ריקי רבקה מכלין
New member
נפש בריאה?
"יש חשיבות רבה לנפש במחלות ועל זה נאמר " נפש בריאה בגוף בריא" ולהיפך , אנו מכירים בחשיבות של מפגשים בין חולים , על קבוצות תמיכה , על כך שמפגש יכול לעיתים להגביר היענות ולגרום להתמדה בטיפול "- אני מבקשת להתייחס למשפט הנ"ל שנכתב על ידי דר' בנטור בהתייחסותה לנושא ההדבקות. להבנתי, הנפש היא ישות גמישה ובעלת יכולת הסתגלות מדהימה. אני חושבת שכאשר יש מידע רפואי ברור, רוב בני האדם יכולים להתמודד עם המידע הזה. לעתים הם זקוקים לעזרה, ולעתים הם לא חייבים, אך הם יכולים להנות מעזרה - בשביל זה אנחנו (הרופאים, אנשי בריאות הנפש וכל הצוות הרב מקצועי) קיימים. למפגשים בין חולים יש היבט מאוד חיובי - אני מסכימה. אבל זה לא מתקיים בכל המקרים. אנחנו נוטים לא להתייחס לאלו שנפגעים מהמפגש, כי הוא מעורר בהם, למשל, חרדות. היום אנחנו מודעים כבר גם לקושי שנגרם מההפרדה בין החולים על פי החיידקים. הרגשת הדחייה מהאוכלוסייה שחולה הסי אף שייך אליה, אינה עניין פשוט. על אחת כמה וכמה כאשר במשך מספר שנים ילד או ילדה יצא/ה לסוף שבוע בקבוצה מסוימת ופתאום, בגלל שאותר חיידק בכיח שלו/ה, עליו/עליה להימנע מלהצטרף לקבוצת השייכות שלו/ה - על פי תפיסתו/ה וניסיונו האישי. אני לא בטוחה שכאשר אנחנו מדברים על ההיבטים החיוביים אנחנו לוקחים מספיק בחשבון את הקשיים ואת ההשלכות לעתיד. אני מאמינה שהנושא עדיין נדרש לדיון מעמיק, שבאמת לוקח בחשבון את כל ההיבטים. אני מסכימה עם דר' בנטור שהבוגרים והמשפחות הם אלו שיחליטו בסופו של דבר מה הם יעשו, אך כמו ברפואה "טהורה" (יש דבר כזה?) שבה על הרופא לתת לחולה את כל המידע, באופן שהוא יכול להבין אותו, כדי שהוא יהיה מסוגל לבצע החלטות לגבי גופו, כך גם כדי שהבוגרים והמשפחות יוכלו להחליט החלטה נכונה עליהם לקבל את כל המידע האפשרי – הן הרפואי והן הנפשי על כל היבטיו, ולא רק בהקשר הפופוליסטי.
"יש חשיבות רבה לנפש במחלות ועל זה נאמר " נפש בריאה בגוף בריא" ולהיפך , אנו מכירים בחשיבות של מפגשים בין חולים , על קבוצות תמיכה , על כך שמפגש יכול לעיתים להגביר היענות ולגרום להתמדה בטיפול "- אני מבקשת להתייחס למשפט הנ"ל שנכתב על ידי דר' בנטור בהתייחסותה לנושא ההדבקות. להבנתי, הנפש היא ישות גמישה ובעלת יכולת הסתגלות מדהימה. אני חושבת שכאשר יש מידע רפואי ברור, רוב בני האדם יכולים להתמודד עם המידע הזה. לעתים הם זקוקים לעזרה, ולעתים הם לא חייבים, אך הם יכולים להנות מעזרה - בשביל זה אנחנו (הרופאים, אנשי בריאות הנפש וכל הצוות הרב מקצועי) קיימים. למפגשים בין חולים יש היבט מאוד חיובי - אני מסכימה. אבל זה לא מתקיים בכל המקרים. אנחנו נוטים לא להתייחס לאלו שנפגעים מהמפגש, כי הוא מעורר בהם, למשל, חרדות. היום אנחנו מודעים כבר גם לקושי שנגרם מההפרדה בין החולים על פי החיידקים. הרגשת הדחייה מהאוכלוסייה שחולה הסי אף שייך אליה, אינה עניין פשוט. על אחת כמה וכמה כאשר במשך מספר שנים ילד או ילדה יצא/ה לסוף שבוע בקבוצה מסוימת ופתאום, בגלל שאותר חיידק בכיח שלו/ה, עליו/עליה להימנע מלהצטרף לקבוצת השייכות שלו/ה - על פי תפיסתו/ה וניסיונו האישי. אני לא בטוחה שכאשר אנחנו מדברים על ההיבטים החיוביים אנחנו לוקחים מספיק בחשבון את הקשיים ואת ההשלכות לעתיד. אני מאמינה שהנושא עדיין נדרש לדיון מעמיק, שבאמת לוקח בחשבון את כל ההיבטים. אני מסכימה עם דר' בנטור שהבוגרים והמשפחות הם אלו שיחליטו בסופו של דבר מה הם יעשו, אך כמו ברפואה "טהורה" (יש דבר כזה?) שבה על הרופא לתת לחולה את כל המידע, באופן שהוא יכול להבין אותו, כדי שהוא יהיה מסוגל לבצע החלטות לגבי גופו, כך גם כדי שהבוגרים והמשפחות יוכלו להחליט החלטה נכונה עליהם לקבל את כל המידע האפשרי – הן הרפואי והן הנפשי על כל היבטיו, ולא רק בהקשר הפופוליסטי.