נקודות שבירה

[forglemmigej]

את נשמעת אשה מדהימה

הוא בכלל לא מבין איזה אוצר יש לו ביד

 

[nok13]

היי תודה על העידוד.... אני ריאלית... בחרתי את המיטה וכרגע

צריך להיות בו.. כלאומר... ידעתי כי הוא תמיד אמר שזה התוכנית בעתיד אבל בכל זאת חשבתי שאולי נצליח אחרת... אז לאת לאת אני מתרגלת להיות לבד (תמיד הייתי לבד עד חצות אז אין הרבה הבדל סטאם פינוק)... ואני ממש מזכירה לו להתקשר כל יום לפני או אחרי עבודה... לכמה דקות. הוא שוכח (בעיות ריכוז קשות ועייפות של עבודה) אבל משתדל. גם כשהוא בבית הוא משתדל יותר לעשות פרייקטים איתי (בגינה) ולתפח דברים שהוא יודע שאני אוהבת.
בכלל המציות התאילנדי זה שהנשים בבית בכפר והגברים עובדים רחוק ולא תמיד מתקשרים וכל אחד עושה מה שבא לו בזמן הזה... וגם ראיתי ומכירה הרבה זוגות שנפרדו כשהבעל חזר הביתה אבל זה קורה גם בארה''ב וגם לאנשי קבע פה בארץ...רק הסביבה לא מעודדת או עוזר אלה מקשה (מה את לא רואה אותו כל יום?! הוא לא ימצא בחורה שם? או 'מסקנה אין מי להיות איתך לארוחת שבת?!' וכדו'
וכמובן יש את הנשמות הטובות של הקיבוץ שדואגות לזרוק כלמני הערות...
דרך אגב אני מבינה את הייעטש של הבחור... אנחנו יותר רגילים להתמודד מול רשויות ומצבים. אנשים מארצות אולם 'שני-שלישי' יותר מפחדחם ויותר חושבים שמצבים לא יסתדרו כי באמת בארצם המצבים לא מסתדרים כל כך טוב עם את לא מהעשירית העליונה אתה סתאם בן אדם. הם לא מבינים בתהליכים כי לא מכירים ובטח שלא מכירים עוד אנשים שעושים את זה ובטח גם אין מערכת תמיכה בפורמים יותר מדי (הפיליפיניות כן יש כאלה כדוגמא ).
עם אני לא הייתי דוחפת ואוספת ומסדרת את העניינים אז לא הייה קורה כלום והבעל שלי הייה פה עדיין ללא ויזה. כי לא הייה לו שום בעיה להיות ללא ויזה. מספיק שאמרו 'לא' או ביקשו עוד איזה מסמך מוזר אז הוא הייה מתייעש גם. כי בחיים שלו הוא לא התעסק בדברים כאלה.
עד כרגע דברים כמו פנסיה תלוש מזכורת מבטחים ביטוח לאומי אין לו כוח אליהם. הוא לא יודעה להארגן 3 העתקים ולהיות אסרטיבי מול משרד כל שהוא. אומרים לא. אז זה לא. והוא הולך. והוא עופי עקשן ודי אגרסיבי כתאילנדי.
אז גם הוא הייה נשבר כל פעם כי הוא לא ראה מה שאני ראה ולא דיבר עם אנשים אחרים ולא בפורמים.
מחוץ מזה- לשוש... לא חייבים לעזוב מישהוא רק כי קשה להם. תמיד יש צד אחד יותר מאוהב ויותר חזק . תמיד אפשר להפרד. זה קשה אבל זה לא סוף האולם. ושווה לנסות כל עוד שרוצים. החיים זה כמו קסינו. גם לנהוג אוטו בכביש אחד זה ריזיקה. אבל עם הולכים על בטוח כל הזמן אז לא תדעו אם באמת שווה או לא. וגם מה ש'שווה' יכול להיות בסוף 'זבל' וכדי לזרוך. החיים לא שחור ולבן.

 

[אחת שכבר הייתה כאן]

 

[lirans611]

עוד בית ?

כבר בניתם בית בתאילנד לזיכרוני

 

[nok13]

לא. בילבלת אותנו עם אחרים. לנו עוד מחכים לצ'נוט עבור

האדמות כדי שנתחיל לבנות בית. אפילו הטבו עוד לא נגמר רק עבר לשלב הבא בבוריקרציה התאילנדית הכפרית המשוחדת. 30 000 באט מחכים עד לסיום התהליך ... כרגע נתקע בעיריה של הכפר שלו.
והוא הגבר היחיד בכפר שעוד לא בנה בית. אז צריך לבנות בית. אז זהו. לא שלא ידעתי. רק לא ממש חשבתי על התהליך של עבודה עבור יותר כסף מהרגיל כדי לעשות זאת. פאר בין ציפיות ומציעות. כרגיל.
בינתיים אני יוצאת לקורס ספרות כלבים שאני אוהבת מאוד ולא מסתכלת קדימה מדי.

 

[forglemmigej]

לומדים לחיות ולקבל איש את רעהו

אין דבר כזה יחסים אופטימלים לכל אחד יש חסרונות אבל גם יתרונות, לומדים את הצד השני מה משמח ומה מעציב ופועלים בהתאם ולא צריך תמיד להגיד כל מה שבא בראש

 

[Saraswati15]

אצלנו

נקודות השבירה קשורות בדרך כלל למזג האויר ביולי אוגוסט ששובר אותו
וגם לענייני עבודה - הוא לא ממש מצליח למצוא עבודה שמספקת אותו ונאלץ להתפשר
מאידך אנחנו גרים יחדיו בישראל ולא במצבכם שבו אתם נפגשים אי שם, נפרדים לתקופה ונפגשים שוב (שזה קשה מאוד מאוד, BEEN THERE, DONE THAT) שזה קשה הרבה יותר.
מה שעוזר זו ההבנה שתמיד אפשר לשנות מקום ויש לנו אפשרות בחירה לנסוע, לשנות עבודה, להחליף מקצוע, לנסות לחיות פשוט יותר, קרוב לאדמה ולטבע ולא באיזה גוש בטון אורבני, ללא דרישות מסובכות יותר מדי מהחיים, ושבאמת בחרנו אחד את השניה במודע ובאהבה גדולה ולמרות כל הבעיות והמגבלות של זוג מעורב..
שיהיה לכם בהצלחה ושהמשבר החולף יחלוף במהרה