נקודות שבירה

[אחת שכבר הייתה כאן]

נקודות שבירה

לבן הזוג שלי תמיד יש נקודות שבירה לפני שאני באה אליו, והן שוברות גם אותי (למרות שהיו כמה כאלה גם בעבר).
ספרו לי קצת על שלכם ואיך התגברתם, אולי זה יעודד אותי קצת.

 

[הטכנאי קרמר]

למה את חושבת שאצל אחרים היו נקודות שבירה ?

אחרי דרך כזו ארוכה עם משרד הפנים . כולם מחושלים
אולי אצלך זה מיקרה בודד . 1/100000

 

[אחת שכבר הייתה כאן]

תיקון: אצל אלה מאיתנו שיכולים לנהל שיחה עם בן הזוג

 

[schlomitsmile]

מה שעוזר לי להתגבר
על כלמיני רגעי שבירה ולא משנה מה גורמיהם,
זה לטבול בתוך בתוך שירים.
זה מזכך, מרגיע, מחזק.
למשל כמו זה
https://www.youtube.com/watch?v=byEHQ_whdOQ

 

[randyloo]

נקודות שבירה

חוץ מאשר אצל קרמר קשה לי להאמין שיש זוג שאין לו נקודות שבירה. גם בזוגיות הקודמת (הלא מעורבת) היו לי לא מעט אבל אז הן גם נבעו ממגוון סיבות. בזוגיות השניה שלי יש פחות כי אני חושב שאנחנו יותר מתאימים. אין פתרון קסם אבל שילוב של: חיבוק, נשיקה, להסתכל על הקשיים בפרופורציה וכמובן אלכוהול עוזרים לא פעם... רוצה להיות יותר ספציפית?

 

[שוש מהדואר]

אז זהו, שבזוגיות שלנו אין שום נקודות שבירה

ואם היו, אני בטח לא הייתי מנסה לאחות אותן בכוח.
אנחנו כבר מעל 3 שנים ביחד, רוב הזמן הזה גם גרים ביחד, וחוץ מויכוחים שטותיים של שתי דקות פעם בחצי שנה גג (שגם הם הולכים ומתמעטים), אין לנו שום "נקודות שבירה" ושום עמייאת.
ככה זה כשבן הזוג הוא החבר הכי טוב שלך.
ככה זה כשאת נמצאת בסוג הזוגיות היחיד ששווה לוותר בשבילה על החיים לבד (שזה דבר נפלא) .

 

[הטכנאי קרמר]

המנהל צודק .

עם אישתי הראשונה הייתי 48 שנים ביחד .
אם אלוהים לא הייה לוקח אותה לשמים
הייתי ממשיך איתה עד 120 שנה
מקווה עם השניה (התיילנדית) אמשיך עד 120 .
מחר אני טס לתיילנד ליסגור עניין
אגב התחתנתי בן 21 בשנת 1968
בהצלחה לכולם
חיבוק ונשיקה נותנים גם ליפני משבר .

 

[שוש מהדואר]

אם יש לו נקודות שבירה לפני שאת באה אליו

איך את לא מבינה לבד שה"זוגיות" הזאת לא שווה כלום?

 

[שנייםסיניםבליכינור]

ואיך את מבינה ממשפט אחד שלה שהזוגיות שלה לא שווה כלום?

"הזוגיות הזו לא שווה כלום" זה משפט קצת חריף, ובטח לא משהו שאפשר להבין ברגע ממשפט אחד בהודעה שלה.
אולי ננסה להימנע מלפגוע באנשים פה בפורום ולהחליט עבורם מה הזוגיות שלהם שווה ומה היא לא?

 

[שוש מהדואר]

מי שקשה לו עם זה שבת זוגו באה אליו

ויש לו "נקדות שבירה" לפני הביקורים שלה במקום שיהיה מאושר ומצפה לקראתה, הוא לא אחד ששווה להיות איתו בזוגיות. לא תשכנע אותי אחרת ומכיוון שזה פורום ציבורי והגברת שאלה לדעתנו, אין לי דרך אחרת לומר לה את דעתי.

