היהודים לא שבו לחטאיהם
"וזועקים בכל הזדמנות, ומיד לאחר מכן הם שבים לחטאיהם" ת. היהודים לא שבו לחטאיהם. המהלך הנסי של מגילת אסתר אנו רגילים מילדות לתרגם לעצמנו את המושג: "נס" במובן של שבירת מסגרות הטבע. דוגמאות קלסיות לנסים הן: קריעת ים סוף, נס פך השמן ועוד. והנה, באה מגילת אסתר ומציבה לפנינו את הקביעה שנסים גדולים ומופלאים מתרחשים גם בתוככי המסגרות הטבעיות. גם בתוך ההסתר, נגלית לעיניו של המתבונן ההשגחה העליונה המכוונת את הכל. את המאורעות שקדמו לנס פורים נוכל לדרג בשלושה שלבים: אירוע ראשון: "בשנת שלש למלכו עשה משתה..." (אסתר א, ג) כתוצאה ממשתה אחשוורוש נידונה המלכה ושתי למוות. חיפשו מועמדת אחרת במקומה, ולכן, קיבצו נערות מכל רחבי המדינה. בשנת שבע למלכות אחשורוש נלקחה אסתר לבית המלכות. ניצבת לפנינו שורה של מאורעות החופפים פרק זמן של ארבע שנים. אירוע שני: "בימים ההם קצף בגתן ותרש... ויבקשו לשלוח יד במלך אחשורוש..." (מגילת אסתר ב, כא). אסתר גילתה את הענין למלך בשם מרדכי: "ויבוקש הדבר וימצא וכו' ויכתב בספר דברי הימים לפני המלך" (אסתר ב, כג) הספרים נותרו מונחים לפני המלך עד לשעה היעודה. אירוע שלישי: "אחר הדברים האלה גידל המלך אחשורוש את המן..." (אסתר יג, א), "וכל עבדי המלך כורעים ומשתחוים להמן, ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה..." (אסתר ג, ב) כתוצאה מכך, ביקש המן להשמיד את כל היהודים, ובחודש ניסן בשנת שתים עשרה למלכות אחשוורוש הוא הפיל פור, שנפל על חודש אדר בשנת שלוש עשרה. לפנינו שלשה מאורעות הרחוקים זה מזה בזמן ורחוקים גם עניינית. והנה, תוך תקופה קצרה מאורעות אלו מתקשרים, החוליות הרחוקות מתקרבות אחת לרעותה, והיד המכוונת מלמעלה מרתקת את כולן לשלשלת אחידה המובילה לתשועת ישראל. החל מיום י"ג בניסן באותה שנה מתחילים העניינים להתגלגל לפתע באופן בלתי צפוי, ובתוך שלושה ימים בלבד הקערה מתהפכת על פיה והמן נתלה. ביום שבו שלח המן את הספרים אל כל מדינות המלך, מזעיק מרדכי את אסתר ומבקשה: "לבוא אל המלך להתחנן לו ולבקש מלפניו על עמה" (אסתר ד, ח). בדיוק באותו לילה נדדה שנת המלך: "ויאמר להביא את ספר הזכרונות" (אסתר ו, א). בו בלילה, בא המן לבית המלך כדי לומר למלך לתלות את מרדכי על העץ אשר הכין לו. הוא נכנס לארמון בדיוק בשעה שבה קראו הסופרים לפני המלך את פרשת ניסיון ההתנקשות של בגתן ותרש. המלך מצווה על המן להרכיב את מרדכי על הסוס ולהוליכו ברחוב העיר. מכאן ואילך, נפילתו המוחלטת של המן הינה בלתי נמנעת, כפי שאמרו לו יועציו וזרש אשתו: "אם מזרע היהודים מרדכי אשר החילות לנפול לפניו לא תוכל לו, כי נפל תפול לפניו" (אסתר ו, יג). לזאת יקרא נס! מהלך זה מוכיח קבל עם ועולם על קיומה של ההשגחה העליונה