נצחיות עם ישראל

דוד30

New member
נצחיות עם ישראל

נצחיות עם ישראל לפי כללי ההיסטוריה היה צריך העם היהודי להעלם ח"ו כבר מזמן מן ההיסטוריה, העובדה ש"עם-ישראל" נשאר חי וקיים, הוא נס ופלא שאין כדוגמתו. הרי לא עבר דור שבו לא עמדו על עם ישראל לכלותו, הן מבחינה גופנית הן מבחינה רוחנית. האויבים ניסו לקיים את מאמר פיהם (תהילים פג): "לכו ונכחידם מגוי, ולא יזכר שם ישראל עוד". זו היתה המציאות המרה מאז החריב נבוכדנצר הרשע מלך בבל את בית המקדש הראשון והגלה את עם ישראל מארצו, ועד הדור האחרון. אם נבוא לתאר את כל הסכנות שרחפו על עם ישראל לאורך כל השנים הנ"ל יארכו הדברים עד מאוד. נזכיר בקצרה חלק זעיר מהמאורעות: 3338 לבריאת העולם - נבוכדנצר מלך בבל מחריב את בית המקדש הראשון, ומגלה את עם ישראל מארצו. 3448 - מלכות יון בעולם, אנטיוכוס אפיפנס מצר לישראל. 3828 - חורבן בית המקדש השני ע"י הרומאים. במשך כ300- שנה בהפסקות קצרות חוזרים הרומאים ומנסים פעם אחר פעם להשמיד את עם ישראל בדרכים שונות. 4207-4392 בתקופה זו רדפו השליטים הפרסים את היהודים וגזרו עליהם גזירות שמד, הרסו בתי-כנסיות, החריבו ישיבות והרגו ראשיהן ותלמידיהן. וקיומו של עם ישראל ותורתו הועמדו בסכנה גדולה. כמסופר באגרת רב שרירא גאון. 4856-5300 במשך מאות שנים אלו היה עצם קיומו של העם היהודי בסכנה. התקופה החלה במסעי הצלב ופגעה ביהודי צרפת גרמניה ואנגליה. פרעות - פרעות האלמוחאידים - דת קנאית בספרד המוסלמית שגזרו גזירות שמד, ופגיעות קשות בקהילות סיביליה, קורדובה, אליסנה מלגה. (1147 למנינם). פרעות ביהודי וינה (1181), בקהילת בלוייש (1181), ארפורט (1221), מקלנבורג (1225), פראנקפורט (1211), אטליה הדרומית (1290-1293), המגפה השחורה - פרעות בקהילות רבות (1318-1319), נברה (1328), פאריס (1380-1382). גזירות - גזירת רינדפילש על קהילות פרנקוניה ובווריה (1298). גזירת "הרועים" - 120 קהילות נפגעו בצרפת ובארגוניה (1320). "גזירת המצורעים" (1321). גזירת פראג (1389), גזירת קנ"א בספרד (1391), גזירת וינה (1420), טרנטו (1475). גזירות תתנ"ו - שנהרגו קהילות רבות בישראל באותה שנה; ח´ אייר קהילת שפירא, כ"ג אייר קהילת וורמיזא נטבחו בטבח נורא. ג´ סיון יהודי מגנצא, דמים רבים נשפכו באותו יום, דמי אנשים התערבו בנשותיהם, אבות בבניהם, עוללים באמותיהם נעקדו ביום אחד. גזרות ת"ח ות"ט - נחרבו יותר מ770- קהילות קדושות בעם ישראל, ברוסיה, אוקראינה ופולין - כחצי מיליון יהודים! גירושים - יהודי אנגליה (1290), יהודי הונגריה בימי לודוויג (1360). יהודי שטרסבורג (1381). צרפת (1394). קולוניה (1420). אוגסבורג (1439). בוואריה (1450). ברסלא (1453). גירוש ספרד (המפורסם ב1492-). סרדיניה (1492). סיציליה (1493). ליטא (1495). נאפולי (1541), ועוד. עלילות דם - בנוריץ´ (1144), במקלנבורג ובברסלוי (1227), בבדן- יהודים רבים נטבחו (1267), עלילות "הלחם הטמא" ברטינגן גרמניא, הושמדו 146 קהילות, למעלה מ100,000 יהודים נרצחו. פוזנא (1399), קראקא (1407), ועוד. ועד ימינו: השואה האיומה, רציחת ששה מיליון יהודים במיתות ועינויים משונים על היותם יהודים בלבד, בלי שום חמלה וחנינה, בתאי הגזים, בשרפות, ביריות, בו ניתן רשות למשחית להשחית, ראינו יותר מתמיד שבדרך טבעית אין עם ישראל יכול להתקיים. וגם אחרי השואה לא זכינו עדיין לבטחון, אלפים ורבבות מישראל שנהרגים על ידי שכנינו הערבים, בארבע מלחמות עקובות מדם, בפיגועים ורציחות משונות ועדיין מרחפת סכנת קיום על העם היהודי. המשך בקובץ מצורף
 

Tal_Ya_Tal

New member
נצחיות הנשמה../images/Emo42.gif או הקרבן הנצחי../images/Emo42.gif

היי דוד. מרשימה מאד רשימתך זאת. א-ב-ל היא רק מדגישה, עד כמה אנו, אותה קבוצה אתנית המכנה את עצמה ´עם ישראל´ מזדהה עם דפוס הקורבן. ההזדהות, תחושת הקורבנות המשותפת, נוסכת המון כוח. נוסכת תחושת עצמה. אנחנו אוהבים להיות "בצד הנכון של המתרס". להיות צודקים. כך, יש לנו לגיטימציה להשליך את רגשות האשם האישיים שלנו, (למי אין? שיקום) על אחרים. (לוקחים ילדים לטרבלינקה-למען יראו ויראו) תחושת הקורבנות המשותפת, מלווה את ´העם היהודי´, לאורך כל הדרך. זהו הדבק המלכד אותנו. פעם, בליל הסדר, הפסקתי לשיר באמצע המשפט והמילים נתקעו בגרוני, כאשר חדרה לתודעתי משמעותן: "והיא שעמדה לאבותינו ולנו, שלא אחד בלבד, עמד עלינו לכלותינו והקדוש ברוך הוא, מצילנו מידם". זה מה שאנו מזינים בו את ילדינו ביחד עם חלב אמם. תחושת הקורבנות, מטהרת אותנו. אנחנו השה התמים, המובל לטבח. איננו הפושעים, הנבלים. אך מה לעשות, שכאשר אנו מפנים אצבע מאשימה כלפי מישהו, שלוש אצבעות מופנות אלנו בחזרה?! (נסו ותראו). שאלו פסיכולוגים העובדים עם קורבנות אונס. כמה תחושת האשם חזקה. היות שמה שאנו מאמינים בו, יוצר את המציאות שלנו, אין פלא שלאורך כל ההסטוריה שלנו, היינו קורבנות. "נזכור ולא נשכח!" מכריזים השלטים. האם אנו יודעים שכאשר איננו סולחים לאחרים איננו סולחים לעצמנו?! האים אנו יודעים שאי סלחנות גוררת אחריה בעיות עיניים כמו גלקומה?! או מחלות ממאירות?! שאי סלחנות וזעם המתגבש במשך שנים, הם, הם הגורם העיקרי לאי-שלום בין בני אדם?! האם אנו מעוניינים לטפח בלב ילדינו חמלה , סלחנות וסובלנות, או להתרפק על חוסר האונים, התסכול והזעם, שיחמרו את המצב שממנו, אנו מצהירים, שאנו רוצים להחלץ?! L&L TALYA
 
למעלה