אם כן
אזי אמונתך היא אמונה די מורכבת למעשה וזה לא מסתדר לי. ואבאר מדוע. מילא שאתה מאמין בקיום הבורא - הגיון ישר, לב בריא ועיניים רואות. פשוט ומובן. מילא שאתה דוגל בעשיית מעשים טובים - כנראה אתה איש טוב מטבעך. מילא שנשמע מדבריך, שהבנת שהבורא יתברך הינו תכלית השלמות ואין קץ ליכלתו ולכבודו ולטובו וכמו שאמרת - "הכרה אמיתית של אלוהים היא מעבר להבנתנו ויחוס תכונות אנושיות לאלוהים הוא זלזול בו," - יפה וטוב ומובן. אבל מעיון בדבריך, עולות גם כמה וכמה הבחנות דקות, אשר אינן מושכל ראשון הנובע בפשטות מעצם היות בורא, עד שלא יצטרך הוכחה או נבואה. והעולה מדבריך - *הבורא הוא בעל רצון והוא רוצה בטובתנו ("הוא רוצה שתשמור על בריאותך"), *הוא רוצה שנעשה מעשים המוגדרים כטובים ונימנע ממעשים המוגדרים כרעים. *הבורא מעוניין בתפארת בריאתו ומעריך מי שתורם לכך. *ולא זו בלבד, אלא שבטובו ומחכמתו ידע הוא יתברך, שטוב אמיתי אינו סתם שכר מול עונש אלא שהאדם יהיה בעל הטוב בעצמו ("הוא לא יתן לך שכר ועונש משום שאינו מעוניין שתחיה מתוך אינטרס לשכר או פחד מעונש אלא שתהיה אדם טוב והגון כי אתה מוסרי ואכפת לך מעצמך ומאחרים ולא כי אתה אינטרסנט או פחדן."). *"אלוהים הוא טוב" *יש לפניו שמחה ועצב ("ומשמחים אותו בכך שאנחנו עושים טוב.") *ולמרות כל הרצונות והאינטרסים האלו שלו (או אולי מחמתם) הוא אינו מתערב בחיינו. ואם כן - כמה שאלות לי אליך - 1. מניין לך כל חילוקי ההבחנות האלו? בנבואה קיבלתם? או שיש לך הוכחות לוגיות? או אולי כך אתה מרגיש? 2. מי מגדיר מהם מעשים טובים ומהם רעים? מילא לרצוח ולאנוס וכיוצא באלו, נסכים שהם רעים. מה אם הבחנות יותר דקות? החורש רעת חברו בליבו, העלמת עין, הלבנת פנים קלה, הנותן צדקה ומכוון לכבודו, וכו' וכו', האם גם אלו מענינים אותו או רק על המפורסמות הוא מסתכל? האם הוטבעה בכולנו מטבע בריאתנו היכולת להבחין בין טוב לרע בכל פרטי ההבחנות? האם טבעי הוא ששכלנו יבין שאל לנו ליגע בממון חברינו אך ליבנו יחשוק בו לעת מצוק מבלי עיין רואה ואולי אף יטעה ליבנו את שכלנו במיני הצדקות וטוענות שוא? האם על זה הוא משקיף ואת זה הוא מעריך? את הכובש את יצרו? האם היכולת ללכת בדרכים הטובות מוטבעת בצדיקים (אלו שהוא מעריך, אלו שמפארים את בריאתו) מיום היולדם וברשעים ההפך? ואם כך, מה יש כאן "להעריך"? או שמא, נולד האדם עם היכולת לכאן או לכאן, ומטלת ההכרעה היא מטלת חיים? 3. כאמור, ניכר שהודת בכל יכלתו, מדוע אם כן אינו מתערב בעולם ומשליט בו צדק נצחי? אם הוא חפץ בתפארת בריאתו, וזו אף תכלית שאיפתנו אנו - לפאר את בריאתו, מדוע אינו מפארה אחת ולתמיד וגמרנו? 4. אמרת ובצדק שאין ליחס לו יתברך תכונות אנושיות. האם אין זה בדיוק מה שאתה עושה? מעשים שטובים בעיני אדם - לדעתך טובים גם בעניו וכן להפך, הוא מעוניין בתפארת בריאתו, וכו'. ולא אכפת לי אם השתמשת בביטויים אלו כמטאפורות, כל עוד שעומד משהו מאחריהן ולא מילים בעלמא. האין אלו מעין תכונות אנושיות? והאמת, שגם תורתי ואמונתי מיחסות לו יתברך תכונות מעין אלו, לא לפי מהותו אלא לפי מה שבחר בטובו להתגלות כלפינו, כדי להטיב לנו. אכן חפץ הוא בתפארת בריאתו אך לא למענו כי אם למענינו. לא נבראנו כדי לשמש פועלים המשלימים את תפארת בריאתו אלא כדי לברוא את עצמינו. אכך יש לו רצונות רבים אך לא למענו כי אם למענינו. והוא יתברך שרצה כל זאת רצה אף להודיענו את רצונו והודיענו בתורתו. 5. מה פשר דבריך על שכר ועונש מהמצפון והחברה? אז יש שכר ועונש? האם הוא חפץ בשכר ועונש אלו? האם זה משהו אוטומטי או אקראי? 6. ומה סוף סוף נעשה עם הצדיקים לאחר שפארו את בריאתו? הופכים לעפר וזהו? הכושי עשה את שלו וכו'?