נפרדת מכם
בסיפור אחרון. ישן.
להיות בודד בעיר כל כך גדולה. להביט במתרחש מהצד, להביט בעצמך. אורות נוצצים, פרצופים מחייכים, צחוק מתגלגל, אלכוהול ועשן הסיגריות מתמר אל על, מכסה את פנינו, מטשטש את העצבות. יושבת לבד על הבר, שקועה במחשבות, תהיות מפספסת את עשן הסיגריה באצבעותיי, מה לעזאזל אני עושה פה? זימזום אנשים סביבי, מוזיקה קצבית, סיגריה נגמרת, מדליקה עוד אחת – הדרך הבטוחה לסרטן ריאות. מדי פעם ניגש אלי בחור פולט משפט עלוב ומצפה לתגובה, מגלגלת עיניים ומסננת "אין גבול לעליבות, הא?". לגימה אחרונה וחשבון. מנסה לאגור כוחות להתרומם מעל המושב, הגוף עייף והרגליים כבדות, הלילה עוד מעט נגמר ואין כח למחר. לא רוצה לחזור הביתה, לסובב מפתח בחור מנעול ולפתוח דלת לחלל אינסופי - לריק בחיי. לשמוע את טפיפות נעלי מהדהדות ברחבי הבית את תקתוקי השעון מהדהדים כרעם – אף אחד לא מחכה לי שם. מרימה את ראשי, זורקת חיוך לפרצוף הראשון הניקרא בדרכי. הוא ניגש, ממלמל משפט, מביטה בעיניו "רוצה זיון? קח אותי עכשיו". מוצאת את עצמי שכובה במושב אחורי, מפשקת רגליים והוא מעלי. גוהר, מתנשף, חבטות ספורות וזה נגמר. מסדרת את כפלי שמלתי, אוספת שיער – אין טעם, הכל מיותר.
בסיפור אחרון. ישן.