 

[שנייםסיניםבליכינור]

לא ביקשתי ממך לשנות את דעתך

ביקשתי ממך להפעיל שיקול דעת אם הדברים שאת אומרת עלולים לפגוע במישהו או לא.
היא לא ביקשה שתנתחי לה בשקל את מערכת היחסים שלה על בסיס רבע משפט אלא לשמוע איך אנשים אחרים מתמודדים עם קשיים כדי שתוכל אולי ללמוד מזה ולהרגיש טוב יותר.
הדרך האחרת שלא הצלחת למצוא בעצמך (אני יודע, זה לא פשוט. לא מאשים אותך שלא הצלחת לחשוב על זה לבד) היא למשל *לא* לומר כלום.

 

[שוש מהדואר]

ההתמודדות שאני מציעה לה זה לזרוק את הקשר הזה.

זו דעתי, ככה אני חושבת ובעיניי זו העצה הכי טובה למצבים כאלו, מצטערת.

 

[randyloo]

שוש / נזם - חלק מהשרשור נמחק

חשיפת פרטים של משתתפים שלא פורסמו בפורום אינה מקובלת. ראי הוזהרת. עוד תרגיל כזה והחשבון יחסם. לא קשה לזהות מי את גם כשאת מחלפיה כינוי.

 

[שוש מהדואר]

סליחה, פשוט היא כן פירסמה זאת בפורום אחרת אני לא הייתי יודעת

 

[אחת שכבר הייתה כאן]

תודה שוש, את מקסימה.

אני מתה על האנשים האלה שמקבלים משפט אחד עם אינפורמציה חלקית מאוד וישר יודעים הכול.
הוא חי מביקור לביקור שלי, אבל יש לי מגבלות של עבודה ומשפחה ואני לא יכולה לבוא לפרקי זמן ארוכים או לעתים תכופות כפי שהייתי רוצה. אנחנו כבר כמה שנים בתהליכי קבלת ויזה גם בישראל וגם בחו"ל וזה לוקח המון זמן (וכסף), מסיבות שקשורות בעיקר לארץ המוצא שלו.
יום אחד נכתוב על זה ספר.
לקראת סוף התקופה בנפרד הוא הכי מיואש, ויש לו נקודות שבירה של "שום דבר לעולם לא יסתדר", או "לפי איך שמתייחסים אליי בישראל, גם אם ייתנו לי להיכנס לא יקבלו אותי", ולמרות שאני מאמינה שמתישהו איפשהו זה יסתדר, ושאם וכאשר הוא ייכנס לארץ אז הוא ישתלב בקלות גם חברתית וגם תעסוקתית, הוא מצליח למשוך גם אותי לתהומות הייאוש האלה.

 

[prizman]

לא נראה לי שהבנתי את השאלה.

על אילו נקודות שבירה מדובר ובאילו סיטואציות בדיוק הן מופיעות?

 

[אחת שכבר הייתה כאן]

עניתי למעלה בתגובה לשוש

ואני מאוד מעריכה את זה שאתה מבקש מידע לפני שאתה מגבש דעה.
הפעם אני מתכוונת לזה באמת
הוא מאבד תקווה בקשר להצלחת התהליך בארץ, ומציע כל מיני סידורים לא הגיוניים להמשך הקשר המשפחתי (אנחנו נשואים + ילד. לא חיכינו שהכול יסתדר כי בגיל שלי זה אומר לוותר על ילדים בכלל, וכשעשינו את הילד לא שיערנו בנפשנו שזה ייקח כל כך הרבה זמן). כשאני אצלו הוא תמיד יותר אופטימי וחושב בהיגיון.
זה כל פעם קורה מחדש, אבל הוא כל פעם מושך אותי מחדש לתהומות הייאוש שלו.

 

[prizman]

אין לי נסיון בסיטואציה כזו או בדומה לה.

הדבר הכי קרוב לזה הוא רחוק מאוד וזו הידיעה שלי אישית ישראל לא ממש חשובה כדי שאנהל מאבקים או סתם הליכים
מול משה"פ בשביל הזכות הגדולה שנוכל לגור בה יחד. טוב לי לא פחות לחיות במדינה שלה.
אם תגיע סיטואציה בה לא נוכל להמשיך שם יחד נשקול את צעדינו בצורה מפוכחת מה אנו מעדיפים לעשות ומבחינתי כל
האפשרויות פתוחות.

