ילך לעולמו לפני שחברך יספיק לבקרו, אני בטוחה שהוא ישא אתו על כך רגש אשם אשר ימרר את חייו, זמן רב יותר מן ה'מתיקות' הזמנית של ה'נקמה' הקטנה. L&L TALYA

 

[1הנסיך הקטן1]

לדעתי...?

אם יש משהו שלמדתי הוא שנקמה מולידה רק עוד נקמה. הטינה גורמת לנו לחיות את הרגעים הכואבים כל פעם מחדש... כשאדם כועס עליי או צועק עליי, אני משתדל שלא להחזיר לו בצעקות או כעס, אני מחבק אותו. אדם כזה עומד מולי במבוכה, ולאחר מכן מבקש סליחה על מעשיו. החוכמה היא לא לעשות את הרע שעשו לנו, שכן זה מעיד על כך שאנחנו מבינים את עוצמת הרע שעשו לנו. איך עושים את זה? משחררים(לא מיד...זה תהליך שיכול לקחת שנים. אך הוא הכרחי) וממשיכים הלאה, ולאחר מכן מצליחים אולי לסלוח... הטראומה לא תיעלם אם הוא "ינקום", היא תישאר שם, וכך גם הזכרונות, ואולי אפילו חרטה על כך שהוא לא הלך לבקר את אותו אדם. אולי דווקא ההתמודדות, וההתעלות על אותם אנשים היא זאת שאולי תאפשר לסגור את אותו פרק בחיים. שיהיה לו בהצלחה בכל דרך שיבחר... שבוע נהדר לכולם

 

[nataly36]

לא להתימר לסלוח.

פשוט לזרום חיובי עם זה. לא בשבילם - אלא בשבילו עצמו. בשביל ההרגשה הטובה של אדם שבאופן טבעי דואג להוריו/קרוביו. אני לא יודעת אם צריך לשאוף לסליחה, אלא לחיות טוב עם עצמך.