המכוונת את ההיסטוריה. לפתע מתגלה שקיים קשר בין המקרים, קשר המצרף את כל המקרים ליצירה אחת גדולה. למרות שיצירה זו הינה מורכבת ומסובכת, היא מתוכננת היטב לכל פרטיה, וקיים בה מהלך מתוכנן לקראת מטרה שאותה קבע בורא העולם, שהוא גם מנהיג ההיסטוריה ושומר עמו ישראל לעד. המזל וההשגחה העליונה – במגילת אסתר במגילת אסתר מסופר, שהמן תכנן להשמיד את העם היהודי ביום אחד, וכיוון שהאמין בכוכבים ובמזלות, ביקש לדעת איזה חודש מסוגל ביותר להצלחת המשימה. לשם כך הפיל גורל הנקרא "פור", וגורל זה הורה לו לקבוע את יום ההשמדה בחודש אדר: "בחודש הראשון הוא חודש ניסן, בשנת שתים עשרה למלך אחשוורוש, הפיל פור הוא הגורל לפני המן, מיום ליום ומחודש לחודש שנים עשר הוא חודש אדר" (מגילת אסתר). כיוון שנס ההצלה היה קשור בגורל זה, לכן נקרא החג "פורים": "כי המן בן המדתא האגגי, צורר כל היהודים חשב על היהודים לאבדם; והפיל פור הוא הגורל, להומם ולאבדם. ובבואה לפני המלך אמר עם הספר, ישוב מחשבתו הרעה אשר חשב על היהודים על ראשו, ותלו אתו ואת בניו, על העץ. על כן קראו לימים האלה פורים, על שם הפור" (מגילת אסתר). הגורל של המן הוא "כותרת" החג, אין הוא פרט מקרי במהלך המגילה, אלא ענין מהותי. מטרת החג היא לזכור וללמד לדורות את נס ההצלה, ובעיקר את תוכנו הפנימי, שהוא אקטואלי בכל עת ובכל שעה. התוכן הפנימי של פורים הוא ההתייחסות של האדם אל המזל, אל המקרה ואל הגורל. "מקרה" בשפה שלנו פירושו: מאורע שאירע ללא הכוונה וללא הזמנה מראש, אך משמעותו האמיתית היא: מאורע שאינו פרי של בחירה רצונית, אלא תוצאה של גורם שאינו תלוי באדם, כלומר, השגחה עליונה המכוונת את כל מה שנעשה עלי אדמות. להשגחה הא-לוקית יש שני נתיבי פעולה: ההשגחה הישירה, שרק יחידי סגולה זוכים לה, וההשגחה הבלתי ישירה, זו המתבצעת באמצעות "שרים של מעלה", שהם המזלות. במערכת המזלות נקבע לכל אדם מראש, בשעה שנברא, באיזו סביבה ובאילו תנאים יתנהלו חייו: האם יהיה חכם או טיפש, גיבור או חלש, עשיר או עני וכן הלאה. מדובר על בסיס כללי, נתונים התחלתיים, שעליהם מושתת מהלך החיים. לאדם יש בחירה חופשית לבחור בטוב או ברע, אך המקרים המתרחשים בחייו הם תוצאה ישירה או עקיפה ממצבו במסגרת המזל. קיימת אפשרות להתגבר על המזל, אך לשם כך צריך להשקיע מאמץ ניכר. לדוגמה: המזל קובע שפלוני יהיה עני או עשיר. על העשיר מוטלת מצוה לתמוך בעניים ביד רחבה. אין המזל קובע אם יקיים את המצוה כראוי, כי הדבר תלוי בבחירתו החופשית. לעומתו, העני מנוע מקיום מצוות צדקה, אך הוא מצווה לקיים מצוות אחרות בתנאי עניות, והמבחן שלו הוא בקיום מצוות אלו. כיצד האדם מתייחס אל מזלו? קיימים כאן שני מבטים, שתי זוויות ראיה. המאמין בה' מקבל את המזל כמתנת ההשגחה