איך ידע נותן התורה זאת:
איך ידע נותן התורה זאת: אלא שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו, והקב"ה מצילנו מידם (הגדה של פסח)? ברור שאדם לא יכל לדעת זאת מראש. אלא רק בורא העולם. קרא מהמגילה: ויכתוב מורדכי, את הדברים האלה; וישלח ספרים אל כל היהודים, אשר בכל מדינות המלך אחשוורוש--הקרובים, והרחוקים. לקיים, עליהם--להיות עושים את יום ארבעה עשר לחודש אדר, ואת יום חמישה עשר בו: בכל שנה, ושנה. הימים, אשר נחו בהם היהודים מאויביהם, והחודש אשר נהפך להם מיגון לשמחה, ומאבל ליום טוב; לעשות אותם, ימי משתה ושמחה, ומשלוח מנות איש לריעהו, ומתנות לאביונים. אסתר ט,כג וקיבל, היהודים, את אשר החלו, לעשות; ואת אשר כתב מורדכיי, אליהם. כי המן בן המדתא האגגי, צורר כל היהודים--חשב על היהודים, לאבדם; והפיל פור הוא הגורל, להומם ולאבדם. ובבואה, לפני המלך--אמר עם הספר, ישוב מחשבתו הרעה אשר חשב על היהודים על ראשו; ותלו אתו ואת בניו, על העץ. על כן קראו לימים האלה פורים, על שם הפור--על כן, על כל דברי האיגרת הזאת; ומה ראו על ככה, ומה הגיע אליהם. אסתר ט,כז קיימו וקיבלו היהודים עליהם ועל זרעם ועל כל הנלווים עליהם, ולא יעבור--להיות עושים את שני הימים האלה, ככתבם וכזמנם: בכל שנה, ושנה. והימים האלה נזכרים ונעשים בכל דור ודור, משפחה ומשפחה, מדינה ומדינה, ועיר ועיר; וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים, וזכרם, לא יסוף מזרעם. ותכתוב אסתר המלכה בת אביחיל, ומורדכיי היהודי--את כל תוקף: לקיים, את איגרת הפורים הזאת--השנית. וישלח ספרים אל כל היהודים, אל שבע ועשרים ומאה מדינה--מלכות, אחשוורוש: דברי שלום, ואמת. לקיים את ימי הפורים האלה בזמניהם, כאשר קיים עליהם מורדכיי היהודי ואסתר המלכה, וכאשר קיימו על נפשם, ועל זרעם: דברי הצומות, וזעקתם. ומאמר אסתר קיים, דברי הפורים האלה; ונכתב, בספר. קרא שוב: דברי הצומות, וזעקתם.