לדעתי לא לספר,
דיסלקציה היא בהחלט לא יתרון וכמו שאנשים שמתראיינים לעבודה לא ישר מספרים על חסרונות אחרים שלהם כמו בעיות רפואיות קשיים חברתיים או העובדה שפיטרו אותם הרבה עד היום לא צריך ישר לרוץ לספר על הדיסלקציה. הדיסלקציה היא לא עניינו של המעביד, בסופו של דבר למעביד אמור להיות איכפת רק מהאם את מצליחה לבצע את העבודה או לא ואם את אינך מצליחה לבצע את העבודה אז ממילא אין לך מה לעשות שם וזה לא משנה מה הסיבה לכך. תאמיני לי שהמתמטיקה בקורס של יס היא הרבה פחות מזו שלמדת בתיכון. בנוגע לקליטת החומר, מניח שבסוף היום תקבלו את חומר הלימוד הביתה, פשוט צריך לקרוא את הדבר הזה עד שמבינים ולא להיות תלויים רק במה שקורה בכיתה. בנוגע לשגיאות כתיב, אני לא יודע בת כמה את אבל אני לא חושב שהפיתרון לשגיאות כתיב זה להגיד אני דיסלקטית ותסתדרו עם איך שאני כותבת. אם זו הייתה הגישה שלי בתור דיסגרפי היום הייתי בדיוק באותו מקום מבחינת שגיאות כתיב, אז העדפתי את הדרך של הרבה עבודה קשה וכתיבה מרובה והיום יש לי פחות שגיאות כתיב מאשר לאדם שאינו דיסגרפי ומהירות הכתיבה שלי כפולה ממה שהייתה פעם. את מבינה שאנשים בעבודה יצטרכו לקרוא את התיעוד שאת כותבת על השיחה שלך עם הלקוח? זה נראה לך הגיוני שהם יצטרכו כל פעם להתאמץ במיוחד כי את רשמת את התיעוד או שיותר הגיוני שאת תצטרכי להתאמץ כדי לרשום בצורה טובה יותר? ומה אני מתכוון להתאמץ? כאן זו לא עבודה, אין שום לחץ של זמן, מה מנע ממך בדיוק לכתוב את ההודעה בוורד, להעזר בבדיקת האיות שלו, ולחזור לכאן עם העתק הדבק של הודעה שכתובה ללא שגיאות כתיב? בנוגע לתחביר את יכולה לוותר כרגע מכיוון שאי אפשר להעזר בWORD לשם כך, על מנת לשפר תחביר צריך לקרוא ספר מדי פעם וחוץ מזה תחביר גרוע לצערי נפוץ גם אצל מי שלא סובל מליקויי למידה אז התופעה לא חריגה במיוחד. לא זו לא הודעה צינית או עקיצה, מי שעובד על הצדדים החלשים שלו סופו להשתפר הרבה יותר ממי שמכריז אלו הצדדים החלשים שלי ותתפשרו איתי.