הא-לוקית, בין לטוב ובין למוטב. תפקידו בעולם הוא לעבוד את בוראו על פי המצב שבו הוא נתון, והמזל שלו הוקצב מן השמים בהתאם לכוחותיו הנפשיים, כדי שינצל את מלוא כוחותיו במסגרת מזל זה. המבט הכפרני מכיר במזל כגורם עליון שאין לו שליטה עליו, אך אין הוא רואה בו גילוי של רצון א-לוקי. הוא מנהל את חייו על פי רצונותיו האישיים; לשם כך הוא מנסה להעזר במזל או לחילופין להתגבר עליו. כאשר המזל לצדו, הוא רותם אותו לצרכיו, מפריע לו, הוא נחשב כאוייב שיש להתגבר עליו. מגילת אסתר מלמדת שהמזל והמקרה הם מכשירים ביד ההשגחה העליונה. היא מציגה בפנינו שרשרת של מקרים. כל מקרה בפני עצמו אינו מאורע היוצא מגדר הרגיל. רק המבט הכולל, הרואה את כל ההשתלשלות מתחילה ועד סוף, מגלה את צירוף המקרים המופלא שההשגחה הא-לוקית מסתתרת מאחוריהם. מצד אחד אנחנו רואים את המן המנסה לרתום את המזל לתוכנית השטנית של השמדת העם היהודי, ולשם כך הוא מפיל עליהם גורל. ומצד שני, אנו רואים את ההשגחה הא-לוקית המכוונת את המזל ומצרפת מקרה למקרה כדי להשיג את מטרתה. "פורים", חג המזל, מלמד אותנו שהמזל אינו כח מעורפל המאיים עלינו או מעניק לנו אושר כפי רצונו; המזל הטוב והמזל הרע הינם מכשירים בידי ההשגחה הא-לוקית, ומטרתם היא תמיד לעזור לאלה השואפים למלאות בחייהם את רצון הבורא. http://www.arachim.org/Articles/Articles.asp?CategoryID=122
"וזועקים בכל הזדמנות, ומיד לאחר מכן הם שבים לחטאיהם" ת. היהודים לא שבו לחטאיהם. המהלך הנסי של מגילת אסתר אנו רגילים מילדות לתרגם לעצמנו את המושג: "נס" במובן של שבירת מסגרות הטבע. דוגמאות קלסיות לנסים הן: קריעת ים סוף, נס פך השמן ועוד. והנה, באה מגילת אסתר ומציבה לפנינו את הקביעה שנסים גדולים ומופלאים מתרחשים גם בתוככי המסגרות הטבעיות. גם בתוך ההסתר, נגלית לעיניו של המתבונן ההשגחה העליונה המכוונת את הכל. את המאורעות שקדמו לנס פורים נוכל לדרג בשלושה שלבים: אירוע ראשון: "בשנת שלש למלכו עשה משתה..." (אסתר א, ג) כתוצאה ממשתה אחשוורוש נידונה המלכה ושתי למוות. חיפשו מועמדת אחרת במקומה, ולכן, קיבצו נערות מכל רחבי המדינה. בשנת שבע למלכות אחשורוש נלקחה אסתר לבית המלכות. ניצבת לפנינו שורה של מאורעות החופפים פרק זמן של ארבע שנים. אירוע שני: "בימים ההם קצף בגתן ותרש... ויבקשו לשלוח יד במלך אחשורוש..." (מגילת אסתר ב, כא). אסתר גילתה את הענין למלך בשם מרדכי: "ויבוקש הדבר וימצא וכו' ויכתב בספר דברי הימים לפני המלך" (אסתר ב, כג) הספרים נותרו מונחים לפני המלך עד לשעה היעודה. אירוע שלישי: "אחר הדברים האלה גידל המלך אחשורוש את המן..." (אסתר יג, א), "וכל עבדי המלך כורעים ומשתחוים להמן, ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה..." (אסתר