בסיטואציה שלכם אולי גיליתם אופטימיות יתר בהתחלה אבל זו לא סיבה להתייאש כרגע. מה שטוב ביאוש זה שהוא תמיד
זמין, אפפעם לא מאוחר מכדי להתייאש. אז חבל לעשות את זה כשיש עוד תיקווה.

לנושא הרעיונות הבלתי הגיוניים שלו, עד כמה שאני מבין הוא מגיע מתרבות שונה. בתרבויות שונות ההגיון שונה. אני לא
תמיד מבין את ההגיון התאילנדי אם נניח שיש דבר כזה והם לא תמיד מבינים את שלי. זה לא אומר שההגיון של אחד הצדדים
נכון יותר.
ישנם דברים שלא ניתנים ליישום בגלל סיבות שהצד השני לא מכיר בגלל השוני התרבותי הזה אבל מנסיוני זה נפתר תמיד
בשיחת הבהרה קצרה.

 

[cocacola27]

יש משהו שאני יכולה להגיד לך

ואת יכולה גם למסור לבן זוגך. אני בפורום הזה 7 שנים. עברו כאן מלאאא סיפורים על משרד הפנים ששיגע את האנשים תקופות ארוכות. הייתה כאן מישהי עם בן זוג מהודו שקיבלה סירוב כמה פעמים, היו מאפריקה, היתה עם בן זוג ממדינת אויב כלשהי (גם לה היה ילד ממנו), אני יכולה להגיד לך שכולם קיבלו ויזות והגיעו לארץ. נכון, אחרי שהוציאו להם את הנשמה, אחרי סירובים חוזרים אבל לא היה אפילו מקרה אחד שבסופו של דבר עם התעקשות והתמדה לא הצליח.
יתקנו אותי הותיקים אם אני טועה.

 

[nok13]

בטח שכן כל הזמן... עם השנים ולפעמים הם אותם סיבות...בדרך כלל

קזורות לארץ ישראל ולא עלי...
כרגע הוא עבר לגור בתל אביב עם עבודה שהכינו לו כל כך הרבה שנים וסוף הגיעה אבל עם קץ'.... הור גר שם ורוצה הרבה כסף לבנות בית בתאילנד (מה שהוא לא עשה עד אכשיו כי כל הכסף הלך עלינו וסכירות לקיבוץ) וכרגע הייה לו משבר גיל הערבעים סיגנון תאילנדי... ובכלל נראה שהגברים האילנדים פחות מסתגלים מהבנות לחיים פה... אני שומעת גם בפורמים בחו''ל על אותם 'סיפטומים' של - אחרי כמה שנים רוצים לחזור לתאילנד כי יותר קל שם (משמעותו כ: יותר חופשי ואין כל מני חוקים ודרישות ואסורים והגברים מהכפרים נורע רגילים לעשות מה שבא להם מתי שבא להם בלי לתת דין וחשבון... והנשים תמיד בבית מחכים... אז הינה אני מחכה בבית והוא מגיע פעם בשבוע (הוא חשב לדלג ולעבוד גם בשבת אבל עשיתי וטו מוחלת על סוף שבוע שאני לא עובדת. עם אני עובדת הוא יכול לשאר שם (כי זה משגע אותו כל הטלפונים והצקות של עבודת שבת בתיירות).
אז חזרנו להתחלה של עבודה רחוקה אבל אני מסתגלת בחזרה (הבית ריק ילדים כל אחד בחו''ל או צבא וכדו')... אז אני צריכה ללמוד מה לעשות עם אצמי שזה לקשור לעבודה ... בקצור... הוא גם לא מתקשר כל יום כי עובד 12 _ שעות וקם עובד נופל למיטה... ניתן חצי שנה ונראה מה בהמשך. זה הייה תמיד החלום שלו: לעבוד במסעדה תאילנדית אמיתית ולא איזה סושי ירושלמית פושטי עם ערסים עבור סכום סימלי של עבודה קשה.
מחוץ מזה פיטעום הוא הבין שאין לו ילדים אז זה מציק לו הרבה (למרות שהוא ידעה על זה קודם... הוא איפולסיבי ולא חושב לקדימה מדי כמו הרבה מהגברים מהכפר)...
אזהו... משבר .אבל בצד שני עד כרגע לא מתחרטת על שום דבר... החיים תמיד מעניינים... וכמו שהבודיסטים אמרים: NOTHING IS PERMANENT.