ג, ב) כתוצאה מכך, ביקש המן להשמיד את כל היהודים, ובחודש ניסן בשנת שתים עשרה למלכות אחשוורוש הוא הפיל פור, שנפל על חודש אדר בשנת שלוש עשרה. לפנינו שלשה מאורעות הרחוקים זה מזה בזמן ורחוקים גם עניינית. והנה, תוך תקופה קצרה מאורעות אלו מתקשרים, החוליות הרחוקות מתקרבות אחת לרעותה, והיד המכוונת מלמעלה מרתקת את כולן לשלשלת אחידה המובילה לתשועת ישראל. החל מיום י"ג בניסן באותה שנה מתחילים העניינים להתגלגל לפתע באופן בלתי צפוי, ובתוך שלושה ימים בלבד הקערה מתהפכת על פיה והמן נתלה. ביום שבו שלח המן את הספרים אל כל מדינות המלך, מזעיק מרדכי את אסתר ומבקשה: "לבוא אל המלך להתחנן לו ולבקש מלפניו על עמה" (אסתר ד, ח). בדיוק באותו לילה נדדה שנת המלך: "ויאמר להביא את ספר הזכרונות" (אסתר ו, א). בו בלילה, בא המן לבית המלך כדי לומר למלך לתלות את מרדכי על העץ אשר הכין לו. הוא נכנס לארמון בדיוק בשעה שבה קראו הסופרים לפני המלך את פרשת ניסיון ההתנקשות של בגתן ותרש. המלך מצווה על המן להרכיב את מרדכי על הסוס ולהוליכו ברחוב העיר. מכאן ואילך, נפילתו המוחלטת של המן הינה בלתי נמנעת, כפי שאמרו לו יועציו וזרש אשתו: "אם מזרע היהודים מרדכי אשר החילות לנפול לפניו לא תוכל לו, כי נפל תפול לפניו" (אסתר ו, יג). לזאת יקרא נס! מהלך זה מוכיח קבל עם ועולם על קיומה של ההשגחה העליונה המכוונת את ההיסטוריה. לפתע מתגלה שקיים קשר בין המקרים, קשר המצרף את כל המקרים ליצירה אחת גדולה. למרות שיצירה זו הינה מורכבת ומסובכת, היא מתוכננת היטב לכל פרטיה, וקיים בה מהלך מתוכנן לקראת מטרה שאותה קבע בורא העולם, שהוא גם מנהיג ההיסטוריה ושומר עמו ישראל לעד. המזל וההשגחה העליונה – במגילת אסתר במגילת אסתר מסופר, שהמן תכנן להשמיד את העם היהודי ביום אחד, וכיוון שהאמין בכוכבים ובמזלות, ביקש לדעת איזה חודש מסוגל ביותר להצלחת המשימה. לשם כך הפיל גורל הנקרא "פור", וגורל זה הורה לו לקבוע את יום ההשמדה בחודש אדר: "בחודש הראשון הוא חודש ניסן, בשנת שתים עשרה למלך אחשוורוש, הפיל פור הוא הגורל לפני המן, מיום ליום ומחודש לחודש שנים עשר הוא חודש אדר" (מגילת אסתר). כיוון שנס ההצלה היה קשור בגורל זה, לכן נקרא החג "פורים": "כי המן בן המדתא האגגי, צורר כל היהודים חשב על היהודים לאבדם; והפיל פור הוא הגורל, להומם ולאבדם. ובבואה לפני המלך אמר עם הספר, ישוב מחשבתו הרעה אשר חשב על היהודים על ראשו, ותלו אתו ואת בניו, על העץ. על כן קראו לימים האלה פורים, על שם הפור" (מגילת אסתר). הגורל של המן הוא "כותרת" החג, אין הוא פרט מקרי במהלך המגילה, אלא ענין מהותי. מטרת החג היא לזכור וללמד לדורות את נס ההצלה, ובעיקר את תוכנו הפנימי, שהוא אקטואלי בכל עת ובכל שעה. התוכן הפנימי של פורים הוא ההתייחסות של האדם אל המזל, אל המקרה ואל הגורל. "מקרה" בשפה שלנו פירושו: מאורע שאירע ללא הכוונה וללא הזמנה מראש, אך משמעותו האמיתית היא: מאורע שאינו פרי של בחירה רצונית, אלא תוצאה של גורם שאינו תלוי באדם, כלומר, השגחה עליונה המכוונת את כל מה שנעשה עלי אדמות. להשגחה הא-לוקית יש שני נתיבי פעולה: ההשגחה הישירה, שרק יחידי סגולה זוכים לה, וההשגחה הבלתי ישירה, זו המתבצעת באמצעות "שרים של מעלה", שהם המזלות. במערכת המזלות נקבע לכל אדם מראש, בשעה שנברא, באיזו סביבה ובאילו תנאים יתנהלו חייו: האם יהיה חכם או טיפש, גיבור או חלש, עשיר או עני וכן הלאה. מדובר על בסיס כללי, נתונים התחלתיים, שעליהם מושתת מהלך החיים. לאדם יש בחירה חופשית לבחור בטוב או ברע, אך המקרים המתרחשים בחייו הם תוצאה ישירה או עקיפה ממצבו במסגרת המזל. קיימת אפשרות להתגבר על המזל, אך לשם כך צריך להשקיע מאמץ ניכר. לדוגמה: המזל קובע שפלוני יהיה עני או עשיר. על העשיר מוטלת מצוה לתמוך בעניים ביד רחבה. אין המזל קובע אם יקיים את המצוה כראוי, כי הדבר תלוי בבחירתו החופשית. לעומתו, העני מנוע מקיום מצוות צדקה, אך הוא מצווה לקיים מצוות אחרות בתנאי עניות, והמבחן שלו הוא בקיום מצוות אלו. כיצד האדם מתייחס אל מזלו? קיימים כאן שני מבטים, שתי זוויות ראיה. המאמין בה' מקבל את המזל כמתנת ההשגחה הא-לוקית, בין לטוב ובין למוטב. תפקידו בעולם הוא לעבוד את בוראו על פי המצב שבו הוא נתון, והמזל שלו הוקצב מן השמים בהתאם לכוחותיו הנפשיים, כדי שינצל את מלוא כוחותיו במסגרת מזל זה. המבט הכפרני מכיר במזל כגורם עליון שאין לו שליטה עליו, אך אין הוא רואה בו גילוי של רצון א-לוקי. הוא מנהל את חייו על פי רצונותיו האישיים; לשם כך הוא מנסה להעזר במזל או לחילופין להתגבר עליו. כאשר המזל לצדו, הוא רותם אותו לצרכיו, מפריע לו, הוא נחשב כאוייב שיש להתגבר עליו. מגילת אסתר מלמדת שהמזל והמקרה הם מכשירים ביד ההשגחה העליונה. היא מציגה בפנינו שרשרת של מקרים. כל מקרה בפני עצמו אינו מאורע היוצא מגדר הרגיל. רק המבט הכולל, הרואה את כל ההשתלשלות מתחילה ועד סוף, מגלה את צירוף המקרים המופלא שההשגחה הא-לוקית מסתתרת מאחוריהם. מצד אחד אנחנו רואים את המן המנסה לרתום את המזל לתוכנית השטנית של השמדת העם היהודי, ולשם כך הוא מפיל עליהם גורל. ומצד שני, אנו רואים את ההשגחה הא-לוקית המכוונת את המזל ומצרפת מקרה למקרה כדי להשיג את מטרתה. "פורים", חג המזל, מלמד אותנו שהמזל אינו כח מעורפל המאיים עלינו או מעניק לנו אושר כפי רצונו; המזל הטוב והמזל הרע הינם מכשירים בידי ההשגחה הא-לוקית, ומטרתם היא תמיד לעזור לאלה השואפים למלאות בחייהם את רצון הבורא. http://www.arachim.org/Articles/Articles.asp?CategoryID=122
